תנ"ך - והיה כאשר־שש ה' עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם ונסחתם מעל האדמה אשר־אתה בא־שמה לרשתה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְ֠הָיָה כַּאֲשֶׁר־שָׂ֨שׂ יְהוָ֜ה עֲלֵיכֶ֗ם לְהֵיטִ֣יב אֶתְכֶם֘ וּלְהַרְבּ֣וֹת אֶתְכֶם֒ כֵּ֣ן יָשִׂ֤ישׂ יְהוָה֙ עֲלֵיכֶ֔ם לְהַאֲבִ֥יד אֶתְכֶ֖ם וּלְהַשְׁמִ֣יד אֶתְכֶ֑ם וְנִסַּחְתֶּם֙ מֵעַ֣ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ: (דברים פרק כח פסוק סג)

טקסט וניקוד:

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר־שָׂשׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם כֵּן יָשִׂישׂ יְהוָה עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־אַתָּה בָא־שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: (דברים פרק כח פסוק סג)

טקסט בלבד:

והיה כאשר־שש ה' עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם ונסחתם מעל האדמה אשר־אתה בא־שמה לרשתה: (דברים פרק כח פסוק סג)

תיקון קוראים:

והיה כאשר־שש יהוה עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש יהוה עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם ונסחתם מעל האדמה אשר־אתה בא־שמה לרשתה: (דברים פרק כח פסוק סג)
וִיהֵי כְּמָא דַחדִּי יְיָ עֲלֵיכוֹן לְאֵיטָבָא יָתְכוֹן וּלאַסגָּאָה יָתְכוֹן כֵּין יִחדֵּי יְיָ עֲלֵיכוֹן לְאוֹבָדָא יָתְכוֹן וּלשֵׁיצָאָה יָתְכוֹן וְתִטַלטְלוּן מֵעַל אַרעָא דְּאַתּ עָלֵיל לְתַמָן לְמֵירְתַהּ :

שש - ד': דב' כח , סג; ל , ט; יש' סד , ד; תה' קיט , קסב. (ואחד: ושש - יש' סו , יד). ישיש - ד': דב' כח , סג; יש' סב , ה; צפ' ג , יז; תה' יט , ו. ולהשמיד - ד': דב' כח , סג; יהו' ט , כד; מ"א יג , לד; דה"ב כ , כג.

ולהשמיד ד' והיה כאשר שש ויענו את יהושע ויהי בדבר הזה ויעמדו בני עמון.

שש - ד'; ולהרבות - ל'; ישיש - ד'; ולהשמיד - ד'; ונסחתם - ל'.

כן ישיש [יי'] את אויביכם עליכם , להאביד [אתכם] וגו'. ונסחתם - לשון עקירה , וכן "בית גאים יסח יי'" (מש' טו , כה).

וטעם כאשר שש - שלא תחשוב כי יזיק לשם או יתאבל; כטעם "אם צדקת צדקת לך" (? ראה איוב לה , ז). ונסחתם - מבנין 'נפעל'; והוא חסר נו"ן , מגזרת "יסח יי'" (מש' טו , כה).

והיה כאשר שש יי'... כך (לפנינו: כן) ישיש - 'ישוש' לא נאמר , אלא ישיש: דהוא אינו שש בפורענות , אבל אחרים - מְשִׂישָׂם (ראה מגילה י , ב). זה הוא רמז לקץ גאולתינו , כמו שכתוב בדניאל; דכתיב "ומעת הוסר התמיד ולתת שיקוץ משומם (לפנינו: שמם)... אלף מאתים ותשעים" (דנ' יב , יא); והכא כתיב: כאשר שש יי'... להטיב (בנוסחנו: להיטיב) אתכם ולהרבות אתכם: להטיב אתכם - במדבר ובארץ ישראל , שהיתה שכינה ובית המקדש עמכם ולהרבות אתכם - במצרים , דכתיב "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד" (שמ' א , ז); והיינו אלף מאתים ותשעים: ארבע מאות שהיו במצרים , ומיציאת מצרים עד שנבנה הבית ארבע מאות ושמונים , דכתיב "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים" (מ"א ו , א) , ובנה הבית - הרי שמונה מאות ושמונים; וארבע מאות ועשר קם הבית , דכתיב "'בזאת' יבא אהרון" (וי' טז , ג; וראה ויק"ר כא , ט) - הרי אלף ומאתים ותשעים; ואומר: כן ישיש... עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם ונסחתם מעל האדמה - כלומר: כזמן ההוא שהרבה אתכם והטיב אתכם , תהיו בגלות , וזהו "מועד מועדים וחצי" ה"מועד" (בנוסחנו: ללא 'מועד'; דנ' יב , ז). "מועד" ראשון - כמו "למועד הזה" (בר' יז , כא) , והזמן: "מועדים" - כלומר: שני מועדים , כמו "מועד צאתך ממצרים" (דב' טז , ו); כלומר: כשני מועדים של מצרים; ו"חצי מועד" - חצי אותם שני מועדים שהוא מועד שלישי. והרי שלשה מועדים כמועד שעמדו במצרים , והוא , לפי הפסוק , דכתיב "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה" (שמ' יב , מ): שלש פעמים ארבע מאות - אלף ומאתים , ושלש פעמים שלשים - תשעים. והוא נמי "עידן בעידן (צ"ל: ועדנין) ופלג עידן" (דנ' ז , כה); וכאן רמזוֹ משה באורייתא. ואיבעי הֲוָה אמר 'שלשה מועדים' , אלא שרצה לסתום. וכן אמר הושע: "וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים" (הו' ב , יז); "וענתה" - לשון 'מעון' , כמו "וענה איים באלמנותיו" (יש' יג , כב); 'כימי גלות נעוריה' - דהיינו מצרים , ו"כיום עלותה מארץ מצרים" - זהו מיציאת מצרים עד שחרב הבית , והיינו "אלף מאתים ותשעים" , כמו שפירשתי למעלה; הרי קץ כתוב בתורה , שנוי בנביאים - בהושע , ומשולש בכתובים (ע"פ מגילה לא , א) - בדניאל. והקץ האחר הכתוב בדניאל באותו פסוק (פרק) עצמו , דכתיב "אשרי המחכה ויגיע לקץ אלף שלש מאות ושלשים (בנוסחנו: שלשים) וחמשה" (ראה דנ' יב , יב) - הוא נרמז ב'וילך משה' (דב' לא , יח); וכשאבוא שם אפרשנו , כגוזר הרחמן. ובין זה לזה ארבעים וחמש שנים - כי לקץ "אלף מאתים ותשעים" יבא המשיח בעזר השם יוצרינו , ולסוף ארבעים וחמש שנה לביאתו תשקוט הארץ ותכבוש כל העולם תחת יד ישראל; ולכך כתיב שם "אשרי". אבל אין אנו יודעים מהיכן מתחיל מניין זה שנדע היכן מסיים , כמו אותו של מצרים , שהקדוש ברוך הוא אמר לאברהם אבינו בין הבתרים: "ארבע מאות שנה" (בר' טו , יג) - שלשים שנה קודם שנולד יצחק (ראה פירושו לשמ' יב , מ); כי אז היה אברהם בן שבעים שנה , וכשנולד יצחק - בן מאה (ראה בר' כא , ה). והיו מהם שמנו מ'בין הבתרים' , וטעו שלשים שנה , והם בני אפרים; ויצאו ונהרגו , כדכתיב בדברי הימים (דה"א ז , כ - כא). ויש שֶמּונים משירדו ישראל למצרים , ויש שֶמּונים משהתחיל השיעבוד. והאמת - משנולד יצחק; ולא נודע אל נכון עד שיָצְאו. וכן על גלות בבל אמר ירמיהו: "לפי מלאות לבבל שבעים שנה" (יר' כט , י) , וחשב בל שצר וחביריו וטעה (ראה דנ' ה) , וחשב אחשורוש וחכמיו וטעה , כמו שמפורש במגילה (ראה מגילה יא , ב). וגם זה שלנו , שמא משנתבטל התמיד בימי הורקנוס ואריסתובלוס , שהעלו להם חזיר ולא היה להם במה לעשות התמיד , כמו שמפורש בסוטה (מט , ב) , והיינו "מעת הוסר התמיד" (דנ' יב , יא); ושמא משהומלך הורדוס , שלא היה ראוי למלוך על ישראל; ולכל המאוחר - משעת הגלות. ולעת הקץ , שיבא משיח - יהי רצון שיהא בימינו - "יתבררו ויתלבנו" הדברים , כדכתיב בדניאל (יב , י); שכשנראה היכן יסיים , נדע למפרע מהיכן התחיל המניין. ולפי מניין הגלות יבא משיח בשנת חמשת אלפים מאה ושמונה עשרה לבריאת עולם (ראה רמב"ן לבר' ב , ג); ומשם לארבעים וחמש שיכבש העולם תחת ידי ישראל , יהיה בשנת חמשת אלפים מאה ששים ושלש. ושבת העולם יכנס בין שני קיצין הללו , לפי דברי 'צחוה שרט' , הוא המנוח רבי אברהם בר חייא מברזלונא זצ"ל , שפירש , כי מה שאמרו רבותינו (ראה סנה' צז , א) 'שיתא אלפי שני הוי עלמא' הם ששה ימים ליומו של הקדוש ברוך הוא , כדכתיב "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה" (תה' צ , ד); הרי "אלף שנים" - יומו של הקדוש ברוך הוא "ואשמורה" - הרי 'שיתא אלפי: ששה ימים וששה אשמורות , והן ששה ימים; נמצא לסוף חמשת אלפים לָעולם וחמש אשמורות , ועדיין יש אשמורה אחת עד השבת שהוא יום השביעי , והוא מאה ארבעים ושלש שנים פחות מעט ― כי שבע אשמורות ב"אלף שנים" , שהם "יום" ו"אשמורה" , משבע פעמים מאה ארבעים ושלש - הם אלף ואחת שנה ― נמצא , בשנת חמשת אלפים מאה ארבעים ושלש יכנס שבת , עשרים וחמש לאחר "אלף מאתים ותשעים" , ועשרים שנים קודם חמשת אלפים מאה ששים ושלש. כי מבעוד יום יבא משיח , קודם שיכנס שבת עשרים וחמש שנים , ולאחר כניסת שבת עשרים שנים - תשקוט הארץ וכל העולם.

והנה כמו שהיה ערב לשם יתעלה להטיב אתכם כאשר שמרתם מצותיו , כן יערב לו להאביד אתכם ולהגלות אתכם , עד שתהיו גולים מעל האדמה ההיא ונפוצים בכל העמים , מקצה הארץ ועד קצה הארץ. וזה היה מקצתנו אחר גלות שומרון ומקצתנו אחר חורבן בית שני , ועוד היום אנחנו נפוצים בכל הגוים; השם ימהר לקבצנו מכל הארצות אשר הדיחנו שמה. ועבדת שם אלהים אחרים - רוצה לומר: עובדי אלהים אחרים.
ריכוז קישורים