תנ"ך - כי־ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין־לו לא־תהיה אשת־המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּֽי־יֵשְׁב֨וּ אַחִ֜ים יַחְדָּ֗ו וּמֵ֨ת אַחַ֤ד מֵהֶם֙ וּבֵ֣ן אֵֽין־ל֔וֹ לֹֽא־תִהְיֶ֧ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּ֛ת הַח֖וּצָה לְאִ֣ישׁ זָ֑ר יְבָמָהּ֙ יָבֹ֣א עָלֶ֔יהָ וּלְקָחָ֥הּ ל֛וֹ לְאִשָּׁ֖ה וְיִבְּמָֽהּ: (דברים פרק כה פסוק ה)

טקסט וניקוד:

כִּי־יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין־לוֹ לֹא־תִהְיֶה אֵשֶׁת־הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ: (דברים פרק כה פסוק ה)

טקסט בלבד:

כי־ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין־לו לא־תהיה אשת־המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה: (דברים פרק כה פסוק ה)

תיקון קוראים:

כי־ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין־לו לא־תהיה אשת־המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה: (דברים פרק כה פסוק ה)
אֲרֵי יִתְּבוּן אַחִין כַּחדָּא וִימוּת חַד מִנְהוֹן וּבַר לֵית לֵיהּ לָא תְהֵי אִתַּת מוֹתָנָא לְבָרָא לִגבַר אָחֳרָן יַבְּמַהּ יֵיעוֹל עֲלַהּ וְיִסְבַהּ לֵיהּ לְאִתּוּ וְיַבְּמִנַהּ :

ישבו - כ': ראה דב' ג , יט. אחד - כ"ה (בפתח , בלישנא): ראה דב' א , ב. החוצה - י"ו: ראה דב' כד , יא.

אחד כ"ה השיחם ההרים העם כוכבים ילדיו שכם מבניו הרעתי מחרב אחים מיכה האתנות ומי כמוך הרקים לא נעדר שבטי שפטי כנפש יהי נא דמלכים לוא אדני ואיך וחביר' הנדברים לעמות מיכאל.

ישבו - כ'; אחד - כ"ה; החוצה - י"ו; יבא עליה - ל'.

כי ישבו אחים יחדו - שהיתה להם ישיבה אחת בעולם; פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו (ראה ספ"ד רפח). יחדו - המיוחדין בנחלה; פרט לאחים מן האם. ובן אין לו - עיין עליו (ראה יבמות כב , ב): בן או בת , או בן הבן או בן הבת , או בת הבן או בת הבת (ראה ספ"ד רפח).

כי ישבו אחים יחדו - גם הם אמרו , כי אלה אינם [אחים ממש] כי אם קרובים , והביאו ראיה מבועז. ולא אמרו כלום , כי אין שם זכר 'יבום' כי אם 'גאולה'. ומה טעם להזכיר יחדו? היהיו במדינה אחת או בחצר אחת , או שיהיו אוהבים זה את זה? ואמרו , כי הנה הכתוב אמר ויִבְּמָהּ , וזה אות כי איננו יְבָמָהּ כי אם בשם , כמו "הנה שבה יבמתך" (רות א , טו). והנה נואלו ונסכלו , כי הנה הוא מפורש בבני יהודה: "ויבם אותה" (בר' לח , ח) , והוא יְבָמָהּ; גם "יבמתך" (רות א , טו) - בעבור היותן לשני אחים. וכל איש דעת ידע , כי המצות שנתנו למשה שהם מצות 'לא תעשה' , לא היו אסורות קודם כן. אילו היה אדם מונע עצמו מהם קודם משה , לא היה הדבר רע בעיני השם , ואף כי שכתוב "כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ" (וי' יח , כז) , ולא מצאנו נביא שהזהירם. והנה הכתוב אמר על אונן , שלא נתן זרע לאחיו: "וירע בעיני יי'" (בר' לח , י); על כן אנחנו נסמוך על הקבלה , שהם אחים ממש. ובן אין לו - כי אם יש לו בן אין צורך , כי היא אסורה. ופירוש יחדו - כדברי המעתיקים (ראה יבמות יז , ב). לאיש זר - פירוש החוצה; אם ירצה היבם.

כי ישבו - מקיש פרשת יבמין לחסימה (ראה לעיל , ד) , ללמד על יבמה שנפלה לפני מוכה שחין , שאין חוסמין אותה מלומר 'לא בעינא ליה' (ראה מכות כג , א); ואפילו היה אחיו כמותו , יכולה לומר: לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל (ראה משנה כתובות ז , י). אחים - בני אב אחד , דילפינן 'אחוה' (פסוקנו) 'אחוה' (ראה בר' מב , לב) מבני יעקב (ראה יבמות יז , ב). יחדיו - שיש להם ישיבה אחת בעולם (ראה שם); לאפוקי אשת אחיו שלא היה בעולמו , שנולד לאחר שמת אחיו , שאינו יכול ליבם. החוצה - לרבות הארוסה , שעדיין היא 'חוצה' לו , שלא כנסה לחופה (ראה שם יג , ב). לא תהיה - איכא דדרשי (ראה יבמות צב , ב) שלא תהיה בה הויא לזר , שאין קידושין תופסין ביבמה לשוק. יבמה יבא עליה - שקנה אותה בביאה. עליה - ילפינן מעליה , דאחות אשה כתיב בה "ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה" (וי' יח , יח) - אפילו במקום עליה (ראה יבמות ג , ב) , כגון ביבם , דכתיב יבמה יבא עליה , לא תקח ולא לצרור ולא אותה ולא צרתה ולא צרת צרתה; מכאן למדו (ראה שם) דעשרים ואחת עריות פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום; דכיון שאינן עולות ליבום , אינן עולות לפני הזקינים (ראה להלן , ז) לחליצה. להכי נקט 'עולות' , משום דכתיב "ועלתה יבימתו השערה" (שם): חמש עשרה שבראש המשנה (ראה משנה יבמות א , א) , ושש חמורות מאילו (ראה שם , ג); הכי עשרים ואחת. ולקחה לו לאשה - כיון שלקחה הרי היא כאשתו לכל דבר (ראה יבמות לט , א) , שמגרשה בגט ומחזירה; ולאו אמרינן: מדקיים בה מצות ייבום , מעתה היא אשת אחיו שלא במקום מצוה. ויבמה - בעל כרחה (ראה יבמות נד , א).

ענין היבום וסודו והחליצה וטעמה - כבר הזכרתים (בר' לח , ח).

כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו - ראוי שתדע שאלו האחים - יחוייב שיהיו אחים מן האב , כי לא ישאיר שם האח מי שהוא אחיו מן האם , כי המשפחה תיוחס אל האב לבד , כמו שנתבאר במקומות רבים בתורה (ראה במ' א , ב). ועוד , כי דרך האחים מן האב להיות יושבים יחדו , לא האחים מן האם , כי כל אחד יושב עם משפחת בית אביו. ולמדנו מאמרו כי ישבו אחים יחדו , שאם לא היתה להם ישיבה יחדו , כמו שמת הראשון קודם שנולד השני , הנה לא ינהג בהם זה הדין. ובן אין לו - רוצה לומר: בשום מקום; ולזה צריך לחקור , אע"פ שאין לו בן מזאת , אם יש לו בן מאשה אחרת שיהיה ראוי שיקרא 'בנו' - להוציא את שבא משִפְחה ונכרית , שאינו בנו אלא בנה. ולזה הוא מבואר , שאם היה לו בן בשום מקום , לא ינהג בו זה הדין. ואחד בן ואחד בת , כי התורה לא השגיחה אלא שלא ימחה שמו מישראל (ראה להלן , ו) , ומי שיש לו בת לא ימחה שמו מישראל. והנה נאמן האב לומר: זה בני , לפטור את אשתו מן היבום ומן החליצה. והנה ראוי שתמתין היבמה שלשה חדשים , כדי שיִוָדע אם בן אין לו ממנה , שאז יוכר אם היא מעוברת. לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר - הזהיר , שלא יקח אשת המת איש אחר זולתי יבמה שהוא אחי בעלה מן האב , כמו שקדם. ולפי שאמר: אשת המת , והיא תקרא אשתו מן הארוסין , כאמרו בנערה המאורסה "על דבר אשר ענה את אשת רעהו" (דב' כב , כד) , ולפי שאמר אחר זה: יבמה יבא עליה , למדנו שאין הזר עובר ב'לא תעשה' עד שיבא עליה כי הרצון בזה: יבמה יבא עליה - לא איש זר. ולזה יהיה הרצון באמרו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר - לא תהיה לו לאשה באופן שיבעלה , אך יבמה לבד יבא עליה. יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה - לפי שאמר יבא עליה ולקחה לו לאשה , למדנו , שכיון שבא עליה איך שיהיה , קנאה לו לאשה; אך לפי שאין הביאה נעשית אלא כשיכוין לביאה , הנה ראוי שתהיה כונתו לביאה , ואע"פ שלא תהיה כונתו לבא עליה. והנה זה הפועל נקרא 'ייבום'.
ריכוז קישורים