תנ"ך - אשר קרך בדרך ויזנב בך כל־הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אֲשֶׁ֨ר קָרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים: (דברים פרק כה פסוק יח)

טקסט וניקוד:

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים: (דברים פרק כה פסוק יח)

טקסט בלבד:

אשר קרך בדרך ויזנב בך כל־הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים: (דברים פרק כה פסוק יח)

תיקון קוראים:

אשר קרך בדרך ויזנב בך כל־הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים: (דברים פרק כה פסוק יח)
דְּעָרְעָך בְּאוֹרחָא וְקַטֵיל בָּך כָּל דַּהֲווֹ מִתאַחֲרִין בָּתְרָך וְאַתּ מְשַׁלהֵי וְלָאֵי וְלָא דָחֵיל מִן קֳדָם יְיָ :

עיף - ח' (בלישנא): *בר' כה , כט , ל; דב' כה , יח; ש"ב יז , כט; יש' ה , כז; כט , ח; תה' סג , ב; איוב כב , ז. עיף - ו': בר' כה , כט , ל; דב' כה , יח; יש' ה , כז; כט , ח; איוב כב , ז.

קרך - ל'; ויזנב - ל'; הנחשלים - ל'; עיף - ח'.

אשר קרך בדרך - לשון "מקרה" (ש"א ו , ט; ראה ספ"ד רצו). דבר אחר (ראה תנח' כי תצא ט): לשון 'קרי' וטומאה; שהיה מטמאן במשכב זכור. דבר אחר (שם): אשר קרך - לשון 'קור' וחום: ציננך והפשירך מרתיחתך; שהיו כל האומות יראים להלחם בכם , ובא זה והתחיל , והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד לתוכה. בא בן בליעל אחד , קפץ וירד לתוכה; אע"פ שנכוה , הקרהּ בפני אחרים. ויזנב בך - מכת 'זנב': חותך מילות וזורק כלפי מעלה (ראה תנח' כי תצא י). כל הנחשלים אחריך - חסירי כח מחמת חטאם , שהיה הענן פולטם (ראה שם). ואתה עיף ויגע - עיף בצמא , דכתיב "ויצמא שם העם" , וכתיב אחריו "ויבא עמלק" (שמ' יז , ג , ח). ויגע - בדרך (ראה תנח' כי תצא טז). ולא ירא עמלק אלהים - מלהרע לך (ראה ספ"ב פח).

אשר קרך בדרך - לשון 'מקרה' , כמו מן 'עשה' - "עשך ויכוננך" (דב' לב , ו); וכן מן "אִקָּרֶה כה" (במ' כג , טו) - קרך.

אשר קרך - מגזרת "את כל הקורות אותם" (בר' מב , כט). ויזנב בך - כרת זנבך , והם הנחשלים אחריך , שלא היה בהם כח ללכת. ויתכן להיות מלת נחשלים כמו 'נחלשים' , וכן "כבש" (וי' ד , לב) - "כשב" (וי' ג , ז). ואתה עיף - כי ברפידים בא (ראה שמ' יז , ח) , והעם צמא למים , כי כן כתוב (ראה שם , א). ויגע - מהדרך. ולא יָרֵא אלהים - שב אל "עמלק" (לעיל , יז); והוא פועל עבר , כמו "כי כָבֵד ממך" (שמ' יח , יח); "כי זָקֵן יצחק" (בר' כז , א); "כאשר אָהֵב" (שם , ט).

וסמוך (ראה רו"ר א , ב): זכור... אשר עשה לך עמלק - את העול שעשה עמלק , שהיה הולך אחריך ומזנב והורג הנחשלים. ותיבה הפוכה היא: כל הנחלשים , שלא היו יכולים להשיג המחנה , היה הורגם; וגם היה ממציא להם סחורות (ראה פס"ר יב) , וכשהיו מתאחרים לישא וליתן עמו והיו מתרחקים מן המחנה , והיה עומד עליהם והורגם. זכור - שתכתבו בספר מה שעשה לך , כדכתיב "כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע" (שמ' יז , יד) , וכתיב התם "כי מחה אמחה"; ולכך אני רוצה שיכתוב סרחונו ויהיה לזכר , שלא יתמהו על מה מחיתיו. ואתה עייף - משיעבוד מצרים , ויגע - מטורח הדרך. ולא ירא אלהים - מעשות עול כזה. ואע"פ שהשכינה בקרב מחניך (ע"פ דב' כג , טו) , לא היה חרד שמא יקפיד; אלמא , העושה עול אינו ירא אלהים. וכן העושה עול במשקלות אינו ירא אלהים , להכי סמכי זה לזה. והיינו דקאמרי רבותינו: מודאות מודיות; (אולי: 'יציאת מצרים משקלות במשקלות') , בבבא מציעא (סא , ב) , דמהכא ילפינן. ובמשלי מרמז נמי להאי סמכי , דכתיב "אבן ואבן איפה ואיפה תועבת יי' גם שניהם" (מש' כ , י) , וכתיב בתריה "בא זדון ויבא קלון" (מש' יא , ב) - כנגד ביאת עמלק. ויזנב בך כל הנחשלים - כתיב , 'כל הנחלשים' , כמו "שמלה" (יש' ג , ו) - "שלמה" (שמ' כב , ח). ונראה לפי העניין כמי שלא היה לו כח להלחם בישראל , אך כלסטים היו תופסים אותם שהיו בזנב המחנה; ואמרו להם ישראל להלחם , ולא יכלו להלחם עם כל העם , אבל אמרו: עם ארבעים אלף או שלשים אלף נלחם; וכן עשו. ולכך כתיב "בחר לנו אנשים וצא הלחם" (שמ' יז , ט) - דאי יכולים להלחם , לא היו מזנבים , אלא באים בהדיא.

אשר קרך בדרך - רוצה לומר , שהוא הזמין עצמו להלחם עמך בדרך לחשבו שאתה שם בזולת כלי מלחמה , עם היותך גם כן עיף ויגע ולא היית גם כן אז ירא אלהים , בדרך שתדבק בך ההשגחה הפרטית. והנה לולי תפלת משה כבר היו עמלק מנצחים , כמו שבארנו שם (ראה פירושו בסוף שמ' יז); וזה לאות שלפי המערכת היה שינצח עמלק. ויזנב בך כל הנחשלים אחריך - רוצה לומר , שהרג הזנב שבהם , והם כל החלושים שהיו הולכים בזנב המחנה לחולשתם. ולזה הוא מבואר שעמלק קבץ כאן כל הסבות שישלם בהם כִּלוּיוֹ ישראל: האחת - עוררו מלחמה לישראל בדרך שלא נשמרו מזה קודם להחלץ בכלי המלחמה , ובזה האופן הרג כל החלושים שיהיו בסוף המחנה כי לא נשארו מהם; והשנית - שמצאם יגיעים ויעיפים מטורח הדרך; והשלישית - שעדיין לא דבקה בישראל ההשגחה הפרטית האלהית כי היה אז ישראל בלתי ירא אלהים , כמו שנראה מהריב שהריבו ישראל שם ונסו השם יתעלה , כמו שנזכר שם (ראה שמ' יז , א - ז); והרביעית - מצד הדבק ההשגחה הכללית בעמלק לנצח ישראל. ולהתחבר כל אלו הסבות דמה שלא ימלטו מידו שלא יכלם , ויסורו מעליו ומעל שאר בני עשו הקללות שנתקלל עשו בעבור ברכת יעקב.
ריכוז קישורים