תנ"ך - לא־אכלתי באני ממנו ולא־בערתי ממנו בטמא ולא־נתתי ממנו למת שמעתי בקול ה' אלהי עשיתי ככל אשר צויתני:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לֹא־אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י מִמֶּ֗נּוּ וְלֹא־בִעַ֤רְתִּי מִמֶּ֙נּוּ֙ בְּטָמֵ֔א וְלֹא־נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת שָׁמַ֗עְתִּי בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔י עָשִׂ֕יתִי כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתָֽנִי: (דברים פרק כו פסוק יד)

טקסט וניקוד:

לֹא־אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא־בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא־נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי: (דברים פרק כו פסוק יד)

טקסט בלבד:

לא־אכלתי באני ממנו ולא־בערתי ממנו בטמא ולא־נתתי ממנו למת שמעתי בקול ה' אלהי עשיתי ככל אשר צויתני: (דברים פרק כו פסוק יד)

תיקון קוראים:

לא־אכלתי באני ממנו ולא־בערתי ממנו בטמא ולא־נתתי ממנו למת שמעתי בקול יהוה אלהי עשיתי ככל אשר צויתני: (דברים פרק כו פסוק יד)
לָא אֲכַלִית בְּאֶבלִי מִנֵיהּ וְלָא חַלֵיפִית מִנֵיהּ בִּמסָאַב וְלָא יְהַבִית מִנֵיהּ לְמִית קַבֵּילִית לְמֵימְרָא דַייָ אֱלָהִי עֲבַדִית כְּכֹל דְּפַקֵידתָּנִי :

לא - ט' ראשי פסוקים 'לא ולא ולא' מיחדין: שמ' כג , כד; וי' יט , יא; במ' כג , יט; דב' כו , יד; יש' מב , ב; מט , י; יר' מד , י; איוב ג , כו; טו , כט. לא - ל"ד פסוקים 'לא ולא ולא': ראה דב' א , מב. ולא - נתתי - ב': דב' כו , יד; איוב לא , ל. למת - ב': דב' כו , יד; יר' כב , י. (ואחד: לָמת - דב' יד , א). אלהי - ח' בקמץ: ראה דב' יח , טז.

אלהי ח' קמצ' וסימנהון לעבר לשמע את קול שמעתי בקול אתה המלכת ויתמדד הרעות שפטני כצדקך הנה אני בונה בית. וכל אתנח' וסופ' פסוק' דכות' ב' מ' ב' שמרה נפשי בחצריך מאלף בחרתי.

בטמא - ל'; ולא - נתתי - ב'; למת - ב'; אלהי - ח' וכל אתנח' וסופ' פסוק' דכות' ב' מ' ב'.

לא אכלתי באני [ממנו] - מכאן שאסור לאונן (ראה ספ"ד שג). ולא בערתי ממנו בטמא - בין שאני טמא והוא טהור , בין שאני טהור והוא טמא (ראה ספ"ד שג). והיכן הוזהר על כך? "לא תוכל לאכול בשעריך" (דב' יב , יז) - זו אכילת טומאה , כמה שנאמר בפסולי המוקדשין: "בשעריך תאכלנו הטמא והטהור" (דב' טו , כב) , אבל זה לא תוכל לאכול דרך אכילת 'שעריך' האמור במקום אחר (שם; ראה יבמות עג , ב). ולא נתתי ממנו למת - לעשות לו ארון ותכריכין. שמעתי בקול יי' אלהי - הבאתיו לבית הבחירה (ראה ספ"ד שג). עשיתי ככל אשר צויתני - שמחתי ושימחתי בו (ראה שם).

לא אכלתי באני - כמו "ידיו תשבנה אונו" (איוב כ , י) , ממון שגזל; "מצאתי און לי" (הו' יב , ט); לפי פשוטו (כנגד רש"י).

לא אכלתי באוני - כמו "בן אוני" (בר' לה , יח) ו"לחם אונים" (הו' ט , ד). והטעם [רמזתי על לשון הקודש. וטעם אוני - כמו] אבלי; כי אם הייתי אבל , לא אכלתי קודם המעשר. ולא בערתי ממנו - השחתי מהקדש. בטמא - בדבר טמא. למת - לצרכי מת. ויש אומרים: לעבודה זרה. והטעם באלה הדברים , כי אסור הוא שיוציא מהדגן בשום דבר עד תת המעשר , שהוא קדש; כי אם יתן מהמוֹתָר - הוא דרך בזיון , ואף כי אם נתן בטמא.

לא אכלתי באוני ממנו - מן המעשר , שהרי צוה הקדוש ברוך הוא לאוכלו בשמחה , דכתיב "לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך... כי אם לפני יי' אלהיך תאכלנו... ושמחת" (דב' יב , יז - יח). ולא בערתי ממנו בטמא - שמן של מעשר שיני שנטמא , לא בערתי ממנו בטומאה (ראה יבמות עג , ב) , אלא אם נטמא - פודיהו , אפילו בירושלים; דאמר רבי אליעזר (ראה פסחים לו , ב): מניין למעשר שיני שנטמא שפודהו אפילו בירושלים? שנאמר "כי לא תוכל שאתו" (דב' יד , כד) - אין "שאתו" אלא אכילה , דכתיב "וישא משאות מאת פניו אליהם" (בר' מג , לד); וכתיב "כי לא תוכל שאיתו... ונתת (בנוסחנו: ונתתה) בכסף" (דב' יד , כד - כה). ממנו (ראה שבת כה , א) - אמר רבי אבהו , אמר רבי יוחנן: ממנו אי אתה מבעיר , אבל אתה מבעיר שמן תרומה שנטמאת. ואזהרה שלא יאכל ממנו בטומאה - כדאמרינן ב'הערל' (יבמות עג , ב) ובמכות (יט , ב): "לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך" (דב' יב , יז) - כלומר: מה שכתוב שהתרתי גבי פסולי המוקדשין בשעריך , דכתיב "בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו" (דב' טו , כב) , אמרינן (ראה יבמות עג , ב): טמא וטהור אוכלין בקערה אחת , והיינו טומאת הגוף וטומאת בשר; שהטמא יאכל בטומאת הגוף , והטהור אוכל טומאת בשר , שהטמא - מִטַּמֵא לו מה שהוא אוכל - הכא לא תוכל לאכול אותה אכילה שהתרתי התם "בשעריך" (דב' טו , כב). וידוי אכילה בכלל לא בערתי , אלא שלא תאמר: כוליה קרא להבערה הוא דאתא , איצטריך אזהרה אחרת לאכילתו. אי נמי: האי 'לאו' דהכא אין לוקין עליהם , דאינם אלא וידוי בעלמא , ומשום הכי איצטריך אזהרה אחרת. ולא נתתי ממנו למת - לסוכו שמן של מעשר שיני. ממנו - אמר ריש לקיש (ראה יבמות עד , א): מניין לשמן של מעשר שיני שנטמא , שמותר לסוכו? שנאמר: לא נתתי ממנו למת - למת הוא דלא נתתי , הא לחי דומיא דמת נתתי; ואיזה דבר ששוה לחיים ולמתים? הוי אומר: זו סיכה. והכי אמרינן ב'הערל' (שם): תלתא ממנו כתיבי במעשר: חד לגופיה , וחד כדרבי אבהו , וחד לכדריש לקיש. שמעתי בקול יי' אלהיי עשיתי ככל... צויתני - שנתתי ממנו ללוי , לגר , ליתום ולאלמנה (ראה לעיל , יג) , ושמרתיו בטהרה.

לא אכלתי באוני ממנו - אע"פ שהוידוי בכל המעשרות , כְּמדרש (ראה משנה מעשר שני ה , י) "וגם נתתיו ללוי לגר ליתום ולאלמנה" (לעיל , יג) - אבל לא אכלתי באוני ממנו יחזור על ה"קֹדש" (שם) לבדו , שהוא מעשר שני ונטע רבעי , והם שאסורין באונן ובטומאה. ולא נתתי ממנו למת - לעשות לו ארון ותכריכין; לשון רבנו שלמה. ולא הבינותי זה , שהרי מפורש בכתוב שמעשר שני אין מחללין אותו חוץ לירושלם אלא על כסף צורה , ובירושלם יתן הכסף על דבר הראוי לאכילה , בבקר ובצאן וביין ובשכר , ויאכל לפני השם (ראה דב' יד , כה - כו)! והרב רבי משה כתב בחבורו (ראה מש"ת מעשר שני ג , י): מעשר שני נִתן לאכילה ושתיה , שנאמר "ואכלת... לפני יי' אלהיך" (דב' יד , כו) , וסיכה כשתיה; ואסור להוציאו בשאר צרכיו , כגון שיקח בו כלים ובגדים ועבדים , שנאמר: לא נתתי ממנו למת , כלומר: לא הוצאתי אותו בדבר שאינו מקיים את הגוף. עשה מלת 'למת' בכאן - כנוי לדברים אשר לא יחיה האדם בהם; ואלו דברי הבאי. ואחרים מפרשים , שמִתְוַדה שלא נתן ממנו ארון ותכריכין אפילו למת , שהוא מצוה , וכל שכן לחי , בחלוק וטלית. ובסיפרי (ספ"ד שג): ולא נתתי ממנו למת - לעשות לו ארון ותכריכין , דברי רבי אליעזר. אמר לו רבי עקיבא: אם למת , אף לחי אסור; ומה תלמוד לומר לא נתתי ממנו? - שלא החלפתי אפילו בדבר טהור. פירוש: רבי עקיבא דורש ולא נתתי ממנו - שלא עשיתי ממנו חליפין אפילו בדבר טהור הראוי לאכילה; כענין ששנינו (ראה מעשר שני א , א): אין מוכרין אותו ולא מחליפין אותו , ולא יאמר אדם לחברו בירושלם: הילך יין ותן לי שמן. ויהיה 'למת' , על דעתו , מחובר למעלה: לא אכלתי ממנו באוני למת; שאין אנינות אלא על המת. וראיתי בירושלמי (מעשר שני ב , א [נג , ב]): רבי אליעזר בשם רבי סימאי: 'לא נתתי ממנו למת' מה נן קיימין? אם להביא לו ארון ותכריכין - דבר שאסור לחי , לחי אסור , כל שכן למת! אי זה דבר שמותר לחי ואסור למת? - זו סיכה. גם זה לא ידעתי מה הוא: שאם סך ממנו למת הרי ביערו בטומאה , וכבר התודה עליו: לא בערתי ממנו בטמא!? ובגמרא בפרק 'הערל' (יבמות עד , א): אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי סימאי: מניין למעשר שני שנטמא שמותר לסוכו? שנאמר: ולא נתתי ממנו למת; למת הוא דלא נתתי , הא לחי דומיא דמת - נתתי. אי זהו דבר ששוה בחיים ובמתים? הוי אומר: זו סיכה. ושם הקשו: אימא ליקח לו ארון ותכריכין? ופירושו , שיהיה מותר בחי ליקח לו חלוק כשנטמא , כיון דלא קרינא ביה "ואכלת... לפני יי' אלהיך" (דב' יד , כו)? ופירקו: ממנו - מגופו. נשאר עכשו , כי הוידוי בלא נתתי ממנו למת מחובר עם לא בערתי ממנו בטמא: יתודה עליו שלא אכל ממנו טמא ולא נתן מן הטמא למת לסוך אותו. אבל במשנה (מעשר שני ה , יב) שנינו כדברי רבי אליעזר: לא נתתי ממנו למת - לא לקחתי ממנו ארון ותכריכין למת , לא נתתיו לאוננים אחרים. ומשמעות זה , שהם דורשים בו שלא נתנוֹ למת - לא לגופו של מת בארון ותכריכין ולא לאוננים שלו , שהוא מתודה על אנינות שלו ושל אחרים; ומפני אנינות של אחרים יתודה על הארון והתכריכין , אע"פ שאפילו לחי אסור.

לא אכלתי באוני ממנו - זה שב אל מעשר שני שאוכלין בשמחה כמו שקדם (ראה דב' יב , יח) , וזה לאות שהתורה הזהירה מלאכול אותו באנינות. והנה האנינות של תורה הוא יום מיתה וקבורה , ואינו תופס לילו הבא אחריו , כמו שהתבאר מאמרו בפרשת 'ויהי ביום השמיני': "ואכלתי חטאת היום" (וי' י , יט). וראוי שיתבאר , שאינו מדבר כי אם במקום שאין בו אשם אחר זולת אכילתו באונן , כי הוא אומר שעשה כמצות השם יתעלה ולא יחסר לבאר אלא אלו הדברים שלא נתבארו במה שקדם. ולא בערתי ממנו בטמא - שלא האכלתיו בטומאה ולא אכלתיו , כי האכילה היא ביעורו. מגיד , שאם אכלו בטומאה במקום הבחירה , לוקה. ולא נתתי ממנו למת - רוצה לומר: לצרכי המת , כאלו תאמר לקנות בו ארון ותכריכין למת; וזה , כי התורה יחדה אתו לאכילה ושתיה במקום הבחירה. שמעתי בקול יי' אלהי - רוצה לומר , שהתנהגתי בכל אלו הדברים לפי משפטי התורה; כאלו תאמר , שבדבר הבכורים שמעתי להביאם בית יי' באופן הנזכר (ראה לעיל , ב). ומזה המקום התבאר שצריך שיהיה הכל מבוער קודם זה. ולפי שהביעור ממעשר שני כבר יהיה ברגל , למדנו שביום טוב האחרון של פסח יאמר ודוי מעשר (ראה משנה מעשר שני ה , י) , וקודם זה יהיה הכל מבוער. והנה התועלת בזה הוא , שלא יאחר נתינת המתנות לכהנים וללוים ולעניים ואכילת מעשר שני; והנה יחוייב לו מפני זה למהר להוציאו לאכילה וישמחו בו העניים והלויים. ולפי שסמך וידוי מעשר לדבר הבכורים , למדנו שעליו גם כן יהיה זה הוידוי. והוא מבואר שאם אין בידו אלא מעשר שני , שהוא מתודה , כי עקר הוידוי הוא בדבר מעשר שני.
ריכוז קישורים