תנ"ך - ואם־לא יחפץ האיש לקחת את־יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל־הזקנים ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאִם־לֹ֤א יַחְפֹּץ֙ הָאִ֔ישׁ לָקַ֖חַת אֶת־יְבִמְתּ֑וֹ וְעָלְתָה֩ יְבִמְתּ֨וֹ הַשַּׁ֜עְרָה אֶל־הַזְּקֵנִ֗ים וְאָֽמְרָה֙ מֵאֵ֨ן יְבָמִ֜י לְהָקִ֨ים לְאָחִ֥יו שֵׁם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א אָבָ֖ה יַבְּמִֽי: (דברים פרק כה פסוק ז)

טקסט וניקוד:

וְאִם־לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת־יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל־הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי: (דברים פרק כה פסוק ז)

טקסט בלבד:

ואם־לא יחפץ האיש לקחת את־יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל־הזקנים ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי: (דברים פרק כה פסוק ז)

תיקון קוראים:

ואם־לא יחפץ האיש לקחת את־יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל־הזקנים ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי: (דברים פרק כה פסוק ז)
וְאִם לָא יִצבֵּי גֻּברָא לְמִסַב יָת יְבִמתֵּיהּ וְתִסַק יְבִמתֵּיהּ לִתרַע בֵּית דִּינָא לִקדָם סָבַיָא וְתֵימַר לָא צָבֵי יַבְּמִי לְאָקָמָא לַאֲחוּהִי שְׁמָא בְּיִשׂרָאֵל לָא אֲבָא לְיַבָּמוּתִי :

השערה - ג': דב' כב , טו; כה , ז; יש' כב , ז. לא אבה - ג': *דב' י , י; כה , ז; תה' פא , יב.

השערה - ג'; לא אבה - ג'.

השערה - כתרגומו: "לתרע בית דינא" (ראה ירוש' כתובות ד , ג [כח , ג]).

יַבְּמִי - האמת , כי היו"ד סימן הפעול.

ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבימתו - והרי בושת גדול לה: אעפ"י שהנחלה שלו אם לקחה , הוא קץ בה. ואמרה: מאן יבמי - תשיח דאגה שלה בפניהם (ע"פ מש' יב , כה).

ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו - למדנו מזה , שאם היתה יבמתו באופן שהתורה תמנעהו ממנה , כאלו תאמר שהיתה ערוה עליו , לא ינהג בה זה הדין , כי הוא במה שאין בו מונע אלא רצונו; יצתה זו שהתורה מונעת אותה. ולפי שאינו מייבם אלא לאחת , והיתה האחרת בלתי ראויה לחליצה וליבום , הנה השאר פטורות מזה גם כן , לפי שראוי שאיזו מהם שירצה לייבם יהיה הרשות בידו , כי התורה אמרה: "אשת המת" (לעיל , ה) , וזה המאמר שב לכל אחת מנשיו , כי כל אחת מהם היא "אשת המת"; ולזה ראוי שתהיה כל אחת מהם ראויה שיבא עליה יבמה , או לא ינהג בה זה הדין. והוא מבואר במה שאין ספק בו , כי כשלא היה לו בה לִקוחים , כמו הערוה , לא ינהג בה חליצה ויבום , שנאמר: "יבא עליה ולקחה לו לאשה" (לעיל , ה) - מי שיש לו בה לקוחים. ואולם מי שהוא מוזהר מלקיחתה , כמו אלמנה לכהן גדול (ראה וי' כא , יד) וגרושה לכהן הדיוט (ראה שם , ז) , היא בת ייבום וחליצה , כי התורה צותה שיקחה לו לאשה , ולזה סר ממנו איסור הלאו , כי 'עשה' דוחה את 'לא תעשה'. ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים - מגיד שהיבמה באה אצל היבם להתירה , כי אלו הזקנים הם זקני עירו (ראה להלן , ח). ואמרה מאן יבמי וגו' - אלו הדברים צריך שתאמרם בלשון הקדש.
ריכוז קישורים