תנ"ך - השקיפה ממעון קדשך מן־השמים וברך את־עמך את־ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ זבת חלב ודבש: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הַשְׁקִיפָה֩ מִמְּע֨וֹן קָדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵת֙ הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לָ֑נוּ כַּאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתָּ֙ לַאֲבֹתֵ֔ינוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ: ס (דברים פרק כו פסוק טו)

טקסט וניקוד:

הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן־הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת־עַמְּךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: ס (דברים פרק כו פסוק טו)

טקסט בלבד:

השקיפה ממעון קדשך מן־השמים וברך את־עמך את־ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ זבת חלב ודבש: ס (דברים פרק כו פסוק טו)

תיקון קוראים:

השקיפה ממעון קדשך מן־השמים וברך את־עמך את־ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ זבת חלב ודבש: ס (דברים פרק כו פסוק טו)
אִסתַּכִי מִמְדוֹר קֻדשָׁך מִן שְׁמַיָא וּבָרֵיך יָת עַמָך יָת יִשׂרָאֵל וְיָת אַרעָא דִּיהַבתּ לַנָא כְּמָא דְקַיֵימתָּא לַאֲבָהָתַנָא אֲרַע עָבְדָא חֲלָב וּדבָשׁ :

וברך - ג': דב' כו , טו; ש"ב ז , כט; תה' כח , ט. את - י"ב פסוקים 'את את ואת' ומלה ביניהם: ראה דב' ג , כד. את - עמך את - ישראל - ב': דב' כו , טו; יר' לב , כא.

השקיפה ממעון קדשך - עשינו מה שגזרת עלינו , עשה אתה מה שעליך לעשות (ראה ספ"ד שג) , שאמרת: "אם בחקתי תלכו... ונתתי גשמיכם בעתם" (וי' כו , ג - ד). אשר נתת (בנוסחנו: נתתה) לנו כאשר נשבעת לאבתינו - ליתן לנו , וקיימתה: ארץ זבת חלב ודבש.

וכאשר נשמרתי אני ושמרתי הדגן בעבור להוציא הקדש (ראה לעיל , יג) , כן שמור אלהינו ארצנו; וזה טעם ואת האדמה. וטעם ארץ זבת חלב ודבש - להיותה כן תמיד.

השקיפה - כאשר קיימתי מצותיך , קיים מה שהבטחתני עליהם לברך את עמך ישראל , כדכתיב "והיה עקב תשמעון" וגו' , "ואהבך וברכך" וגו' (דב' ז , יב - יג). את האדמה אשר נתת לנו - שתהא מבורכת כאשר נשבעת לאבותינו , שתהא ארץ זבת חלב ודבש. אי נמי: הארץ אשר נשבעת לתת לנו , כאשר נשבעת לאבותינו שהיא "זבת חלב ודבש" (שמ' ג , ח) - תברך שתהא משופעת בזבת חלב ודבש [הגה"ה]. ואורחיה דקרא , שמדבר כאילו אינו מדבר עמו , שאמר: "שמעתי בקול יי' אלהי" (לעיל , יד) , ולא אמר: 'בקולך'; ואחר אמר: "עשיתי ככל אשר צויתני" (שם) - ועתה מדבר עמו.

אשר נתת (בנוסחנו: נתתה) לנו כאשר נשבעת לאבותינו - לתת לנו וקיימת , ארץ זבת חלב ודבש; לשון רבנו שלמה. ואם כן שעור הכתוב: ואת האדמה אשר נתת לנו ארץ זבת חלב ודבש , כאשר נשבעת לאבותינו. ורבי אברהם אמר , כי טעמו: להיותה כן תמיד; כלומר: וברך את האדמה אשר נתת לנו להיותה ארץ זבת חלב ודבש. ואין צרך בכל זה , כי בכלל הדבור או השבועה - הנתינה; אומר אדם לחברו: 'נשבעת לי שדה שלך'; 'אמרת לי מנה'. וכן "כאשר דבר יי' אלהי אבותיך לך ארץ זבת חלב ודבש" (דב' ו , ג) , וכבר פירשתיו (שם); וכן "ויתן לו בית ולחם אמר לו וארץ נתן לו" (מ"א יא , יח). ואל יקשה בעיניך בכאן כי לא נזכר בשבועת האבות ארץ זבת חלב ודבש , כי מאחר אשר הארץ ההיא בעת ההיא ארץ זבת חלב ודבש , הנה נשבע להם בארץ זבת חלב ודבש. או אבותינו - יוצאי מצרים , שנאמר להם "אל ארץ זבת חלב ודבש" (שמ' ג , ח); כענין "וירעו לנו מצרים ולאבותינו" (במ' כ , טו).

השקיפה ממעון קדשך מן השמים - רוצה לומר: עשיתי מה שמוטל עלי - עשה אתה מה שמוטל עליך , לברך עמך ונחלתך (ע"פ דב' ט , כט).
ריכוז קישורים