תנ"ך - כי־יהיה
ריב
בין
אנשים
ונגשו
אל־המשפט
ושפטום
והצדיקו
את־הצדיק
והרשיעו
את־הרשע:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
כִּֽי־יִהְיֶ֥ה
רִיב֙
בֵּ֣ין
אֲנָשִׁ֔ים
וְנִגְּשׁ֥וּ
אֶל־הַמִּשְׁפָּ֖ט
וּשְׁפָט֑וּם
וְהִצְדִּ֙יקוּ֙
אֶת־הַצַּדִּ֔יק
וְהִרְשִׁ֖יעוּ
אֶת־הָרָשָֽׁע:
(דברים פרק כה פסוק א)
כִּי־יִהְיֶה
רִיב
בֵּין
אֲנָשִׁים
וְנִגְּשׁוּ
אֶל־הַמִּשְׁפָּט
וּשְׁפָטוּם
וְהִצְדִּיקוּ
אֶת־הַצַּדִּיק
וְהִרְשִׁיעוּ
אֶת־הָרָשָׁע:
(דברים פרק כה פסוק א)
כי־יהיה
ריב
בין
אנשים
ונגשו
אל־המשפט
ושפטום
והצדיקו
את־הצדיק
והרשיעו
את־הרשע:
(דברים פרק כה פסוק א)
כי־יהיה
ריב
בין
אנשים
ונגשו
אל־המשפט
ושפטום
והצדיקו
את־הצדיק
והרשיעו
את־הרשע:
(דברים פרק כה פסוק א)
אֲרֵי
יְהֵי
דִין
בֵּין
גֻּברַיָא
וְיִתקָרְבוּן
לְדִינָא
וִידִינוּנוּן
וִיזַכּוֹן
יָת
זַכָּאָה
וִיחַיְיבוּן
יָת
חַיָיבָא
:
אל
-
המשפט
-
ו'
זוגין
מן
ג'
,
חד
'אל'
וחד
'על'
וחד
'ועל'
מיחדין:
ראה
דב'
יז
,
יא.
והרשיעו
-
ב':
דב'
כה
,
א;
דנ'
יב
,
י.
ושפטום
-
ל';
והצדיקו
-
ל'.
כי
יהיה
ריב
-
סופן
להיות
נגשים
אל
המשפט.
אמור
מעתה:
אין
שלום
יוצא
מתוך
מריבה.
מי
גרם
ללוט
לפרוש
מן
הצדיק?
הוי
אומר:
זו
מריבה
(ראה
בר'
יג
,
ז;
ספ"ד
רפו).
והרשיעו
את
הרשע
-
יכול
כל
המתחייבין
בדין
לוקין?
תלמוד
לומר:
ושפטום
-
השופטים;
כמו
"לא
יחבול
רחים"
(דב'
כד
,
ו).
והצדיקו
את
הצדיק
-
ורבותינו
דרשו
מכאן
(ראה
מכות
ב
,
ב):
אזהרה
לעדים
זוממין
שלוקים;
דאתו
עדים
שקרים
שהרשיעו
הצדיק
והצדיקו
הרשע
,
ואתו
עדים
אחריני
ואזמינהו
,
ושוינהו
להני
-
רשעים;
וכתיב
"והיה
אם
בין
הכות
הרשע"
-
"בין"
כמות
'בֶּן':
"יהושע
בִּן
נון"
(במ'
יא
,
כח).
כי
יהיה
ריב
בין
אנשים
-
על
דרך
קבלת
רבותינו
(ראה
מכות
יג
,
ב)
שהמלקות
הוא
בחייבי
ה'לאוין'
,
מה
ענין
לו
בריב
אשר
בין
שני
האנשים?
האוכל
נבלה
בביתו
לוקה
,
וכן
הזורע
שדהו
או
כרמו
כלאים
,
והבא
על
אחת
מן
הנשים
האסורות
ב'לאו'
,
וכל
שאר
ה'לאוין'.
ועוד
,
מה
טעם
והצדיקו
את
הצדיק?
לפיכך
דרשוהו
בעדים
זוממין
(ראה
שם
ב
,
ב):
יאמר
הכתוב
,
כי
כאשר
יהיה
ריב
בין
שני
אנשים
ונגשו
אל
המשפט
ושפטום
"על
פי
שנים
עדים"
כאשר
נצטוו
(דב'
יז
,
ו)
,
ואחרי
כן
יצדיקו
את
הצדיק
וירשיעו
את
הרשע
שלא
כמשפט
הראשון
,
והיה
אם
בן
הכות
הרשע
-
שלא
נוכל
לקיים
בו
"ועשיתם
לו
כאשר
זמם
לעשות
לאחיו"
(דב'
יט
,
יט)
―
ויהיה
זה
כגון
שהעידו
עליו
שהוא
בן
גרושה
או
עבד
או
ממזר
,
או
שהעידו
עליו
שעבר
על
אחד
מן
ה'לאוין'
―
ילקה
ארבעים.
ויתכן
שיהיה
ריב
בין
אנשים
וילקה
בו
-
כגון
שחבל
בו
בפחות
משוה
פרוטה
,
או
שקלל
את
חברו
בשם
,
או
שמשכן
אותו
בדברים
שעושין
בהם
אוכל
נפש
,
וכיוצא
בהן.
ודבר
הכתוב
בהווה
,
כי
בעל
הריב
יגישנו
לבית
דין
ועל
ידו
ילקה.
כי
יהיה
ריב
בין
אנשים
וגו'
-
חייבה
התורה
טוען
ונטען
לבא
לפני
בית
דין
והם
ישפטו
אותם
בעל
כרחם.
והצדיקו
את
הצדיק
והרשיעו
את
הרשע
-
מגיד
שהוא
מחוייב
שיהיו
השופטים
בתכונה
שיצדיקו
את
הצדיק
וירשיעו
את
הרשע
,
בדרך
שלא
יטו
המשפט.
ואמר
אחר
זה:
והיה
אם
בן
הכות
הרשע
-
להגיד
,
שכמו
שהם
מוזהרים
להרשיע
הרשע
בממון
,
שלא
יטו
הדין
,
כן
הוזהרו
להרשיע
הרשע
למכות;
כי
אולי
יחשבו
שאינם
עושים
בזה
עול
לשום
אדם
,
ויעלימו
מפני
זה
עיניהם
מלענשו
במלקות.
והנה
הרשע
יקרא
מי
שעבר
על
מצות
'לא
תעשה'
שאין
בהם
מיתת
בית
דין
ולא
עונש
ממון
,
כי
לא
מצאנו
במצות
'עשה'
לבלתי
מקיים
-
עונש
בידי
אדם;
ולזה
סמך
לזה
אמרו:
"לא
תחסום
שור
בדישו"
(להלן
,
ד)
,
שהיא
מצות
'לא
תעשה'
שלא
הוזכר
בה
עונש.
וכמו
שזאת
העבירה
יש
בה
מעשה
,
כן
כל
'לא
תעשה'
שיש
בו
מעשה.
וכן
מצאנו
שדקדקה
התורה
שיהיה
מעשה
במה
שחייבה
על
שגגתו
חטאת.
וכן
יתבאר
שמה
שנִתקוֹ
התורה
ל'עשה'
לא
יהיה
בו
מלקות
(ראה
פסחים
צה
,
א;
ספ"ד
רפו)
,
כי
לא
עבר
על
'לא
תעשה'
עדיין
,
עד
שיבטל
ה'עשה'
שבו;
ולזה
אינו
רשע
עדיין.
והפילו
השופט
והכהו
לפניו
כדי
רשעתו
במספר
-
מגיד
שאינו
מוכה
אלא
כשהוא
נופל.
ולפי
שאמר
והכהו
,
למדנו
שההכאה
צריך
שיהיה
בו
בעצמו
לא
בבגדיו
,
ולזה
צריך
שיגלה
המקום
שיכהו
בו.
ולפי
שאין
ראוי
שיתבייש
לפני
בית
דין
לגלות
ערותו
,
הנה
ראוי
שיגלו
את
לבו
וסביבו
יכו
,
עם
שההכאה
ההיא
היא
בכלו
,
כי
הלב
הוא
השרש
וההתחלה
לכללות
הגוף.
וצריך
שיכו
אותו
לפני
השופט
,
שיהיו
עיניו
בהכאות
ההם
,
כדי
שלא
יעבור
המלקה
אותו
החק
שהגביל
,
עם
שהוא
יראה
אם
לא
יוכל
לסבול
המוכה
כל
ההכאות
ההם
,
ויצוה
למנוע
מלהכותו
כל
המספר
שהגביל.
וראוי
שתדע
שראוי
שיהיה
אומד
מספר
מהמכות
שיִוָסר
בו
,
ולא
יתכן
שימות
בו
,
כי
התורה
לא
חייבה
מיתה
באלה
העבירות
,
ואין
ראוי
לדיין
להוסיף
עונש
על
מה
שחייבה
התורה
,
כל
שכן
בכמו
זה
האופן.
ואמר
כדי
רשעתו
-
לבאר
שאינו
מכה
אותו
יחד
על
שתי
רשעויות
אבל
על
רשע
אחד.
ולמדנו
מזה
שמרבים
מספר
המכות;
או
ממעטין
כדי
שיהיה
במספר
ההוא
מהמכות
די
ליסרו
לפי
חולשתו
או
לפי
חוזקו
,
אך
שלא
יוסיף
המספר
המוגבל
אחר
זה.
וכבר
בארנו
כדי
רשעתו
בזה
האופן
,
לפי
שאין
ראוי
שיובן
כי
לפי
גודל
החטא
ירבה
מספר
המכות;
כי
כמו
שכל
חייבי
מיתה
מה
,
יהיה
ענשן
שוה
,
אע"פ
שבקצתם
החטא
יותר
עצום
מקצת
,
כן
ראוי
שנבין
העניין
בזה
המקום
,
עם
שזה
האומד
לא
יתכן
שישלם
לאחד
מהשופטים
,
כי
זה
דבר
בתכלית
מההעלם
,
רוצה
לומר:
היחס
שבין
קצת
החטאים
לקצת.
והיה
ראוי
אם
כן
שתבאר
התורה
מספר
המכות
באזהרה
ואזהרה
,
כמו
שבארה
מיני
המיתות.
ואמר
במספר
-
לבאר
שהוא
מחוייב
שיהיה
שם
מי
שימנה
מספר
המכות
,
כדי
שלא
יוסיפו
עליהם;
וזה
גם
כן
דבר
ראוי
שיִמָנה
על
ידי
שופט
,
כמו
שדקדקה
התורה
שיהיה
רואה
צורת
ההכאות;
וזה
לא
ישלם
בשלמות
כי
אם
על
ידי
שני
שופטים
,
אחד
מעיין
בהכאות
ואחד
מונה.
ולפי
שאין
בית
דין
שקול
,
הנה
יהיו
שם
שלשה
שופטים.