תנ"ך - והיה בהניח ה' אלהיך ׀ לך מכל־איביך מסביב בארץ אשר ה'־אלהיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את־זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֣יךָ ׀ לְ֠ךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְהוָֽה־אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַֽחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח: פ (דברים פרק כה פסוק יט)

טקסט וניקוד:

וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ ׀ לְךָ מִכָּל־אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה־אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח: פ (דברים פרק כה פסוק יט)

טקסט בלבד:

והיה בהניח ה' אלהיך ׀ לך מכל־איביך מסביב בארץ אשר ה'־אלהיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את־זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח: פ (דברים פרק כה פסוק יט)

תיקון קוראים:

והיה בהניח יהוה אלהיך ׀ לך מכל־איביך מסביב בארץ אשר יהוה־אלהיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את־זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח: פ (דברים פרק כה פסוק יט)
וִיהֵי כַּד יְנִיחַ יְיָ אֱלָהָך לָך מִכָּל בַּעֲלֵי דְבָבָך מִסְחוֹר סְחוֹר בְּאַרעָא דַּייָ אֱלָהָך יָהֵיב לָך אַחסָנָא לְמֵירְתַהּ תִּמחֵי יָת דֻּכרָנֵיהּ דַּעֲמָלֵק מִתְּחוֹת שְׁמַיָא לָא תִּתנְשֵׁי :

נתן לך נחלה לרשתה - ב': דב' טו , ד; כה , יט.

בהניח - ל'; נתן לך (נחלה לרשתה) - ב'.

תמחה את זכר עמלק - "מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה" (ש"א טו , ג) , שלא יהא שֵם עמלק נזכר אפילו על הבהמה , לומר: בהמה זו משל עמלק היתה (ראה שו"ט דב' ט , י).

בהניח יי' אלהיך - הטעם: כי זאת המצוה תלויה אחר שיירשו הארץ ושקטה הארץ ממלחמה מכל סביבותיה; כי כל זמן שיתעסקו עם מלחמת הקרובים אליהם , אינם חייבים להלחם בעמלק. תמחה את זכר עמלק - זהו "והמתה מאיש ועד (בנוסחנו: עד) אשה... משור עד (בנוסחנו: ועד) שה" (ש"א טו , ג); שלא יֵאָמֵר: זה השור היה משלל עמלק. ודברי התורה - כלל , ובדברי שמואל הנביא - פרט. לא תשכח , אחר "זכור" (לעיל , יז) - לחזוק; וכן משפט מצות רבות בתורה.

והיה בהניח יי'... לך... תמחה את זכר עמלק - כשתעמיד מלך על כסא ישראל , שהוא כסא יי' , כמו דכתיב "כי יד על כס..." (שמ' יז , טז); "יד" - לשון מלכות וגדולה , כמו "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם" (יש' נו , ה) - תמחה את זכר עמלק. וכן צוה הקדוש ברוך הוא לשָאוּל לאחר שלכד המלוכה על ישראל ונלחם בגוים אשר סביבותיו; אז אמר לו: "לך והכית (בנוסחנו: והכיתה) את עמלק" (ש"א טו , ג) , כלומר: כתוב סרחונו ומחה זכרונו; והוא הרע לך כש"אתה עיף ויגע" (לעיל , יח) , ואתה תנקם ממנו כשיניח יי' מיגיעה ומעייפות שלך.

ולזה צוה השם יתעלה שאחר שישלימו מלחמות שבעה הגוים , ויניח השם לישראל מכל אויביהם מסביב , ימחו את זכר עמלק , לשערו מה שישתדל זה העם להרע לישראל בכל דור כשיהיה לאל ידם. וכבר תעמוד על זה ממה שתמצא בדברי השופטים , שהרעו עמלק לישראל בימי השופטים (ראה שו' ג , יג; ו - ז) , ומה שעשו לצקלג עיר דוד (ראה ש"א ל , א - ב) , כי זה יורה היותם פונים תמיד להרע לישראל כשיהיה לאל ידם. ומה שדמה לעשות המן בן המדתא האגגי לישראל בימי מרדכי ואסתר (ראה אס' ג , ח - ט) , לולי יי' שהיה להם (ע"פ תה' קכד , א) היה מכלה אותם. לא תשכח - הזהיר אותם מלשכח בלב מה שעשה להם עמלק. הנה זה ביאור מה שנראה לנו שהוא צריך אל ביאור בזאת הפרשה. ואולם למה היו הפרשיות בזה הסדור , הנה נאמר בו מה שיראה לנו. ונאמר , שכבר ידמה שסמך עניין הנשך למצות אתנן זונה (ראה דב' כג , יט - כ) , כי כמו שהזונה תדמה למשוך אליה ממון האנשים ברצונם , ותחשוב שאין לה אשם על זה , ואינה יודעת כי בנפשה הוא (ע"פ מש' ז , כג) מפני מה שתעשה מהזמה בעבור חמדת הממון , כן העניין בנושך , כי הוא חושב שאין בזה מהנטייה כי אם משיכתו אליו ממון האנשים , ולא ידע כי בנפשו הוא; כי בעבור חמדת הממון ימשך לזה עד שישיב הלוה עני וימיתהו הוא וביתו ברעב ובצמא ובערום ובחוסר כל (ע"פ דב' כח , מח). ולפי שהנשך והאתנן הם כמו נדרים , והיה לחושב שיחשוב שהנדרים שידור האדם לתת בזולת שיגיע לו מחיר מה שהוא נותן , הם הדברים מאסה בהם התורה והרחיקה אותם , והיה אפשר שיביא זה אל שיחשוב האדם שאין ראוי שיקיים נדריו לשם יתעלה אחר שלא יקח מהשם יתעלה בעבורם מה שהוא תמורתם , הזהיר מעבור מלקיים הנדרים שהם ליי' (דב' כג , כב - כד). והנה סמך לזאת אזהרת הפועלים שלא לשים בכליהם מפירות בעל הבית (ראה שם , כה - כו) , כי אולי יחשבו שאינם עושים עול אם ישימו מהם בכליהם שעור מה שהיה אפשר להם לאכול , אחר שכבר הותר להם לאכול מהם שם , וזה יביאם לגנוב מהפירות ההם ולשאת לביתם מהם הרבה , כי לא יוכלו למשול בתאותם אחר שיפותו לזה , שלא יקחו מהם יותר מן החק הרבה , עם שכבר ישפטו בעת ועת שכבר אפשר להם שיאכלו ויביאו לביתם בזה הרבה מהפירות של בעל הבית. וכן לא יחשבו לעשות עול אם יבטלו ממלאכת בעל הבית בעבור אכילתם מפירותיו , ובזה האופן יוכלו לבטל רוב היום ויקחו רוב שכרם בעול. והנה סמך לזה מגרש אשתו ומחזירה (ראה דב' כד , א - ד) , לפי שאולי יקח האדם ממון בזה מזולתו כשחשק באשתו , ויפותה מפני הממון לגרשה כדי שתהיה לו , לחשבו שאין בזה אשם לו ולה ולא לחושק , כי בהיתר יקחה. ולחשבו שהוא לא יפסיד בזה דבר , כי כבר ישוב לקחתה אחר היותה לאיש ההוא כשיגרשנה , ויַתְנֶה לו זה , כדי שיתרצה הראשון לגרשה , בבטחו שכבר תשוב אליו. ולזה עמדה התורה כנגד זה הרצון , כי בו תמלא הארץ זמה , ולא ירגישו שיעשו בזה חטא. והנה סמך לזה העניין לוקח אשה חדשה (ראה שם , ה) לשמור האשה מזמה , ולזה צוה לו שישמח אשתו אשר לקח כדי שלא תחשוק אחרים , לשמר הארץ מזמה. ואחר שנשלם מה שסמך מהמצות לעניין הנשך , שב להשלים קצת מצות בעניין ההלואה , והזהיר מלקחת למשכון כלי שישתמשו בו בהכנת אוכל נפש (ראה שם , ו) , כי זה , עם שאפשר שיביא למה שהוא נשך , וזה יהיה אם ישתמש המלוה בכלים ההם - הנה הוא עוד כמו לוקח נפש למשכון בעבור החוב , כי זה הכלי יוכן בו בעצמותו המזון שהוא שב חלק מהנזון; ולזה סמך לו גונב נפש מבני ישראל ומכרו (ראה שם , ז) , כי הוא נתן נפש בעד הממון בזה האופן המגונה. ולפי ששני אלו הדברים נמשך מהם היזק מהאדם לזולתו בנפש , במה שלא יחשב שהזיק אל הנפש - וזה בלוקח כלי תקון מזון - מבואר; ואולם בגונב נפש , לחשבו שהוא לא הזיק לו בעצמו , אבל לקחו והוא ברשות עצמו תמיד גם אחר המכרו , אחר שאינו נִתן למכירה , ויביא זה לחשוב שאין לו חטא בנפשו כלל - הנה סמך לזה עניין הצרעת (ראה שם , ח). שאם לא יתנהג האדם בו לפי משפט התורה , יגיע לאנשים היזק בנפשם , ויחשוב שאין לו אשם בזה , וזה יהיה אם יעלים נגעו בצד מן הצדדים באופן שלא יוכרח לישב בדד חוץ למחנה (ע"פ וי' יג , מו) , ויעמוד בין האנשים ויעפשם. ואחר שהשלים אלו המצות הנמשכות לאזהרות לקיחת משכון כלי אכל - נפש , שב להשלים קצת מצות אחרות בעניין לקיחת המשכון , והזהיר המלוה מלבא אל בית הלווה לקחת המשכון על חובו (ראה דב' כד , י - יא) , לפי שבזה העניין יכאיב לבו מאד כשיוכרח לתת למשכון מה שיקשה בעיניו להוציאו מביתו , ויהיה כמו חובל נפש (ע"פ פס' ו , לעיל) , עם שזה אולי יביא למה שידמה לרבית , כי המלוה יאמר שלא יקח כי אם המשכון שיראה שחפץ בו הלוה יותר , וזה יביא הלוה אל שיתן שוחד למלוה כדי שיתפייס במשכון האחר. וצוה שלא יעכב אצלו מהעני כסות יום ביום וכסות לילה בלילה (ראה דב' כד , יב - יג) , כי בזה גם כן יהיה כמו חובל נפש , כי העני ישאר ערום אין כסות בקרה (ע"פ איוב כד , ז) ויזוק מהקור. ולזה הסבה סמך לו שלא יאחר אדם פרעון שכר שכיר (ראה שם , יד - טו) , כי הוא יחשב היותו בלתי חוטא בזה אחר שרצונו לפרעו , ואולי ישחית בזה נפש השכיר ונפש ביתו , עם שכבר יחשוב שאין בזה חטא על איחור הפרעון , אחר שמנעה התורה לקיחת הרבית על ההלוואה מפני אחור פרעונה. והנה סמך לזה האזהרה מהמתת בנים על אבות (ראה שם , טז) , להעיר כי הכובש שכר שכיר , מפני שהוא סבה להמית אבות ובנים ברעב בסבת אחור פרעון השכירות , הנה ישיב לו השם יתעלה מהעונש מדה כנגד מדה , במה שאמר על זה העונש: "וקרא עליך אל יי' והיה בך חטא" (דב' טו , ט; ראה דב' כד , טו). ועוד , כי מפני שזכר מה שראוי בו לחמלה בזה על השפלים אע"פ שהם עשירים , וזכר אחר זה מה שראוי בו לחמלה בזה על העניים , זכר אחר זה מה שראוי לחמלה בזה על החטאים , וכאלו הזהיר בזה שלא יענשו המחוייבים למות - בממונם , אך יהיה ממונם ליורשיהם; שאם יענשו בממונם , יהיה זה סבה שימותו בנים על אבות ואבות על בנים. והנה הוצרך להזהיר על זה מפני מה שמצאנו בעיר הנדחת , שהיה ממונם אבד והיו מתים גם כן הבנים על האבות (ראה דב' יג , טז). ולפי שכבר התחיל להזכיר הדינים שהם לחמלה על השפלים והעניים והחטאים , שב להזכיר צדדים אחרים מהחמלה על השפלים והעניים והחטאים , ולזה הזהיר תחלה מלהטות משפט גר או יתום (ראה דב' כד , יז) ואפילו הם עשירים - מצד שפלותם , ולא לקחת משכון בגד אלמנה , ואפילו היא עשירה - מצד שפלותה. ואחר זה צוה לתת קצת מתנות לעניים (ראה שם , יט - כא) לחמלה עליהם. ואחר הזהיר מהוסיף על מספר מכות הלוקה (ראה דב' כה , ג) לחמלה עליו , אע"פ שהוא חוטא , שלא יעבור ענשו החק הראוי. ואחר זה הזכיר מה שהוא לחמלה על הבהמות (ראה שם , ד) , והוא דומה באופן מה למה שהזהיר מההוספה על עונש החוטא , כי די שנעמיס עליה משא העבודה שהוכן לה בטבע להיות לעבודתנו , לא שנמנעה עם זה מהאכילה ממה שהיא עושה בו שימשכה הטבע לאכול ממנו; עם שבזה מהאכזריות מה שלא יעלם. ואחר זה שב להשלים הדין במה שהוא לחמלה על החוטא , וזה , כי מפני שבארה התורה בקצת החטאים שיהיה העונש שימות ערירי , עם שהוא ראוי שתהיה מיתת האדם בלא בנים בסבת חטא , הנה השגיחה התורה על מי שמת בלא בנים שלא ימחה שמו בישראל כשהיתה לו אשה , ולזה רצה שתתייבם לאחיו (ראה שם , ה). והנה זה המת אפשר גם כן שיהיה מת על יד בית דין על חטא שקדם לו , והשגיחה בו התורה עם זה בזה האופן. ואחר שזכרה התורה מה שראוי לחמול בו על החטאים , בארה שלא יחמול עליהם מהמגיע להם הענש הראוי , אע"פ שיש שם סבה תביא לחשוב שהיה ראוי לחמול עליהם; וזכר דין המחזקת במבושי איש להציל את אישה מיד מכהו (ראה שם , יא - יב) והזהיר מחמול עליה. ועם זה זכר להנקם עמלק על מה שעשה כנגדנו (ראה שם , יז - יט) , אפילו שחשב להציל עצמו בזה מהקללות שקלל יצחק את עשו שיהיה עבד ליעקב (ראה בר' כז , מ) , כי מפני זה לא היה ראוי לו להשתדל בעשיית זה הרע הנפלא לישראל שדמה בו לכלותם , כמו שלא היה ראוי לאשת המוכה להשתדל בהריגת המכה אותו , מפני מה שהכהו על דבר הריב , לא להרגו. והנה זכר בין שני אלו שננהג בצדק וביושר במשקלים ובמדות (ראה דב' כה , יג - טו) , לבאר , שכמו שאין ראוי שנוסיף לענוש יותר מהחק הראוי , כן אין ראוי שנגרע מחק העונש דבר. (עשרים ושתים תועלות - בקובץ רלב"ג תועלות).
ריכוז קישורים