תנ"ך - ואכל
פרי
בהמתך
ופרי־אדמתך
עד
השמדך
אשר
לא־ישאיר
לך
דגן
תירוש
ויצהר
שגר
אלפיך
ועשתרת
צאנך
עד
האבידו
אתך:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְ֠אָכַל
פְּרִ֨י
בְהֶמְתְּךָ֥
וּפְרִֽי־אַדְמָתְךָ֘
עַ֣ד
הִשָּֽׁמְדָךְ֒
אֲשֶׁ֨ר
לֹא־יַשְׁאִ֜יר
לְךָ֗
דָּגָן֙
תִּיר֣וֹשׁ
וְיִצְהָ֔ר
שְׁגַ֥ר
אֲלָפֶ֖יךָ
וְעַשְׁתְּרֹ֣ת
צֹאנֶ֑ךָ
עַ֥ד
הַאֲבִיד֖וֹ
אֹתָֽךְ:
(דברים פרק כח פסוק נא)
וְאָכַל
פְּרִי
בְהֶמְתְּךָ
וּפְרִי־אַדְמָתְךָ
עַד
הִשָּׁמְדָךְ
אֲשֶׁר
לֹא־יַשְׁאִיר
לְךָ
דָּגָן
תִּירוֹשׁ
וְיִצְהָר
שְׁגַר
אֲלָפֶיךָ
וְעַשְׁתְּרֹת
צֹאנֶךָ
עַד
הַאֲבִידוֹ
אֹתָךְ:
(דברים פרק כח פסוק נא)
ואכל
פרי
בהמתך
ופרי־אדמתך
עד
השמדך
אשר
לא־ישאיר
לך
דגן
תירוש
ויצהר
שגר
אלפיך
ועשתרת
צאנך
עד
האבידו
אתך:
(דברים פרק כח פסוק נא)
ואכל
פרי
בהמתך
ופרי־אדמתך
עד
השמדך
אשר
לא־ישאיר
לך
דגן
תירוש
ויצהר
שגר
אלפיך
ועשתרת
צאנך
עד
האבידו
אתך:
(דברים פרק כח פסוק נא)
וְיֵיכוֹל
וַלדָּא
דִבעִירָך
וְאִבָּא
דְאַרעָך
עַד
דְּתִשׁתֵּיצֵי
דְּלָא
יַשׁאַר
לָך
עֲבוּרָא
חַמרָא
וּמִשׁחָא
בַּקרֵי
תוֹרָך
וְעֶדרֵי
עָנָך
עַד
דְּיוֹבֵיד
יָתָך
:
השמדך
-
ד':
דב'
כח
,
כד
,
מה
,
נא
,
סא.
דגן
תירוש
-
ב':
דב'
כח
,
נא;
דה"ב
לא
,
ה.
שגר
אלפיך
-
ד':
דב'
ז
,
יג;
כח
,
ד
,
יח
,
נא.
דגן
תירוש
ב'
אשר
לא
ישאיר
לך
ובני
ישראל
ויהודה
הישבים.
השמדך
-
ד';
דגן
תירוש
-
ב'.
אשר
לא
ישאיר
לך
-
כן
דרך
חיל
הבא
מרחוק
,
שאינו
משאיר
אחריו
כלום
כי
אם
קרוב;
אבל
זה
שאין
דעתו
לחזור
,
לוקח
הכל
בלא
שארית.
ישא
יי'
עליך
גוי
מרחוק
-
אלו
הם
הרומיים
אספסיינוס
וטיטוס
שהחריבו
ארצנו
,
ובאו
מרחוק
מאד
,
והם
היו
מלשון
אחר;
ולא
נשאו
פנים
לזקן
ונער
לא
חננו
,
ואכלו
פרי
בהמתם
ופרי
אדמתם
,
ולא
השאירו
להם
שום
מזון
עד
שכבר
היו
מתים
ברעב
רבים.
וזה
נתקיים
גם
כן
כשבא
מלך
אשור
על
עשרת
השבטים
(ראה
מ"ב
יז
,
ה
-
ו)
,
וכשבא
על
ערי
יהודה
הבצורות
ותפשם
(ראה
מ"ב
יח
,
יג).
וידוע
שהם
שמו
במצור
כל
ערי
ישראל
,
רוצה
לומר:
מלכות
רומי
,
עד
שכאשר
היו
במצור
נתחזק
הרעב
עד
שאכלו
בשר
בניהם
,
כמו
שנזכר
בספר
יוסף
בן
גוריון
(ראה
יוסיפון
ע' 371
- 372
).