תנ"ך - ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר־לקחה לו לאשה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּשְׂנֵאָהּ֘ הָאִ֣ישׁ הָאַחֲרוֹן֒ וְכָ֨תַב לָ֜הּ סֵ֤פֶר כְּרִיתֻת֙ וְנָתַ֣ן בְּיָדָ֔הּ וְשִׁלְּחָ֖הּ מִבֵּית֑וֹ א֣וֹ כִ֤י יָמוּת֙ הָאִ֣ישׁ הָאַחֲר֔וֹן אֲשֶׁר־לְקָחָ֥הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה: (דברים פרק כד פסוק ג)

טקסט וניקוד:

וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר־לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה: (דברים פרק כד פסוק ג)

טקסט בלבד:

ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר־לקחה לו לאשה: (דברים פרק כד פסוק ג)

תיקון קוראים:

ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר־לקחה לו לאשה: (דברים פרק כד פסוק ג)
וְיִסנֵינַהּ גֻּברָא בָתְרָאָה וְיִכתּוֹב לַהּ גֶּט פִּיטוּרִין וְיִתֵּין בִּידַהּ וְיִפטְרִנַהּ מִבֵּיתֵיהּ אוֹ אֲרֵי יְמוּת גֻּברָא בָתְרָאָה דְּנַסבַּהּ לֵיהּ לְאִתּוּ :

ושנאה - ב': דב' כב , יג; כד , ג. כריתת - ג' (ב' חסר ואחד מלא): דב' כד , א , ג; יש' נ , א.

ושנאה - ב'; כריתת - ג'.

ושנאה האיש האחרון - הכתוב מבשרו שסופו לשנאותה , ואם לאו - קוברתו , שנאמר: או כי ימות (ראה גיטין צ , ב).

כריתות - שנכרתה בעילתם לעולם.

כי יקח איש אשה ובעלה - לפי שידענו שאין מתנאי המוציא אשתו בגט , שיהיה בועל אשתו קודם זה , שהרי אמר אחר זה "והיתה לאיש אחר ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות" (להלן , ג) - ואע"פ שלא בעל אותה , הנה יהיה הרצון בזה: כי יקח איש אשה , או שבעלה; והנה ה'קיחה' היא קנין , ודרכו שיהיה בכסף או בשטר. ולמד בזה המקום , שכבר תהיה גם כן אשתו בבעילה לבד , כמו שמצאנו ביבמה (ראה דב' כה , ה). ואמר , שאיך שיהיה קניינו אותה מאלו הקניינים , יוכל לגרשה. והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר - אמר זה , כי לפי הנהוג לא יגרש האדם אשתו אלא לסבה גדולה; ולזה אמר: כי מצא בה ערות דבר. אמנם על דרך האמת כבר בארה התורה שאפילו לא מצא בה ערות דבר , יש לו רשות לגרשה אם שנאה , כאמרו: ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות. ולזה מבואר , שאיך שיהיה שלא מצאה חן בעיניו , יש לו רשות לגרשה. ולפי שזה הוא התנאי בגט , למדנו שאין האיש מגרש אשתו אלא לרצונו , כי התורה יחסה כל זה הפועל לרצון האיש. וכתב לה - צריך שיכתוב הוא או שלוחו. והנה לא יפול שֵם 'כתב' כי אם בכתיבה שתהיה בדברים שרשומם עומד. וצריך שיהיה נכתב לשמה לתכלית שתתגרש בו , ולזה אמר לה. ספר כריתות - לפי שלא אמר 'בספר' , כמו שמצאנו בשאר המקומות , שאמר: "כתוב זאת זכרון בספר" (שמ' יז , יד); "וכתב את האלות האלה הכהן בספר" (במ' ה , כג) , למדנו מזה שבאיזה דבר שיכתוב זה העניין תתגרש , אך שיהיה בדרך שיוכל לתתו ברשותה , שנאמר: ונתן בידה. ולא יהיה מחוּסר מעשה אחר הכתיבה אלא נתינה , שנאמר: וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה. והנה ספר כריתות הוא שיהיו נכתבים בו דברים , יורו על כריתות האשות שביניהם וסלוקו , כי לזה התכלית יתן בידה הספר ההוא. ולזה צריך שלא תשאר נקשרת לבעלה בשום דבר מהדברים כל ימי חייה , כי לא יכרות זה הספר בכללות מה שביניהם מהקשר מעת מהעתים (? ראה ספ"ד רסט). ולפי שאמר ושלחה מביתו , למדנו שצריך שתהיה כונת הספר ההוא שהוא משלח אותה ומסלק אותה מקנייניו , לא שישלח את עצמו ממנה; כי אינו קניין לה אך היא קניינו. ונתן בידה ושלחה מביתו - למדנו מזה שצריך שיתננו לה , או הוא או שלוחו , שנאמר: ונתן בידה - לא שתקחהו מעצמה , ולא שיתנהו לה אחר שאינו שלוחו. ולמדנו מֵאמרוֹ בידה , שאם לא הגיע הגט ברשותה או אם ברשות שלוחה , אינה מתגרשת. ואמר אחר זה: ושלחה מביתו - להורות , שצריך שתהיה נתינתו בידה זה הגט לתכלית שישלחנה מביתו. ולפי שאלו הדברים הכרחיים בגט , כמו ששָנה המאמר אחר זה ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו , למדנו שצריך שיהיו שם שני עדים כשרים שכבר נשלמו כל אלו התנאים בזה הגט , שהרי אמרה תורה: "על פי שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר" (צירוף של דב' יז , ויט , טו). וראוי שיתבאר מזה שבשטר מתגרשת , לא בכסף.
ריכוז קישורים