תנ"ך - יככה
ה'
בשחפת
ובקדחת
ובדלקת
ובחרחר
ובחרב
ובשדפון
ובירקון
ורדפוך
עד
אבדך:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
יַכְּכָ֣ה
יְ֠הוָה
בַּשַּׁחֶ֨פֶת
וּבַקַּדַּ֜חַת
וּבַדַּלֶּ֗קֶת
וּבַֽחַרְחֻר֙
וּבַחֶ֔רֶב
וּבַשִּׁדָּפ֖וֹן
וּבַיֵּרָק֑וֹן
וּרְדָפ֖וּךָ
עַ֥ד
אָבְדֶֽךָ:
(דברים פרק כח פסוק כב)
יַכְּכָה
יְהוָה
בַּשַּׁחֶפֶת
וּבַקַּדַּחַת
וּבַדַּלֶּקֶת
וּבַחַרְחֻר
וּבַחֶרֶב
וּבַשִּׁדָּפוֹן
וּבַיֵּרָקוֹן
וּרְדָפוּךָ
עַד
אָבְדֶךָ:
(דברים פרק כח פסוק כב)
יככה
ה'
בשחפת
ובקדחת
ובדלקת
ובחרחר
ובחרב
ובשדפון
ובירקון
ורדפוך
עד
אבדך:
(דברים פרק כח פסוק כב)
יככה
יהוה
בשחפת
ובקדחת
ובדלקת
ובחרחר
ובחרב
ובשדפון
ובירקון
ורדפוך
עד
אבדך:
(דברים פרק כח פסוק כב)
יִמחֵינָך
יְיָ
בְּשַׁחַפתָּא
וּבקַדַּחתָּא
וּבִדלֵיקְתָא
וּבחַרחוּרָא
וּבחַרבָּא
וּבשַׁדפָנָא
וּביַרקָנָא
וְיִרדְּפוּנָך
עַד
דְּתֵיבַד
:
ובירקון
-
ג':
דב'
כח
,
כב;
עמ'
ד
,
ט;
חגי
ב
,
יז.
עד
-
י"א
בטעמא
(מרכא
הסמוכה
לסוף
פסוק
,
בלישנא):
ראה
דב'
כ
,
כ.
ובדלקת
-
ל';
ובחרחר
-
ל';
ובשדפון
-
[ל'];
ובירקון
-
[ג'];
עד
-
י"א
בטע'.
שחפת
-
שבשרו
נשחף
,
נפוח.
קדחת
-
לשון
"כי
אש
קדחה
באפי"
(דב'
לב
,
כב);
והיא
אש
של
חולים
,
'מלויי'
בלעז
,
שהיא
חמה
מאד.
ובדלקת
-
חמה
יותר
מקדחת;
ומיני
חלאים
הם.
חרחור
-
חולי
המחממו
תוך
הגוף
וצמא
תמיד
למים
,
'אישרדימנט'
בלעז;
לשון
"ועצמי
חרה
מיני
חורב"
(איוב
ל
,
ל);
"נחר
מפוח
מאש"
(יר'
ו
,
כט).
ובחרב
-
יבואו
עליך
גייסות.
שדפון
וירקון
-
מכת
תבואה
שבשדות:
שדפון
-
רוח
קדים
,
'השלי'
בלעז;
ירקון
-
יובש
,
ופני
תבואה
מכסיפין
ונהפכין
לירקון
(ע"פ
יר'
ל
,
ו);
'קרוא'
בלעז.
עד
אבדך
-
"עד
דתיבד"
(ת"א);
עד
אֲבוד
אותך
,
שתִכלה
מאליך.
השחפת
וגו'
-
מיני
חלאים
הם.
קדחת
ודלקת
וחרחור
-
מיני
חמימות
הם.
בשחפת
-
יש
אומרים
,
שהם
מיני
חלאים
(ראה
השרשים:
'שחף';
רש"י
ורשב"ם).
בקדחת
-
בכל
יום.
[מגזרת
"כי
אש
קדחה
באפי"
(דב'
לב
,
כב).
ו"מהומה"
ו"מגערת"
(לעיל
,
כ)
ושחפת
וקדחת
ודלקת
-
שם
התואר.
וטעם]
בדלקת
-
שלישית
או
רביעית.
ובחרחור
-
מגזרת
"וחרה
נחשתה"
(יח'
כד
,
יא).
ובחרב
-
מגזרת
"חורב"
(בר'
לא
,
מ).
ובשדפון
-
נפיחות.
[וכן
שדופות
קדים
(בר'
מא
,
ו).
ויש
אומרים
הפוך
,
והטעם:
דקוק.]
בירקון
-
כמשמעו
בלשון
קדר.
ויש
אומרים
(ראה
רס"ג
ורש"י)
,
כי
אלה
חליים
בזרע
,
ובשדפון
-
כמו
"שדופות
הקדים"
(בר'
מא
,
כז)
,
והעד:
"הכיתי
אתכם
בשדפון
ובירקון"
(עמ'
ד
,
ט);
על
כן
אחריו
"והיו
שמיך"
(להלן
,
כג).
וכן
בפרשת
'אם
בחקותי'
(ראה
וי'
כו
,
טז
,
יט).
ובחרב
-
אין
זה
חרב
ממש
,
אלא
לשון
'חורב'
וחלי
,
'שקטי'
ו'אשרטי'
בלעז
(יובש);
כמו
"עצמי
חרה
מני
חורב"
(איוב
ל
,
ל).
ודבר
למד
מעניינו
(ע"פ
סנה'
פו
,
א)
,
שנכתב
בין
החלאים.
ועוד:
לקמן
כתיב
'חרב'
,
דכתיב
"יתנך
יי'
ניגף..."
(פס'
כה).
שידפון
וירקון
-
מיני
חלאים
הם
,
שפניו
של
אדם
מוריקות;
כדכתיב
"ונהפכו
כל
פנים
לירקון"
(יר'
ל
,
ו).
בשחפת
-
אחשוב
שהיא
קדחת
יום
,
שאינה
בגדר
הקדחת.
ואחריה
זכר
הקדחת
שאינה
חדה
ואחריה
זכר
הדלקת
שהיא
קדחת
חדה
,
ואחריה
חרחור
שהיא
קדחת
חדה
שורפת.
ושדפון
הוא
חולי
שנתך
בו
הגוף.
וירקון
הוא
חולי
מתחדש
מרוע
מזג
הכבד
,
ישוב
האדם
בו
נוטה
לצבע
ירוק.
והנה
אלו
הם
מינים
מן
החלאים
הקשים
,
אמר
שיביאם
השם
יתעלה
עליהם
ליסרם.