תנ"ך - זכור את אשר־עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: (דברים פרק כה פסוק יז)

טקסט וניקוד:

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: (דברים פרק כה פסוק יז)

טקסט בלבד:

זכור את אשר־עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים: (דברים פרק כה פסוק יז)

תיקון קוראים:

זכור את אשר־עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים: (דברים פרק כה פסוק יז)
הֱוִי דְכִיר יָת דַּעֲבַד לָך עֲמָלֵק בְּאוֹרחָא בְּמִפַּקכוֹן מִמִצרָיִם :

[זכור את אשר עשה לך וגו' - אם שיקרת במדות ומשקלות , הוי דואג מן גירוי האויב; שנאמר "מאזני מרמה תועבת יי'" (מש' יא , א) , וכתיב בתריה "בא זדון ויבא קלון" (שם , ב; ראה תנח' כי תצא ח).]

וסמוך (ראה רו"ר א , ב): זכור... אשר עשה לך עמלק - את העול שעשה עמלק , שהיה הולך אחריך ומזנב והורג הנחשלים. ותיבה הפוכה היא: כל הנחלשים , שלא היו יכולים להשיג המחנה , היה הורגם; וגם היה ממציא להם סחורות (ראה פס"ר יב) , וכשהיו מתאחרים לישא וליתן עמו והיו מתרחקים מן המחנה , והיה עומד עליהם והורגם. זכור - שתכתבו בספר מה שעשה לך , כדכתיב "כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע" (שמ' יז , יד) , וכתיב התם "כי מחה אמחה"; ולכך אני רוצה שיכתוב סרחונו ויהיה לזכר , שלא יתמהו על מה מחיתיו. ואתה עייף - משיעבוד מצרים , ויגע - מטורח הדרך. ולא ירא אלהים - מעשות עול כזה. ואע"פ שהשכינה בקרב מחניך (ע"פ דב' כג , טו) , לא היה חרד שמא יקפיד; אלמא , העושה עול אינו ירא אלהים. וכן העושה עול במשקלות אינו ירא אלהים , להכי סמכי זה לזה. והיינו דקאמרי רבותינו: מודאות מודיות; (אולי: 'יציאת מצרים משקלות במשקלות') , בבבא מציעא (סא , ב) , דמהכא ילפינן. ובמשלי מרמז נמי להאי סמכי , דכתיב "אבן ואבן איפה ואיפה תועבת יי' גם שניהם" (מש' כ , י) , וכתיב בתריה "בא זדון ויבא קלון" (מש' יא , ב) - כנגד ביאת עמלק. ויזנב בך כל הנחשלים - כתיב , 'כל הנחלשים' , כמו "שמלה" (יש' ג , ו) - "שלמה" (שמ' כב , ח). ונראה לפי העניין כמי שלא היה לו כח להלחם בישראל , אך כלסטים היו תופסים אותם שהיו בזנב המחנה; ואמרו להם ישראל להלחם , ולא יכלו להלחם עם כל העם , אבל אמרו: עם ארבעים אלף או שלשים אלף נלחם; וכן עשו. ולכך כתיב "בחר לנו אנשים וצא הלחם" (שמ' יז , ט) - דאי יכולים להלחם , לא היו מזנבים , אלא באים בהדיא.

זכור את אשר עשה לך עמלק - כבר הזכרתי (דב' כד , ט) במדרש שדרשו בו בסיפרא (תו"כ בחוקותי פרשתא א , ג): יכול בלבך? כשהוא אומר "לא תשכח" (להלן , יט) - הרי שכיחת הלב אמורה; הא מה אני מקיים זכור? - שתהא שונֶה בפיך. וכן בסיפרי (ספ"ד רצו): זכור את אשר עשה לך עמלק - בפה; "לא תשכח" - בלב. ולא ידעתי מה היא ה'זכירה' הזו בפה; אם לומר , שנקרא פרשת עמלק בצבור , ונמצינו למדין מן התורה: בשניה - זכור (ראה משנה מגילה ג , ד); ויהיה סמך לְמקרא מגלה מן התורה. והנכון , שהוא לומר שלא תשכח מה שעשה לנו עמלק , עד שנמחֶה את שמו "מתחת השמים" (להלן , יט); ונספר לבנינו ולדורותינו , לומר להם: כך עשה לנו הרשע , ולכך נצטוינו למחות את שמו. וכן במעשה מרים (ראה דב' כד , ט) נצטוינו להודיעו לבנינו ולספר בו לדורות , ואף ע"פ שהיה ראוי גם להסתירו , שלא לדבר בגנותן של צדיקים; אבל צוה הכתוב להודיעו ולגלותו , כדי שתהיה אזהרת לשון הרע שומה בפינו , מפני שהוא חטא גדול וגורם רעות רבות ובני אדם נכשלין בו תמיד , כמו שאמרו (ראה ב"ב קסה , א): והכל בלשון הרע.

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים - צוה לזכור תמיד הרע שדמה לעשות לנו עמלק ברפידים בצאתנו ממצרים (ראה שמ' יז , ח). והנה מן הדומה שהוא עורר אז המלחמה לראותו ישראל בתכלית החולשה , עם שידמה ממה שנזכר בזה המקום , שהגידו לו חכמיו שהוא ינצח ישראל אז מצד המערכת , ושאין ישראל ראויין עדיין אל הברכה אשר ברך יצחק את יעקב (בר' כז , כט) , אשר היא מפאת ההשגחה הפרטית , ולזה ימצא להם אז לכלות ישראל ותסור מהם הקללה שנתקללו להיות עובדים ליעקב (ראה שם , מ). כי עמלק היה מבני עשו , כמו שנזכר בסוף פרשת 'וישלח יעקב' (ראה בר' לו , יב). והנה על עומק מחשבתם זאת לכלות ישראל קודם שיהיה ראויים לזאת ההשגחה , צוה השם לכלותם , כמו שצוה להכות את המדינים של עומק מחשבתם להסיר מישראל ההשגחה האלהית הפרטית כדי לכלותם , כאמרו "כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור" (במ' כה , יח).
ריכוז קישורים