תנ"ך - ארבעים
יכנו
לא
יסיף
פן־יסיף
להכתו
על־אלה
מכה
רבה
ונקלה
אחיך
לעיניך:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
אַרְבָּעִ֥ים
יַכֶּ֖נּוּ
לֹ֣א
יֹסִ֑יף
פֶּן־יֹסִ֨יף
לְהַכֹּת֤וֹ
עַל־אֵ֙לֶּה֙
מַכָּ֣ה
רַבָּ֔ה
וְנִקְלָ֥ה
אָחִ֖יךָ
לְעֵינֶֽיךָ:
(דברים פרק כה פסוק ג)
אַרְבָּעִים
יַכֶּנּוּ
לֹא
יֹסִיף
פֶּן־יֹסִיף
לְהַכֹּתוֹ
עַל־אֵלֶּה
מַכָּה
רַבָּה
וְנִקְלָה
אָחִיךָ
לְעֵינֶיךָ:
(דברים פרק כה פסוק ג)
ארבעים
יכנו
לא
יסיף
פן־יסיף
להכתו
על־אלה
מכה
רבה
ונקלה
אחיך
לעיניך:
(דברים פרק כה פסוק ג)
ארבעים
יכנו
לא
יסיף
פן־יסיף
להכתו
על־אלה
מכה
רבה
ונקלה
אחיך
לעיניך:
(דברים פרק כה פסוק ג)
אַרבְּעִין
יַלקֵינֵיהּ
לָא
יוֹסֵיף
דִּלמָא
יוֹסֵיף
לְאַלקָיוּתֵיהּ
עַל
אִלֵין
מַחָא
רַבָּא
וְיֵיקַל
אֲחוּך
לְעֵינָך
:
ארבעים
-
ב'
ראשי
פסוקים:
דב'
כה
,
ג;
תה'
צה
,
י.
יסיף
-
ב'
בתורה:
דב'
כה
,
ג
(פעמיים).
יסיף
-
י"ד
חסר
ו"ו:
דב'
כה
,
ג
(פעמיים);
ש"א
כ
,
יג;
כה
,
כב;
ש"ב
ג
,
ט
,
לה;
יד
,
י;
תה'
עז
,
ח;
קכ
,
ג;
מש'
טז
,
כא
,
כג;
יט
,
ד;
איוב
יז
,
ט;
לד
,
לז.
ונקלה
-
ב':
דב'
כה
,
ג;
יש'
טז
,
יד.
ארבעים
-
ב'
ראש'
פסוק';
יסיף
-
ב'
בתור';
ונקלה
-
ב'.
והיה
אם
בין
(בנוסחנו:
בִּן)
הכות
[הרשע]
-
ופעמים
לוקה
,
פעמים
אינו
לוקה.
ומי
הלוקה
למד
מן
העיניין:
"לא
תחסם
[שור
בדישו]"
(להלן
,
ד):
'לאו'
שלא
ניתק
ל'עשה'
(ראה
מכות
יג
,
ב).
והפילו
השופט
-
מלמד
שאין
מלקין
אותו
לא
עומד
ולא
יושב
אלא
מוטה
(ראה
מכות
כב
,
ב).
לפניו
כדי
רשעתו
-
ולאחריו
כדי
שתים
(ראה
מכות
כג
,
א).
מכאן
אמרו:
מלקין
אותו
שתי
ידות
מלאחריו
ושליש
מלפניו.
במספר
-
ואינו
נקוד
'בַּמספר';
לימד
שהוא
דבוק
,
[לומר:]
במספר
ארבעים
-
לא
ארבעים
שלימות
,
אלא
מִנְיָין
שהוא
סוֹכֵם
ומשלים
לארבעים
(ראה
ספ"ד
רפו)
,
והם
ארבעים
חסר
אחת
(ראה
משנה
מכות
ג
,
י).
לא
יוסיף
-
מכאן
אזהרה
למכה
את
חבירו
(ראה
מכיל'
משפטים
נזיקין
ה).
ונקלה
אחיך
-
כל
היום
קורהו
"רשע"
(לעיל
,
א
-
ב)
,
ומִשֶקלה
קורהו
'אחיך'
(ראה
ספ"ד
רפו)!
וטעם
ונקלה
-
אחר
שהוא
דבר
ידוע
וגזרה
מהשם
להיות
ארבעים
יסבול
הסובל
,
כי
הוא
דין
שמים
,
ולא
בחפץ
השופט.
ארבעים
יכנו
לא
יוסיף
-
אבל
יכול
הוא
לִפְחוֹת
,
אם
אומדין
אותו
שאינו
יכול
לקבל
(ראה
משנה
מכות
ג
,
יא).
אבל
ארבעים
-
לא
יוסיף;
אפילו
אמדוהו
למאה
,
לא
יוסיף
על
שלשים
ותשע
,
שהם
מכות
הראויות
להשתלש.
לא
יוסיף
,
פן
יוסיף
-
שני
'לאוין'
הן.
ונקלה
אחיך
לעיניך
-
כיון
שלקה
הרי
הוא
אחיך
(ראה
משנה
מכות
ג
,
טו);
מכאן
דרשו
(שם):
כל
חייבי
כריתות
שלקו
,
נפטרו
מידי
כְּרֵיתן.
דאדם
שהוא
בכרת
אינו
אחיך
,
דכתיב
"ונכרת
מקרב
עמיו"
(ראה
וי'
יז
,
ד)
-
ואינו
אחיהם;
אבל
כיון
שלקה
הרי
הוא
אחיהם
,
ואינו
נכרת
מעמיו.
ודרשו
מכאן
(ראה
מכות
כג
,
א)
,
דמי
שכפתוהו
על
העמוד
וברח
,
שנקלה
,
שפטור;
וכן
קלה
בריעי.
ומכאן
אמרו
(ראה
מכות
כב
,
ב):
כמה
טפשי
הנך
אינשי
דקיימי
מיקמי
ספר
תורה
,
ומקמי
גברא
רבה
לא
קיימי;
כלומר
,
שמכבדין
ספר
תורה
ואוהבים
אותו
,
ואומרים:
מה
שבספר
תורה
נוח
לשמור
מכל
התלמידי
חכמים
,
ומחמירין
ודורשין
וגוזרין
עלינו
ומכבידין;
ומתוך
כך
שנאים
התלמידי
חכמים
ואינם
קמים
מפניהם.
שהרי
היה
להם
לאהוב
אותם
,
שפעמים
שהם
מקילין
עליהם
,
כמו
הכא;
שהספר
תורה
לפי
רהיטא
נראה
שמצוה
להכותם
ארבעים
מכות
,
ואתו
רבנן
(ראה
שם)
ובצרי
חדא
,
שאין
מכין
אותם
אלא
שלשים
ותשע.
וטעם
הארבעים
,
כפי
מדרשו
(ראה
תנ"ב
במדבר
כח):
לפי
שעבר
על
התורה
שנִתנה
לארבעים
יום
,
וגרם
מיתה
לעצמו
שנוצר
לארבעים
יום
,
ילקה
ארבעים
ויצא
ידי
ענשו.
ארבעים
יכנו
לא
יוסיף
-
ידוע
שאין
כונת
התורה
לצוות
שיכנו
ארבעים
,
לא
פחות
,
שהרי
אמרה
קודם
זה:
"והכהו
לפניו
כדי
רשעתו"
(פס'
ב)
-
מגיד
שזאת
ההכאה
תהיה
מתחלפת
המספר
באנשים
,
ואם
היה
החיוב
להכות
ארבעים
,
לא
פחות
,
וכבר
חייב
גם
כן
שלא
יוסיף
על
זה
המספר
,
הנה
לא
יהיה
מספר
ההכאות
מתחלף
לפי
די
מוסר
הרשע
,
וזה
הפך
מה
שזכרה
התורה
מזה;
ולזה
ראוי
שנבין
שאמרו:
ארבעים
יכנו
,
הרצון
בו:
עד
ארבעים
יכנו.
וכמוהו
רבים
בתורה
(ראה
פירושו
לבר'
טו
,
יג)
ובדברי
נביאים
(ראה
פירושו
לשו'
ג
,
ל)
,
כמו
שזכרנו
במה
שקדם.
ולפי
שאמרוֹ
'עד
ארבעים
יכנו'
יסבול
שיהיה
'עד'
בכלל
או
לא
יהיה
'עד'
בכלל
,
הנה
יחוייב
מפני
הספק
שלא
נכהו
יותר
משלשים
ותשע
הכאות.
ואם
אמר
אומר
,
כי
הכונה
-
אפשר
שתהיה
בזה
,
שהוא
מחוייב
שיכנו
ארבעים
לכל
הפחות
,
אך
יוסיפו
הדיינין
להכותו
"כדי
רשעתו"
(לעיל
,
ב)
,
ויהיה
אומרו
לא
יוסיף
-
שב
אל
המספר
שאמדוהו
הדיינים;
התשובה:
הנה
לפי
זה
הדעת
לא
היה
ראוי
שיאמר
פן
יוסיף
להכותו
על
אלה
,
כי
לא
זכר
המספר
ההוא
שיתכן
שיאמר
אלה.
ועוד
,
שאם
הודיע
שהדבר
ספק
,
הנה
מפני
הספק
ראוי
שנשפוט
בו
להקל
למוכה
,
כדי
שנשמר
מלהטיל
עליו
מהעונש
יותר
ממה
שהגבילה
אותו
התורה.
לא
יוסיף
-
רוצה
לומר
,
שלא
יוסיף
המכה
להכותו
על
האומד
שאמדוהו
בית
דין.
פן
יוסיף
להכותו
על
אלה
מכה
רבה
ונקלה
אחיך
לעיניך
-
רוצה
לומר:
אם
היה
אפשר
למכה
להוסיף
על
האומד
ההוא
,
הנה
לפעמים
יקרה
שיוסיף
להכותו
על
אלה
השלשים
ותשע
שהגבלנו
בתורה
,
שהם
מכה
רבה
,
ויקרה
מזה
למוכה
מצד
החולשה
שיתקלקל
ברעי
או
בשתן
לפני
הדיינין
,
ויקבל
בזה
קלון
חזק.
וכדי
שלא
יבא
זה
הקלון
,
השגיחה
התורה
אל
שלא
יהיה
מספר
ההכאות
כי
אם
עד
ארבעים
,
ויהיה
כח
לדיינים
לגרוע
מזה
המספר
מצד
חולשתו
,
כדי
שלא
יקרה
לו
כמו
זה
הבשת.
ומזה
המקום
למדנו
,
שאחר
שאמדוהו
בית
דין
למספר
מה
מהמכות
,
אין
ראוי
להוסיף
עליהם.
ולמדנו
עוד
,
שצריך
שיזהרו
הדיינים
שלא
יהיה
'נקלה';
ולזה
,
אם
אמדוהו
למספר
מה
והתחילו
להכותו
,
וראו
שאם
ישלימו
להכותו
המספר
ההוא
ימות
או
יבא
לידי
קלון
,
הרי
הם
מחוייבים
לאמדו
שנית
לפי
מה
שראוי
מצד
מה
שנתבאר
להם
מחולשתו.
ולמדנו
מזה
עוד
,
שאם
התחילו
להכותו
ונקלה
בזה
האופן
,
אין
מכין
אותו
יותר;
ואפילו
נקלה
מהפחד
-
פטור
,
ואין
מכין
אותו
,
כי
התורה
ברחה
מלהקלותו
,
כי
הוא
יותר
קשה
אצל
התורה
מן
המכות.
ולפי
שאמר
"כדי
רשעתו"
(לעיל
,
ב)
,
למדנו
שאחר
שלקה
הוסרה
רשעתו
ואינו
רשע
,
אחר
שקבל
המוסר;
ולזה
גם
כן
קראו
אחיך
אחר
לְקוֹתוֹ
,
שנאמר:
ונקלה
אחיך.
והנה
מפני
שזכרה
התורה
שכבר
יתכן
שיוכה
עד
ארבעים
מכות
מזולת
שיהיה
נקלה
,
למדנו
שאין
ראוי
שתהיינה
המכות
האלה
מכות
חרב
או
אבן
או
אגרוף
(ע"פ
שמ'
כא
,
יח)
ולא
מכת
שבט
,
כי
בו
יתכן
המות
כמו
שזכרה
התורה
בפרשת
'ואלה
המשפטים'
בעבד
כנעני
(ראה
שמ'
כא
,
כ);
ולזה
יחוייב
שתהיה
ההכאה
שיהיה
ראוי
בה
לקיחת
המוסר
,
ולא
יהיה
בה
סכנה
בכמו
המספר
הזה
,
כמו
שימצא
הענין
ברצועת
עור
(ראה
משנה
מכות
ג
,
יב).
ולפי
שההכאות
יחוייב
שתהיינה
בגופו
אצל
לבו
,
שתהיה
ההכאה
כוללת
כל
גופו
,
הנה
יחולק
זה
המספר:
השליש
מלפניו
על
לבו
בין
שדיו
,
ושני
השלישיים
אצל
שתי
כתפיו
מאחריו
,
כי
הם
אצל
הלב
,
כי
הלב
מוטה
מהשמאל
אל
הימין.
וזה
כלו
להקל
ללוקה
,
כי
אם
תהיינה
כל
ההכאות
לפניו
אצל
לבו
,
אולי
ימות.
ולזה
ידמה
גם
כן
שזכרה
התורה
מספר
מכות
ראויות
להשתלש.
ומזה
המקום
למדנו
שהמכה
את
חבירו
עובר
ב'לא
תעשה'
,
שהרי
אף
במי
שיש
רשות
להכותו
הזהירה
התורה
מלהכותו
יותר
ממה
שהוגבל;
כל
שכן
בשאר
האנשים.