תנ"ך - לא־תחסם
שור
בדישו:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
לֹא־תַחְסֹ֥ם
שׁ֖וֹר
בְּדִישֽׁוֹ:
ס
(דברים פרק כה פסוק ד)
לֹא־תַחְסֹם
שׁוֹר
בְּדִישׁוֹ:
ס
(דברים פרק כה פסוק ד)
לא־תחסם
שור
בדישו:
ס
(דברים פרק כה פסוק ד)
לא־תחסם
שור
בדישו:
ס
(דברים פרק כה פסוק ד)
לָא
תֵיחוֹד
פּוֹם
תּוֹרָא
בִּדיָשֵׁיהּ
:
לא
תחסם
שור
-
דבר
הכתוב
בהווה;
והוא
הדין
לכל
בהמה
,
חיה
ועוף
,
ולכל
מלאכה
שהוא
בדבר
מאכל.
אם
כן
למה
נאמר
שור?
-
להוציא
את
האדם
[שאתה
רשאי
לחוסמו
בשעה
שהוא
דש]
(ראה
ספ"ד
רפז).
בדישו
-
יכול
יחסמנו
מבחוץ
,
[כלומר
,
קודם
שיתחיל
לדוש
,
שבדישו
משמע:
כשהוא
דש]?
תלמוד
לומר:
לא
תחסום
-
מכל
מקום
(ראה
שם).
ולמה
נאמר
'דיש'?
לומר
לך:
מה
דיש
מיוחד
,
דבר
שלא
נגמרה
מלאכתו
וגידולו
מן
הארץ
,
אף
כל
כיוצא
בו.
יצא
החולב
והמגבן
,
שאין
גידולו
מן
הארץ;
יצא
הלש
והמקטף
,
שנגמרה
מלאכתו
לחלה;
יצא
הבודל
בתמרים
ובגרוגרות
,
שנגמרה
מלאכתן
למעשר
(ראה
ב"מ
פט
,
א).
בי"ת
בדישו
-
אמרו
המכחישים
,
כי
הוא
'קודם
דישו';
ואין
צורך.
לא
תחסום
שור
-
הוא
הדין
לכל
הבהמה
,
דילפינן
שור
'שור'
משבת
(ראה
דב'
ה
,
יד;
ראה
ב"ק
נד
,
ב);
והחוסם
אדם
פטור
,
מ"כנפשך"
(דב'
כג
,
כה;
ראה
ב"מ
פח
,
ב):
מה
'נפשך'
אם
חסמת
פטור
,
אף
פועל
אם
חסמת
פטור;
ואם
חסם
שור
מבחוץ
-
חייב
,
משמע
בדישו:
בשעת
דישה
לא
תהוי
חסימה
(ראה
ב"מ
צ
,
ב).
כמו
"יין
ושכר
אל
תשת...
בבאכם"
(וי'
י
,
ט)
,
דמשמע:
בשעת
ביאה
לא
תהוי
שכרות
,
דהא
כתיב
"להבדיל
בין
הקודש
ובין
החול"
(שם
,
י).
ומשום
דסמיך
האי
'לאו'
אמלקות
דלעיל
(ראה
פס'
ב
-
ג)
דילפינן
מינה
,
דכל
מייחד
'לאו'
כ'לאו
דחסימה'
לוקין
עליו
(ראה
מכות
יג
,
ב).
בדישו
-
מדַיִש
ילפינן
(ראה
ב"מ
פט
,
א)
,
דמחבץ
ומגבן
וחולב
אינם
אוכלים
,
לפי
שאינם
עושים
בגדולי
קרקע
,
כדיש;
ואף
מנכש
בשומים
ובבצלים
,
לפי
שלא
נגמרה
מלאכתו
כדיש;
והבודל
בתמרים
ובגרוגרות
,
שהרי
הוקבעו
למעשר;
וכן
(ראה
שם)
הלש
והמקטף
והאופה
,
שננגמרה
מלאכתן
לחלה
,
אינו
אוכל;
אבל
עד
שנגמרו
לחלה
-
אוכל
פועל
בהם.
ואף
על
גב
(ראה
שם)
דדיש
לא
כתב
גבי
אדם
,
מקשים
חוסם
לנחסם
,
מדלא
כתיב
'לא
תדוש
בחסימה'.
לא
תחסום
שור
בדישו
-
הזהיר
בכאן
מחסימת
פה
הבהמה
מלאכול
בשעת
מלאכתה
ממה
שהיא
עושה
מגדולי
קרקע
,
בין
בתלוש
בין
במחובר.
והנה
לא
זכרה
התורה
שור
ולא
דישה
,
אלא
שדברה
בהווה;
והנה
הכוונה
להרחיק
מדת
האכזריות
,
ולזה
צותה
שלא
למנוע
עושה
המלאכה
מאכילת
מה
שהוא
עושה
בו.
ולזה
אם
חסמה
קודם
,
כדי
שתהיה
חסומה
בעת
הדישה
,
או
חסמה
בעת
הדישה
,
עובר
על
זאת
האזהרה.
ואיך
שמְנָעָה
מלאכול
ממה
שהיא
עושה
,
אם
בהכאה
או
בפחד
הכאה
אם
בקול
,
הרי
זה
עובר
על
זאת
האזהרה.