תנ"ך - הרכה
בך
והענגה
אשר
לא־נסתה
כף־רגלה
הצג
על־הארץ
מהתענג
ומרך
תרע
עינה
באיש
חיקה
ובבנה
ובבתה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
הָרַכָּ֨ה
בְךָ֜
וְהָעֲנֻגָּ֗ה
אֲשֶׁ֨ר
לֹֽא־נִסְּתָ֤ה
כַף־רַגְלָהּ֙
הַצֵּ֣ג
עַל־הָאָ֔רֶץ
מֵהִתְעַנֵּ֖ג
וּמֵרֹ֑ךְ
תֵּרַ֤ע
עֵינָהּ֙
בְּאִ֣ישׁ
חֵיקָ֔הּ
וּבִבְנָ֖הּ
וּבְבִתָּֽהּ:
(דברים פרק כח פסוק נו)
הָרַכָּה
בְךָ
וְהָעֲנֻגָּה
אֲשֶׁר
לֹא־נִסְּתָה
כַף־רַגְלָהּ
הַצֵּג
עַל־הָאָרֶץ
מֵהִתְעַנֵּג
וּמֵרֹךְ
תֵּרַע
עֵינָהּ
בְּאִישׁ
חֵיקָהּ
וּבִבְנָהּ
וּבְבִתָּהּ:
(דברים פרק כח פסוק נו)
הרכה
בך
והענגה
אשר
לא־נסתה
כף־רגלה
הצג
על־הארץ
מהתענג
ומרך
תרע
עינה
באיש
חיקה
ובבנה
ובבתה:
(דברים פרק כח פסוק נו)
הרכה
בך
והענגה
אשר
לא־נסתה
כף־רגלה
הצג
על־הארץ
מהתענג
ומרך
תרע
עינה
באיש
חיקה
ובבנה
ובבתה:
(דברים פרק כח פסוק נו)
דְּרַכִּיכָא
בָך
וְדִמפֻנְקָא
דְּלָא
נַסִיאַת
פַּרסַת
רַגלַהּ
לְאַחָתָא
עַל
אַרעָא
מִמְפֻנְקוּ
וּמֵרַכִּיכוּ
תִּבאַשׁ
עֵינַהּ
בִּגבַר
קְיָמַהּ
וּבִברַהּ
וּבִברַתַּהּ
:
רגלה
-
ב':
בר'
ח
,
ט;
דב'
כח
,
נו.
על
-
הארץ
-
ט'
בסיפרא:
ראה
דב'
ד
,
לב.
הרכה
-
ל';
והענגה
-
ל';
רגלה
-
ב';
על
-
הארץ
-
ט'
בסיפ';
ומרך
-
ל'.
תרע
עינה
באיש
חיקה
ובבנה
ובבתה
-
הגדולים
,
ובשליתה
-
בנים
הקטנים;
בכולן
תהא
עינה
צרה
,
כשתאכל
את
האחד
,
מלתת
לאשר
אצלה
מן
הבשר.
[ובבניה
אשר
תלד
-
תרע
עינה
לשוחטם
ולאוכלם
בחוסר
כל
בסתר.]
תרע
עינה
באיש
חיקה
ובבנה
ובבתה
הגדולים
מתת
להם
מכל
מה
שתאכל
(ע"פ
לעיל
,
נה)
,
וגם
בשליתה
ובבניה
אשר
תלד.
בסתר
-
שלא
יוודע
,
לפי
שתאכלם
בחסר
כל;
גם
מאלה
תרע
עינה
באיש
חיקה
ובבנה
ובבתה
מתת
להם.
ובשליתה
-
'שליא'
ממש
,
כמו
שמצינו
בתלמוד
(משנה
נידה
ג
,
ד)
,
לפי
הפשט
(כנגד
רש"י).
הרכה
בך
והענוגה
-
כגון
מרתה
בת
בייתוס
,
כדמפורש
בגיטין
(נו
,
א).
ישא
יי'
עליך
גוי
מרחוק
-
אלו
הם
הרומיים
אספסיינוס
וטיטוס
שהחריבו
ארצנו
,
ובאו
מרחוק
מאד
,
והם
היו
מלשון
אחר;
ולא
נשאו
פנים
לזקן
ונער
לא
חננו
,
ואכלו
פרי
בהמתם
ופרי
אדמתם
,
ולא
השאירו
להם
שום
מזון
עד
שכבר
היו
מתים
ברעב
רבים.
וזה
נתקיים
גם
כן
כשבא
מלך
אשור
על
עשרת
השבטים
(ראה
מ"ב
יז
,
ה
-
ו)
,
וכשבא
על
ערי
יהודה
הבצורות
ותפשם
(ראה
מ"ב
יח
,
יג).
וידוע
שהם
שמו
במצור
כל
ערי
ישראל
,
רוצה
לומר:
מלכות
רומי
,
עד
שכאשר
היו
במצור
נתחזק
הרעב
עד
שאכלו
בשר
בניהם
,
כמו
שנזכר
בספר
יוסף
בן
גוריון
(ראה
יוסיפון
ע' 371
- 372
).