תנ"ך - השקיפה
ממעון
קדשך
מן־השמים
וברך
את־עמך
את־ישראל
ואת
האדמה
אשר
נתתה
לנו
כאשר
נשבעת
לאבתינו
ארץ
זבת
חלב
ודבש:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
הַשְׁקִיפָה֩
מִמְּע֨וֹן
קָדְשְׁךָ֜
מִן־הַשָּׁמַ֗יִם
וּבָרֵ֤ךְ
אֶֽת־עַמְּךָ֙
אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל
וְאֵת֙
הָאֲדָמָ֔ה
אֲשֶׁ֥ר
נָתַ֖תָּה
לָ֑נוּ
כַּאֲשֶׁ֤ר
נִשְׁבַּ֙עְתָּ֙
לַאֲבֹתֵ֔ינוּ
אֶ֛רֶץ
זָבַ֥ת
חָלָ֖ב
וּדְבָֽשׁ:
ס
(דברים פרק כו פסוק טו)
הַשְׁקִיפָה
מִמְּעוֹן
קָדְשְׁךָ
מִן־הַשָּׁמַיִם
וּבָרֵךְ
אֶת־עַמְּךָ
אֶת־יִשְׂרָאֵל
וְאֵת
הָאֲדָמָה
אֲשֶׁר
נָתַתָּה
לָנוּ
כַּאֲשֶׁר
נִשְׁבַּעְתָּ
לַאֲבֹתֵינוּ
אֶרֶץ
זָבַת
חָלָב
וּדְבָשׁ:
ס
(דברים פרק כו פסוק טו)
השקיפה
ממעון
קדשך
מן־השמים
וברך
את־עמך
את־ישראל
ואת
האדמה
אשר
נתתה
לנו
כאשר
נשבעת
לאבתינו
ארץ
זבת
חלב
ודבש:
ס
(דברים פרק כו פסוק טו)
השקיפה
ממעון
קדשך
מן־השמים
וברך
את־עמך
את־ישראל
ואת
האדמה
אשר
נתתה
לנו
כאשר
נשבעת
לאבתינו
ארץ
זבת
חלב
ודבש:
ס
(דברים פרק כו פסוק טו)
אִסתַּכִי
מִמְדוֹר
קֻדשָׁך
מִן
שְׁמַיָא
וּבָרֵיך
יָת
עַמָך
יָת
יִשׂרָאֵל
וְיָת
אַרעָא
דִּיהַבתּ
לַנָא
כְּמָא
דְקַיֵימתָּא
לַאֲבָהָתַנָא
אֲרַע
עָבְדָא
חֲלָב
וּדבָשׁ
:
וברך
-
ג':
דב'
כו
,
טו;
ש"ב
ז
,
כט;
תה'
כח
,
ט.
את
-
י"ב
פסוקים
'את
את
ואת'
ומלה
ביניהם:
ראה
דב'
ג
,
כד.
את
-
עמך
את
-
ישראל
-
ב':
דב'
כו
,
טו;
יר'
לב
,
כא.
השקיפה
ממעון
קדשך
-
עשינו
מה
שגזרת
עלינו
,
עשה
אתה
מה
שעליך
לעשות
(ראה
ספ"ד
שג)
,
שאמרת:
"אם
בחקתי
תלכו...
ונתתי
גשמיכם
בעתם"
(וי'
כו
,
ג
-
ד).
אשר
נתת
(בנוסחנו:
נתתה)
לנו
כאשר
נשבעת
לאבתינו
-
ליתן
לנו
,
וקיימתה:
ארץ
זבת
חלב
ודבש.
וכאשר
נשמרתי
אני
ושמרתי
הדגן
בעבור
להוציא
הקדש
(ראה
לעיל
,
יג)
,
כן
שמור
אלהינו
ארצנו;
וזה
טעם
ואת
האדמה.
וטעם
ארץ
זבת
חלב
ודבש
-
להיותה
כן
תמיד.
השקיפה
-
כאשר
קיימתי
מצותיך
,
קיים
מה
שהבטחתני
עליהם
לברך
את
עמך
ישראל
,
כדכתיב
"והיה
עקב
תשמעון"
וגו'
,
"ואהבך
וברכך"
וגו'
(דב'
ז
,
יב
-
יג).
את
האדמה
אשר
נתת
לנו
-
שתהא
מבורכת
כאשר
נשבעת
לאבותינו
,
שתהא
ארץ
זבת
חלב
ודבש.
אי
נמי:
הארץ
אשר
נשבעת
לתת
לנו
,
כאשר
נשבעת
לאבותינו
שהיא
"זבת
חלב
ודבש"
(שמ'
ג
,
ח)
-
תברך
שתהא
משופעת
בזבת
חלב
ודבש
[הגה"ה].
ואורחיה
דקרא
,
שמדבר
כאילו
אינו
מדבר
עמו
,
שאמר:
"שמעתי
בקול
יי'
אלהי"
(לעיל
,
יד)
,
ולא
אמר:
'בקולך';
ואחר
אמר:
"עשיתי
ככל
אשר
צויתני"
(שם)
-
ועתה
מדבר
עמו.
אשר
נתת
(בנוסחנו:
נתתה)
לנו
כאשר
נשבעת
לאבותינו
-
לתת
לנו
וקיימת
,
ארץ
זבת
חלב
ודבש;
לשון
רבנו
שלמה.
ואם
כן
שעור
הכתוב:
ואת
האדמה
אשר
נתת
לנו
ארץ
זבת
חלב
ודבש
,
כאשר
נשבעת
לאבותינו.
ורבי
אברהם
אמר
,
כי
טעמו:
להיותה
כן
תמיד;
כלומר:
וברך
את
האדמה
אשר
נתת
לנו
להיותה
ארץ
זבת
חלב
ודבש.
ואין
צרך
בכל
זה
,
כי
בכלל
הדבור
או
השבועה
-
הנתינה;
אומר
אדם
לחברו:
'נשבעת
לי
שדה
שלך';
'אמרת
לי
מנה'.
וכן
"כאשר
דבר
יי'
אלהי
אבותיך
לך
ארץ
זבת
חלב
ודבש"
(דב'
ו
,
ג)
,
וכבר
פירשתיו
(שם);
וכן
"ויתן
לו
בית
ולחם
אמר
לו
וארץ
נתן
לו"
(מ"א
יא
,
יח).
ואל
יקשה
בעיניך
בכאן
כי
לא
נזכר
בשבועת
האבות
ארץ
זבת
חלב
ודבש
,
כי
מאחר
אשר
הארץ
ההיא
בעת
ההיא
ארץ
זבת
חלב
ודבש
,
הנה
נשבע
להם
בארץ
זבת
חלב
ודבש.
או
אבותינו
-
יוצאי
מצרים
,
שנאמר
להם
"אל
ארץ
זבת
חלב
ודבש"
(שמ'
ג
,
ח);
כענין
"וירעו
לנו
מצרים
ולאבותינו"
(במ'
כ
,
טו).
השקיפה
ממעון
קדשך
מן
השמים
-
רוצה
לומר:
עשיתי
מה
שמוטל
עלי
-
עשה
אתה
מה
שמוטל
עליך
,
לברך
עמך
ונחלתך
(ע"פ
דב'
ט
,
כט).