תנ"ך - כי תכלה לעשר את־כל־מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֣י תְכַלֶּ֞ה לַ֠עְשֵׂר אֶת־כָּל־מַעְשַׂ֧ר תְּבוּאָתְךָ֛ בַּשָּׁנָ֥ה הַשְּׁלִישִׁ֖ת שְׁנַ֣ת הַֽמַּעֲשֵׂ֑ר וְנָתַתָּ֣ה לַלֵּוִ֗י לַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָאַלְמָנָ֔ה וְאָכְל֥וּ בִשְׁעָרֶ֖יךָ וְשָׂבֵֽעוּ: (דברים פרק כו פסוק יב)

טקסט וניקוד:

כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת־כָּל־מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ: (דברים פרק כו פסוק יב)

טקסט בלבד:

כי תכלה לעשר את־כל־מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו: (דברים פרק כו פסוק יב)

תיקון קוראים:

כי תכלה לעשר את־כל־מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו: (דברים פרק כו פסוק יב)
אֲרֵי תְשֵׁיצֵי לְעַסָרָא יָת כָּל מַעסַר עֲלַלתָּך בְּשַׁתָּא תְלִיתֵיתָא שְׁנַת מַעסְרָא וְתִתֵּין לְלֵיוָאָה לְגִיוֹרָא לְיַתמָא וּלאַרמַלתָּא וְיֵיכְלוּן בְּקִרוָך וְיִסבְּעוּן :

כי - י' (ראשי פסוקים) בטעמא (מונח לפני גרשיים או תלישא קטנה , בתורה): ראה דב' ג , יא. כי - ד' (ראשי פסוקים) בטעמא (מונח לפני גרשיים במלה לא מוקפת) בתורה: שמ' כג , ד; ל , יב; במ' לד , יד; דב' כו , יב. לעשר - ב' בלישנא: דב' כו , יב; *נחמ' י , לט. השלישת - ד' כתיב כן (חסר , בלישנא): במ' כח , יד; דב' כו , יב; ש"א ג , ח; יח' כא , יט.

כי - י' בטע'; השלישת - ד' חס'; ללוי לגר - ל'; ללוי לגר (ליתום ולאלמנה) - ל'.

כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית - כשתגמור להפריש מעשר של שנה השלישית , קְבע זמן הביעור והוידוי בערב הפסח של שנה הרביעית , שנאמר "מקצה שלש שנים תוציא" וגו' (דב' יד , כח); נאמר כאן 'קץ' , ונאמר להלן "מקץ שבע שנים" (דב' לא , י) לעיניין 'הַקְהֵל': מה להלן רגל , אף כאן רגל. אי מה להלן חג הסוכות , אף כאן חג הסוכות? תלמוד לומר: כי תכלה לעשר מעשרות של שנה שלישית - רגל שהמעשרות כלין בו , וזהו פסח , שהרבה אילנות יש שנלקטין אחר חג הסוכות; נמצא מעשרות של שלישית כלין בפסח של רביעית. וכל מי שישהא מעשרותיו , הצריכו הכתוב לבערן מן הבית (ראה ספ"ד שב). שנת המעשר - שנה שאין נוהג בה אלא אחד משני מעשרות שנהגו בשתי שנים שלפניה; ששנה ראשונה של שמיטה נוהג מעשר ראשון , כמה שנאמר "כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר" (במ' יח , כו) , ומעשר שיני , שנאמר "ואכלת לפני יי' אלהיך... מעשר דגנך [ותירושך ויצהרך]" (דב' יד , כג) - הרי שתי מעשרות; ובא ולימדך כאן בשנה שלישית , שאין נוהג מאותן שתי מעשרות אלא האחד , ואיזה זה? זה מעשר ראשון; ותחת מעשר שיני תן מעשר עני , שנאמר כאן: ונתתה ללוי - את שלו , הרי מעשר ראשון; לגר ליתום ולאלמנה - זה מעשר עני (ראה ספ"ד שב). ואכלו בשעריך ושבעו - תן להם כדי שבען. מכאן אמרו: אין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חטין וכו' (ראה ספ"ד שג).

שנת המעשר - מעשר עני (ראה רש"י).

לעשר - מהבנין 'הכבד הנוסף' , ואין רֵע לו. שנת המעשר - זה מעשר עני. ללוי לגר ליתום ולאלמנה - לאשר תרצה.

וכי תכלה לעשר - שבשנה ראשונה של שמיטה מעשרים מעשר ראשון ומעשר שיני , וכן בשנייה; ובשלישית - מעשר ראשון ומעשר עני. נמצא שלשלש השנים כילה לעשר כל המעשרות , שאז הפריש כל המעשרות מראשֹנה ושניה. שנת המעשר - שנה שאין בה אלא אחד מן המעשרות שהפריש בראשונה ובשנייה. ונתת (בנוסחנו: ונתתה) ללוי - המעשר ראשון; ובירושלים תולך עמך מעשר שיני , דכתיב "ואכלת לפני יי' אלהיך... מעשר דגנך ותירושך" (בנוסחנו: תירשך; דב' יד , כג) "אתה... והלוי והגר והיתום והאלמנה" (דב' טז , יד) - שאוכלים עמו במעשר שיני שלו; ומעשר עני נותן בעירו. וללוי לגר ליתום ולאלמנה - מקצתו מניח בשדה ועניים לוקחים אותו עד החג , כדכתיב "והנחתו (בנוסחנו: והנחת) בשעריך" (דב' יד , כח); ומשם ואילך , מה שמשאיר מביא בתוך ביתו מפני הגשמים ומחלקן לעניים , דכתיב: ונתת ללוי לגר וליתום וגו' , וזהו מעשר שמתחלק בתוך הבית. ושנה השלישית היא שנת הביעור , שצריך לחלק כל המעשרות שלו. ואכלו בשעריך - שאין צריך להביא בירושלים.

כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך וגו' - כבר קדם כי בשנה השלישית יפרישו הבעלים אחר מעשר ראשון מעשר עני (ראה דב' יד , כח - כט) , רוצה לומר , שהוא לעניים "בשנה ההיא" (שם) , אך בשתי שנים הקודמות יפרישו הבעלים מעשר שני , והוא לבעלים , ועולים ואוכלים אותו במקום הבחירה. ולפי שאמר כי תכלה לעשר , למדנו שזה יהיה ברגל שכל המעשרות כלות בו , בין מפירות הארץ בין מפירות האילן , והוא חג הפסח. ואמנם הסכמנו שיהיה ברגל , לפי שלא אמר 'והלכת אל מקום אשר יבחר יי'' (ראה לעיל , ב) - מגיד , שאז הם כלים שם (ראה ספ"ד שב). ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה - זה מעשר עני שנתן לעניים לאכלו בשערים , כמו שקדם.
ריכוז קישורים