שש
-
ד':
דב'
כח
,
סג;
ל
,
ט;
יש'
סד
,
ד;
תה'
קיט
,
קסב.
(ואחד:
ושש
-
יש'
סו
,
יד).
ישיש
-
ד':
דב'
כח
,
סג;
יש'
סב
,
ה;
צפ'
ג
,
יז;
תה'
יט
,
ו.
ולהשמיד
-
ד':
דב'
כח
,
סג;
יהו'
ט
,
כד;
מ"א
יג
,
לד;
דה"ב
כ
,
כג.
והיה
כאשר
שש
יי'...
כך
(לפנינו:
כן)
ישיש
-
'ישוש'
לא
נאמר
,
אלא
ישיש:
דהוא
אינו
שש
בפורענות
,
אבל
אחרים
-
מְשִׂישָׂם
(ראה
מגילה
י
,
ב).
זה
הוא
רמז
לקץ
גאולתינו
,
כמו
שכתוב
בדניאל;
דכתיב
"ומעת
הוסר
התמיד
ולתת
שיקוץ
משומם
(לפנינו:
שמם)...
אלף
מאתים
ותשעים"
(דנ'
יב
,
יא);
והכא
כתיב:
כאשר
שש
יי'...
להטיב
(בנוסחנו:
להיטיב)
אתכם
ולהרבות
אתכם:
להטיב
אתכם
-
במדבר
ובארץ
ישראל
,
שהיתה
שכינה
ובית
המקדש
עמכם
ולהרבות
אתכם
-
במצרים
,
דכתיב
"ובני
ישראל
פרו
וישרצו
וירבו
ויעצמו
במאד
מאד"
(שמ'
א
,
ז);
והיינו
אלף
מאתים
ותשעים:
ארבע
מאות
שהיו
במצרים
,
ומיציאת
מצרים
עד
שנבנה
הבית
ארבע
מאות
ושמונים
,
דכתיב
"ויהי
בשמונים
שנה
וארבע
מאות
שנה
לצאת
בני
ישראל
מארץ
מצרים"
(מ"א
ו
,
א)
,
ובנה
הבית
-
הרי
שמונה
מאות
ושמונים;
וארבע
מאות
ועשר
קם
הבית
,
דכתיב
"'בזאת'
יבא
אהרון"
(וי'
טז
,
ג;
וראה
ויק"ר
כא
,
ט)
-
הרי
אלף
ומאתים
ותשעים;
ואומר:
כן
ישיש...
עליכם
להאביד
אתכם
ולהשמיד
אתכם
ונסחתם
מעל
האדמה
-
כלומר:
כזמן
ההוא
שהרבה
אתכם
והטיב
אתכם
,
תהיו
בגלות
,
וזהו
"מועד
מועדים
וחצי"
ה"מועד"
(בנוסחנו:
ללא
'מועד';
דנ'
יב
,
ז).
"מועד"
ראשון
-
כמו
"למועד
הזה"
(בר'
יז
,
כא)
,
והזמן:
"מועדים"
-
כלומר:
שני
מועדים
,
כמו
"מועד
צאתך
ממצרים"
(דב'
טז
,
ו);
כלומר:
כשני
מועדים
של
מצרים;
ו"חצי
מועד"
-
חצי
אותם
שני
מועדים
שהוא
מועד
שלישי.
והרי
שלשה
מועדים
כמועד
שעמדו
במצרים
,
והוא
,
לפי
הפסוק
,
דכתיב
"ומושב
בני
ישראל
אשר
ישבו
במצרים
שלשים
שנה
וארבע
מאות
שנה"
(שמ'
יב
,
מ):
שלש
פעמים
ארבע
מאות
-
אלף
ומאתים
,
ושלש
פעמים
שלשים
-
תשעים.
והוא
נמי
"עידן
בעידן
(צ"ל:
ועדנין)
ופלג
עידן"
(דנ'
ז
,
כה);
וכאן
רמזוֹ
משה
באורייתא.
ואיבעי
הֲוָה
אמר
'שלשה
מועדים'
,
אלא
שרצה
לסתום.
וכן
אמר
הושע:
"וענתה
שמה
כימי
נעוריה
וכיום
עלותה
מארץ
מצרים"
(הו'
ב
,
יז);
"וענתה"
-
לשון
'מעון'
,
כמו
"וענה
איים
באלמנותיו"
(יש'
יג
,
כב);
'כימי
גלות
נעוריה'
-
דהיינו
מצרים
,
ו"כיום
עלותה
מארץ
מצרים"
-
זהו
מיציאת
מצרים
עד
שחרב
הבית
,
והיינו
"אלף
מאתים
ותשעים"
,
כמו
שפירשתי
למעלה;
הרי
קץ
כתוב
בתורה
,
שנוי
בנביאים
-
בהושע
,
ומשולש
בכתובים
(ע"פ
מגילה
לא
,
א)
-
בדניאל.
והקץ
האחר
הכתוב
בדניאל
באותו
פסוק
(פרק)
עצמו
,
דכתיב
"אשרי
המחכה
ויגיע
לקץ
אלף
שלש
מאות
ושלשים
(בנוסחנו:
שלשים)
וחמשה"
(ראה
דנ'
יב
,
יב)
-
הוא
נרמז
ב'וילך
משה'
(דב'
לא
,
יח);
וכשאבוא
שם
אפרשנו
,
כגוזר
הרחמן.
ובין
זה
לזה
ארבעים
וחמש
שנים
-
כי
לקץ
"אלף
מאתים
ותשעים"
יבא
המשיח
בעזר
השם
יוצרינו
,
ולסוף
ארבעים
וחמש
שנה
לביאתו
תשקוט
הארץ
ותכבוש
כל
העולם
תחת
יד
ישראל;
ולכך
כתיב
שם
"אשרי".
אבל
אין
אנו
יודעים
מהיכן
מתחיל
מניין
זה
שנדע
היכן
מסיים
,
כמו
אותו
של
מצרים
,
שהקדוש
ברוך
הוא
אמר
לאברהם
אבינו
בין
הבתרים:
"ארבע
מאות
שנה"
(בר'
טו
,
יג)
-
שלשים
שנה
קודם
שנולד
יצחק
(ראה
פירושו
לשמ'
יב
,
מ);
כי
אז
היה
אברהם
בן
שבעים
שנה
,
וכשנולד
יצחק
-
בן
מאה
(ראה
בר'
כא
,
ה).
והיו
מהם
שמנו
מ'בין
הבתרים'
,
וטעו
שלשים
שנה
,
והם
בני
אפרים;
ויצאו
ונהרגו
,
כדכתיב
בדברי
הימים
(דה"א
ז
,
כ
-
כא).
ויש
שֶמּונים
משירדו
ישראל
למצרים
,
ויש
שֶמּונים
משהתחיל
השיעבוד.
והאמת
-
משנולד
יצחק;
ולא
נודע
אל
נכון
עד
שיָצְאו.
וכן
על
גלות
בבל
אמר
ירמיהו:
"לפי
מלאות
לבבל
שבעים
שנה"
(יר'
כט
,
י)
,
וחשב
בל
שצר
וחביריו
וטעה
(ראה
דנ'
ה)
,
וחשב
אחשורוש
וחכמיו
וטעה
,
כמו
שמפורש
במגילה
(ראה
מגילה
יא
,
ב).
וגם
זה
שלנו
,
שמא
משנתבטל
התמיד
בימי
הורקנוס
ואריסתובלוס
,
שהעלו
להם
חזיר
ולא
היה
להם
במה
לעשות
התמיד
,
כמו
שמפורש
בסוטה
(מט
,
ב)
,
והיינו
"מעת
הוסר
התמיד"
(דנ'
יב
,
יא);
ושמא
משהומלך
הורדוס
,
שלא
היה
ראוי
למלוך
על
ישראל;
ולכל
המאוחר
-
משעת
הגלות.
ולעת
הקץ
,
שיבא
משיח
-
יהי
רצון
שיהא
בימינו
-
"יתבררו
ויתלבנו"
הדברים
,
כדכתיב
בדניאל
(יב
,
י);
שכשנראה
היכן
יסיים
,
נדע
למפרע
מהיכן
התחיל
המניין.
ולפי
מניין
הגלות
יבא
משיח
בשנת
חמשת
אלפים
מאה
ושמונה
עשרה
לבריאת
עולם
(ראה
רמב"ן
לבר'
ב
,
ג);
ומשם
לארבעים
וחמש
שיכבש
העולם
תחת
ידי
ישראל
,
יהיה
בשנת
חמשת
אלפים
מאה
ששים
ושלש.
ושבת
העולם
יכנס
בין
שני
קיצין
הללו
,
לפי
דברי
'צחוה
שרט'
,
הוא
המנוח
רבי
אברהם
בר
חייא
מברזלונא
זצ"ל
,
שפירש
,
כי
מה
שאמרו
רבותינו
(ראה
סנה'
צז
,
א)
'שיתא
אלפי
שני
הוי
עלמא'
הם
ששה
ימים
ליומו
של
הקדוש
ברוך
הוא
,
כדכתיב
"כי
אלף
שנים
בעיניך
כיום
אתמול
כי
יעבור
ואשמורה
בלילה"
(תה'
צ
,
ד);
הרי
"אלף
שנים"
-
יומו
של
הקדוש
ברוך
הוא
"ואשמורה"
-
הרי
'שיתא
אלפי:
ששה
ימים
וששה
אשמורות
,
והן
ששה
ימים;
נמצא
לסוף
חמשת
אלפים
לָעולם
וחמש
אשמורות
,
ועדיין
יש
אשמורה
אחת
עד
השבת
שהוא
יום
השביעי
,
והוא
מאה
ארבעים
ושלש
שנים
פחות
מעט
―
כי
שבע
אשמורות
ב"אלף
שנים"
,
שהם
"יום"
ו"אשמורה"
,
משבע
פעמים
מאה
ארבעים
ושלש
-
הם
אלף
ואחת
שנה
―
נמצא
,
בשנת
חמשת
אלפים
מאה
ארבעים
ושלש
יכנס
שבת
,
עשרים
וחמש
לאחר
"אלף
מאתים
ותשעים"
,
ועשרים
שנים
קודם
חמשת
אלפים
מאה
ששים
ושלש.
כי
מבעוד
יום
יבא
משיח
,
קודם
שיכנס
שבת
עשרים
וחמש
שנים
,
ולאחר
כניסת
שבת
עשרים
שנים
-
תשקוט
הארץ
וכל
העולם.