תנ"ך - יככה ה' בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחר ובחרב ובשדפון ובירקון ורדפוך עד אבדך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

יַכְּכָ֣ה יְ֠הוָה בַּשַּׁחֶ֨פֶת וּבַקַּדַּ֜חַת וּבַדַּלֶּ֗קֶת וּבַֽחַרְחֻר֙ וּבַחֶ֔רֶב וּבַשִּׁדָּפ֖וֹן וּבַיֵּרָק֑וֹן וּרְדָפ֖וּךָ עַ֥ד אָבְדֶֽךָ: (דברים פרק כח פסוק כב)

טקסט וניקוד:

יַכְּכָה יְהוָה בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת וּבַדַּלֶּקֶת וּבַחַרְחֻר וּבַחֶרֶב וּבַשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן וּרְדָפוּךָ עַד אָבְדֶךָ: (דברים פרק כח פסוק כב)

טקסט בלבד:

יככה ה' בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחר ובחרב ובשדפון ובירקון ורדפוך עד אבדך: (דברים פרק כח פסוק כב)

תיקון קוראים:

יככה יהוה בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחר ובחרב ובשדפון ובירקון ורדפוך עד אבדך: (דברים פרק כח פסוק כב)
יִמחֵינָך יְיָ בְּשַׁחַפתָּא וּבקַדַּחתָּא וּבִדלֵיקְתָא וּבחַרחוּרָא וּבחַרבָּא וּבשַׁדפָנָא וּביַרקָנָא וְיִרדְּפוּנָך עַד דְּתֵיבַד :

ובירקון - ג': דב' כח , כב; עמ' ד , ט; חגי ב , יז. עד - י"א בטעמא (מרכא הסמוכה לסוף פסוק , בלישנא): ראה דב' כ , כ.

ובדלקת - ל'; ובחרחר - ל'; ובשדפון - [ל']; ובירקון - [ג']; עד - י"א בטע'.

שחפת - שבשרו נשחף , נפוח. קדחת - לשון "כי אש קדחה באפי" (דב' לב , כב); והיא אש של חולים , 'מלויי' בלעז , שהיא חמה מאד. ובדלקת - חמה יותר מקדחת; ומיני חלאים הם. חרחור - חולי המחממו תוך הגוף וצמא תמיד למים , 'אישרדימנט' בלעז; לשון "ועצמי חרה מיני חורב" (איוב ל , ל); "נחר מפוח מאש" (יר' ו , כט). ובחרב - יבואו עליך גייסות. שדפון וירקון - מכת תבואה שבשדות: שדפון - רוח קדים , 'השלי' בלעז; ירקון - יובש , ופני תבואה מכסיפין ונהפכין לירקון (ע"פ יר' ל , ו); 'קרוא' בלעז. עד אבדך - "עד דתיבד" (ת"א); עד אֲבוד אותך , שתִכלה מאליך.

השחפת וגו' - מיני חלאים הם. קדחת ודלקת וחרחור - מיני חמימות הם.

בשחפת - יש אומרים , שהם מיני חלאים (ראה השרשים: 'שחף'; רש"י ורשב"ם). בקדחת - בכל יום. [מגזרת "כי אש קדחה באפי" (דב' לב , כב). ו"מהומה" ו"מגערת" (לעיל , כ) ושחפת וקדחת ודלקת - שם התואר. וטעם] בדלקת - שלישית או רביעית. ובחרחור - מגזרת "וחרה נחשתה" (יח' כד , יא). ובחרב - מגזרת "חורב" (בר' לא , מ). ובשדפון - נפיחות. [וכן שדופות קדים (בר' מא , ו). ויש אומרים הפוך , והטעם: דקוק.] בירקון - כמשמעו בלשון קדר. ויש אומרים (ראה רס"ג ורש"י) , כי אלה חליים בזרע , ובשדפון - כמו "שדופות הקדים" (בר' מא , כז) , והעד: "הכיתי אתכם בשדפון ובירקון" (עמ' ד , ט); על כן אחריו "והיו שמיך" (להלן , כג). וכן בפרשת 'אם בחקותי' (ראה וי' כו , טז , יט).

ובחרב - אין זה חרב ממש , אלא לשון 'חורב' וחלי , 'שקטי' ו'אשרטי' בלעז (יובש); כמו "עצמי חרה מני חורב" (איוב ל , ל). ודבר למד מעניינו (ע"פ סנה' פו , א) , שנכתב בין החלאים. ועוד: לקמן כתיב 'חרב' , דכתיב "יתנך יי' ניגף..." (פס' כה). שידפון וירקון - מיני חלאים הם , שפניו של אדם מוריקות; כדכתיב "ונהפכו כל פנים לירקון" (יר' ל , ו).

בשחפת - אחשוב שהיא קדחת יום , שאינה בגדר הקדחת. ואחריה זכר הקדחת שאינה חדה ואחריה זכר הדלקת שהיא קדחת חדה , ואחריה חרחור שהיא קדחת חדה שורפת. ושדפון הוא חולי שנתך בו הגוף. וירקון הוא חולי מתחדש מרוע מזג הכבד , ישוב האדם בו נוטה לצבע ירוק. והנה אלו הם מינים מן החלאים הקשים , אמר שיביאם השם יתעלה עליהם ליסרם.
ריכוז קישורים