תנ"ך - כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֣י תִקְצֹר֩ קְצִֽירְךָ֨ בְשָׂדֶ֜ךָ וְשָׁכַחְתָּ֧ עֹ֣מֶר בַּשָּׂדֶ֗ה לֹ֤א תָשׁוּב֙ לְקַחְתּ֔וֹ לַגֵּ֛ר לַיָּת֥וֹם וְלָאַלְמָנָ֖ה יִֽהְיֶ֑ה לְמַ֤עַן יְבָרֶכְךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל מַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ: ס (דברים פרק כד פסוק יט)

טקסט וניקוד:

כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ: ס (דברים פרק כד פסוק יט)

טקסט בלבד:

כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך: ס (דברים פרק כד פסוק יט)

תיקון קוראים:

כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך יהוה אלהיך בכל מעשה ידיך: ס (דברים פרק כד פסוק יט)
אֲרֵי תִחצוּד חֲצָדָך בְּחַקלָך וְתִתנְשֵׁי עֻמרָא בְחַקלָא לָא תְתוּב לְמִסְבֵיהּ לְגִיוֹרָא לְיַתמָא וּלאַרמַלתָּא יְהֵי בְּדִיל דִּיבָרְכִנָך יְיָ אֱלָהָך בְּכֹל עוּבָדֵי יְדָך :

כי - י' ראשי פסוקים בטעמא (מונח לפני גרשיים או תלישא קטנה) בתורה: ראה דב' ג , יא. ידיך - י"א מלא: ראה דב' טז , טו.

י' בטע' בתור' ראש' פסוק' כי בא סוס פרעה כי תשא כי תפגע כי תכלה כי לקחו כי שאל נא כי תקצר קצירך כי יפלא כי אם במקום כי רק עוג.

ידיך - י"א מל' וכל תלים דכות' ב' מ' ה'.

ושכחת עומר - ולא גדיש. מכאן אמרו (ראה משנה פאה ו , ו): העומר שיש בו סאתים ושכחוֹ , אינו שכחה. בשדה - לרבות שכחת קמה , ששכח מקצתה מלקצור (ראה ספ"ד רפג). לא תשוב לקחתו - מכאן אמרו (ראה ב"מ יא , א): שלאחריו - שכחה , שלפניו - אינו שכחה , שאינו ב'בל תשוב'. למען יברכך - אע"פ שבאת לידו שלא מתכוין; קל וחומר לעושה ומתכוין. אמור מעתה: נפלה סלע מידו ומצאה עני ונתפרנס בה , הרי הוא מתברך עליה (ראה תו"כ ויקרא חובה יב , יב).

למען יברכך - כי נתת משלך במחשבה , והשם יתן לך משלו באמת.

ושכחת - נדרש בין אַקצירך , שאם שכח מקצת קמה לקצור שלא ישוב , וכן אַעומר. עומר אחד - שכחה , שנים - אינה שכחה (? ראה משנה פאה ו , ה). עומר - שכחה , ולא גדיש (ראה ספ"ד רפג); ואם יש בעומר סאתים (ראה משנה פאה ו , ו) , הרי זה גדיש ואינו שכחה. לא תשוב - שלאחריו: שכחה , שלפניו: אינה שכחה , שאינה בלא תשוב (ראה שם , ד). יהיה - לרבות שכחת העיר; אלא שבשדה , זָכוּר ולבסוף שָכוּחַ אינו 'שכחה'; בעיר , זָכוּר ולבסוף שָכוּחַ - שכחה , דליתיה דליזכיה ביה (ראה ב"מ יא , א). למען יברכך יי' - מפני שיש באילו מצות חסרון כיס אומר: 'כי יברכך'; כלומר: לא תהיה חסר בכך כלום.

כי תקצור קצירך בשדך - כי תקצור כולל אם קְצָרהּ הוא או שלוחו; אבל אם קצרוה ליסטים או כרסמוה נמלים ומה שידמה לזה לא ינהג בקציר הדין הנזכר. קצירך - לא קציר הקדש ולא קציר גוים ולא קציר הפקר. בשדך - פרט לשפזרה הרוח את עמריו בשדה אחר , כי אע"פ ששכחם שם , אינו שכחה. ושכחת עומר בשדה - ושכחת עומר ולא גדיש. והנה דרך העומר להיות עושה פחות מסאתים לפי הוראת הגדר; ולזה אם יהיו בו סאתים , אינו שכחה. ושכחת עומר בשדה - ראוי שיהיה נשכח בשדה; אבל אם נשכח בעיר , כיון שאינו נשכח בשדה , אינו שכחה. ועניין השכחה הזאת הוא במה שדרכו לשכח , כמו שאין שם בשדה מי שרואה אותו בעת שאתה שוכחו; אבל אם יש שם רואה אין ראוי לשכחו , כי מדרך האנשים שיזכירו קצתם לקצת מה שהם רואים. וראוי שתדע ששכחת הפועלים שם הוא כמו שכחת הבעל הבית , כי הם שם במקומו וגם על ידיהם נעשה הלקט שהוא לעניים , כמו שקדם (ראה וי' יט , ט). ולפי שאמר עומר , ידענו שאם לא היו האגודות באופן שיקראו עומר , לקטנותם , הנה אין השכחה נוהגת בהם. ולפי שאמר כי תקצור קצירך בשדך אצל זכירתו שכחת העומר , למדנו מזה שני דברים: האחד - שיש שכחה גם כן בקצירת הקמה; וכבר נתבאר זה עוד ממה שאמרה התורה אחר זה: "לא תפאר אחריך" (להלן , כ) , "לא תעולל אחריך" (להלן , כא) - הנה מה שעזב 'אחריו' הוא שכחה; למדנו שהשכחה נוהגת במחובר , ולזה תהיה נוהגת בקמה , ויוגבל שִׁעוּרה מהשיעור המוגבל לעומר. והשני - שהוא שיהיה בעת הקצירה קצירך , ואז יהיה נוהג בו דין השכחה; אמנם אם בשעת קצירה אינו קצירך , בדרך שאינו אז מחוייב בפיאה , הנה לא ינהג בו דין השכחה. והוא מבואר שהשָכוּחַ בשדה , אע"פ שזכר אותו אחר זה , הוא לעניים , שהרי הזהירה התורה ואמרה לא תשוב לקחתו. והנה עניין השכחה הוא שישכח העומר או הקמה במקום שלא תכריחהו מלאכתו לשוב אצלו , להיותו כמו גמר מלאכה אצל המקום ההוא; ואפילו היה טמון שם או שקצר בלילה או אסף העמרים בלילה. ולפי שאמר כי תקצור , למדנו שבמה שראוי לקצור לפי הנהוג ינהג דין השכחה , לא במה שאינו ראוי לקצור , כמו התבואה שקצרה קודם שנגמרה , להאכילה לבהמה. לא תשוב לקחתו - הזהיר מלקיחתו אחר זה , אע"פ שזכרו. לגר יתום ולאלמנה יהיה - מגיד שאם לקחו , יחוייב לתתו לעניים. והנה זה הגר הנזכר פה הוא גר צדק; והיתום והאלמנה - עניים , אך דברה תורה בהווה. והראייה על זה , שהרי אמר בפרשת 'בהר סיני' תמורת זה המאמר: "לעני ולגר תעזוב אותם" (? וי' כג , כב). ולמדנו עוד מאמרו לגר ליתום ולאלמנה יהיה , שראוי לעשות בדרך שתהיה יד העניים שוה בזה , ולזה לא ימנע קצת העניים מלהכנס שם ויניח קצתם להכנס שם , ומה שדומה לזה ממה שיסבב אם שלא יכנסו העניים שם , אם שיכנסו קצתם זולת קצת. ולמדנו מאמרו לגר ליתום ולאלמנה יהיה - שבזמן שהוא מוכן להיות לגר ליתום ולאלמנה , רוצה לומר: לעניים , אז הוא מוזהר שלא לשוב לקחתו , לא בזמן שאינו מוכן להיות להם , והוא בשעת סור העניים מלחזר אחר אלו הדברים בשדות; כי התורה אמרה לגר ליתום לאלמנה יהיה - לא לעורבים ולזולתם (ראה חולין קלד , ב). ולמדנו מאמרו לגר ליתום ולאלמנה יהיה - שאע"פ שעבר ולקחו בעל הבית , חייב להחזירה לעניים בגורן או בקמה או בפת. למען יברכך יי' אלהיך בכל משלח ידיך - מגיד שבשכר זה יברכך השם להוסיף על תבואותיך; כי כמו שתחון העניים יחנך השם יתעלה , למען תתן להם; כי הוא נותן לחם לכל בשר (ע"פ תה' קלו , כה) , וישימך כלי לנתינת המזון לעניים אשר ישפיעהו השם יתעלה עליהם מצד ההשגחה הכוללת.
ריכוז קישורים