תנ"ך - והיה בשמעו את־דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה־לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את־הצמאה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְהָיָ֡ה בְּשָׁמְעוֹ֩ אֶת־דִּבְרֵ֨י הָאָלָ֜ה הַזֹּ֗את וְהִתְבָּרֵ֨ךְ בִּלְבָב֤וֹ לֵאמֹר֙ שָׁל֣וֹם יִֽהְיֶה־לִּ֔י כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת הָרָוָ֖ה אֶת־הַצְּמֵאָֽה: (דברים פרק כט פסוק יח)

טקסט וניקוד:

וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת־דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה־לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת־הַצְּמֵאָה: (דברים פרק כט פסוק יח)

טקסט בלבד:

והיה בשמעו את־דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה־לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את־הצמאה: (דברים פרק כט פסוק יח)

תיקון קוראים:

והיה בשמעו את־דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה־לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את־הצמאה: (דברים פרק כט פסוק יח)
וִיהֵי בְּמִשׁמְעֵיהּ יָת פִּתגָמֵי מוֹמָתָא הָדָא וִיחַשֵׁיב בְּלִבֵּיהּ לְמֵימַר שְׁלָמָא יְהֵי לִי אֲרֵי בְּהַרהוּר לִבִּי אֲנָא אָזֵיל בְּדִיל לְאוֹסָפָא לֵיהּ חֲטָאֵי שָׁלוּתָא עַל זֵידָנוּתָא :

בשמעו - ג': *שמ' טז , ז; דב' כט , יח; תה' קו , מד. בלבבו - ה': דב' כט , יח; ש"א כא , יג; יש' י , ז; *תה' טו , ב; דה"ב לב , לא. וחד: ובלבבו - דנ' ח , כה. ספות - ב': דב' כט , יח; יש' ל , א.

בלבבו ה' והתברך בלבבו לאמר וישם דוד כי להשמיד בלבבו לדעת כל בלבבו ודבר אמת. וחד ובלבבו יגדיל.

בשמעו - ג'; והתברך - ל'; בלבבו - ה'; ספות - ב'; הרוה - ל'; הצמאה - ל'.

והתברך בלבבו - לשון 'ברכה'; יחשוב בלבו ברכת שלום לעצמו , לאמר: לא יבואוני קללות הללו , אך שלום יהיה לי. והתברך בלבו - 'בינדירא שוי' בלעז; , כמו "והתגלח" (וי' יג , לג); "והתפלל" (מ"א ח , מב). בשרירות לבי [אלך] - במראית לבי; כמו "אשורנו ולא קרוב" (במ' כד , יז); כלומר: מה שלבי רואה לעשות. למען ספות הרוה וגו' - למען שאוסיף לו פורענות מה שעשה עד הנה בשוגג , והייתי מעביר עליהם , וגורם עתה שאצרפם עם המזיד ואֶפָּרַע ממנו הכל. וכן תרגם אונקלוס: "בדיל לאוספא ליה חטאי שלותא [על זדונותא]" - שאוסיף לו אני השגגות עם הזדונות. רוה - שוגג , שהוא עליה כאדם שִכּוֹר , עושה שלא מדעת. צמאה - שהוא עושה מדעת ובתאוה.

למען ספות הרוה - המזיד , שמתוך שובע הוא חוטא. הצמאה - לתאבון , שאינו רשע כעושה להכעיס מתוך שובע. כי בשרירות לבי - אלא בשרירות.

וטעם את האלה הזאת - "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה" (דב' כז , טו ואי'). והתברך - אמר רבי יהודה הלוי הספרדי מנוחתו כבוד , כי והתברך - כמשמעו: כאשר ישמע הקללה , יתברך בלבבו והוא אומר: שלום יהיה לי , כאומר בשמעו החרם: חוץ ממני! למען ספות - [אמר רבי יהודה הלוי נוחו עדן: לשון כריתה , כמו "האף תספה" (בר' יח , כג); כלומר , שיחשוב המתברך לבטל דברי הצדיק , שהוא כנוי במלת רוה עם דבר הצמאה. והנה כנה הצדיק ברוה , כמו "כעץ שתול על מים" (יר' יז , ח) , והרשע - בצמאה , כמו "כערער בערבה" (שם , ו) , ] ויחשוב כי ברכתו בלבו תפסיק הקללה. ויפה פירש , לולי שמלת רוה - תאר השם , והיה ראוי להיות 'ריווי את הצמא'. ויאמר רבי יונה הספרדי המדקדק (השרשים: 'רוה') כי טעמו: בעבור שיראה שיכלה התם עם הרשע (ע"פ איוב ט , כב) , על כן יחשוב בלבו רע. ואין זה נכון , בעבור שלום יהיה לי. ולפי דעתי , שמלת ספות - כמו "ספות חטאת" (יש' ל , א); והטעם: שלום יהיה לי אע"פ שאלך בשרירות לבי , כי בצדקת הצדיקים אחיה; כי הם רבים , ואני יחיד חוטא. על כן כתוב אחריו "לא יאבה יי' סלוח לו כי אז" (פס' יט) - והטעם: מיד - יכרת. גם זה הפסוק לעֵד על פירושי במלת "ונסלח לו" (במ' טו , כח). והנה ספות - כי הרוה תוסיף על הצמאה; ומישל הצדיק ברוה , כטעם "כעץ שתול על פלגי מים" (תה' א , ג) , והרשע בצמאה - "כערער בערבה" (יר' יז , ו). והעד , שכתוב בתחלה "שורש פורה ראש" (פס' יז) , והוא במקום צמא.

ולכך אני רוצה שתהיו כולכם בברית ובאלה ובשבועה (ראה לעיל , ט - יא); שאם יהיה אחד מכם שלא יהיה בברית - והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות - שיאמר: מה לי בצער הזה? הלא לא קבלתי האלה! שלום לי כשאלך בשרירות לבי , כי אני לא קבלתי האלות הללו. למען שירצה לספות הרוה - שירצה להוסיף ולעשות חטאים שהוא רָוֶה ושבע מהם , שאינו תאב להם , שאין בהם יצר הרע , כגון לבישת שעטנז וזריעת כלאים - עם חטאים שהוא תאב וצמא , כגון גזל ועריות; ויעשה כל שלבו חפץ , שהרי לא קיבל האלות והשבועה והברית , ויבא בטענה.

והתברך בלבבו לאמר - כשישמע האחרים מתקללים באלות האלה , הוא יתברֵך במחשבתו ויאמר בלבו: שלום יהיה לי מכל אלה , כאשר אלך בתאות לבי. והשם לא יסלח לו , אבל יעשן עליו אפו אז כשיחטא , לדור או לדורות. או יהיה טעם כי - לאמר: יהיה לי שלום בעבור שאינני מקבל עלי השבועה , כי בשרירות לבי אלך כל ימי , וכל חפצי אעשה. ולא יאבה יי' , בעבור שאיננו מקבל אלתו , לסלוח לו , אבל יעשן עליו אפו , כיון שבא בבריתו לפני עם כל ישראל (ראה לעיל , ט - יא). התאוה הגוברת ומתחזקת בלב תקרֵא 'שרירות' , כלשון חכמים (ראה ב"ב קס , ב): שריר וקיים; וכן "בשרירי בטנו" (איוב מ , טז). ופירוש למען ספות הרוה את הצמאה - להוסיף השְׂבֵעה עם המתאוה. כי נפש שבעה תקרֵא 'רוה' , כענין "ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את טובי ישבעו" (יר' לא , יג); "והיתה נפשם כגן רוה" (שם , יא); והמתאוה תקרא 'צמאה': "צמאה לך נפשי" (תה' סג , ב). והטעם , כי נפש האדם הרוה , שאיננה מתאוה לדברים הרעים לה , כאשר תבא בלבו קצת תאוה והוא ימלא תאותו - אז יוסיף בנפשו תאוה יתירה , ותהיה צמאה מאד לדבר ההוא שאכל או שעשה , יותר מבראשונה; ותתאוה עוד לדברים רעים שלא היתה מתאוה להם מתחלה. כי המתאוה לזמת הנשים היפות - כשיהיה שטוף בזמתן , תבואהו תאוה לבא על הזכור והבהמה; וכיוצא בזה בשאר התאוות. וכענין שהזכירו חכמים (ראה סוכה נב , ב): משביעו - רעב , מרעיבו - שבע. ולכך יאמר הכתוב בהולך בשרירות לבו , שהוא , אם ימלא נפשו בַּתאוות השְרירוֹת והחזקות עליו אשר היא צמאה להן , יוסיף נפשו הרוה עם הצמאה , כי יתאוה ויצמא למה שהיה שָׂבע ממנו , ולאשר השביע נפשו בו. ולפי שהזכיר "שרש פורה" (לעיל , יז) - אמר כלשון הזה , כי יוסיף השרש ההוא כִּפָּתו אשר היא רוה ורעננה (ע"פ איוב טו , לב) עם הצמאה , ותשובנה כולן צמאות. ואין 'למען' במקום הזה טעם - שאלך בשרירות לבי בעבור שאֶסְפֶּה הרוה עם הצמאה - אבל הוא כמו "לספות" (במ' לב , יד): יאמר הכתוב , כי בעבור זה יהיה כך. כי בכל סבה עם עלול יאמר 'למען' , בין שיעשה אדם הגורם לִרְצותו בעלול , כמו "למען אשר ייטב לך" (ראה דב' ו , יח) , בין שיהיה כן שלא מדעתו , כמו "למען למוג לב" (יח' כא , כ); "למען יאשמו" (יח' ו , ו); "כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת" (הו' ח , ד); ורבים כאלה. זה הטוב והישר בעינַי בפסוק הזה מכל הנכתב עליו בהרבה פנים. גם יתכן לפרש , שהוא שב אל "שורש פורה ראש ולענה" (לעיל , יז): יאמר , כי יתברך בלבבו לאמר: שלום יהיה לי , למען שיוסיף פֹּארָתו הרוה , אשר תגדל ותצמיח הלענה וראש , על הצמאה אשר לא היתה צומחת. או יהיה הרוה - כנוי ללענה הנזכרת: שיוסיף הלענה הרוה , הצומחת וגדלה מאד , על הצמאה אשר לא היתה גדלה , רק מעט , ותהיינה שתיהן צומחות. והכונה לומר , כי כל אשר ישמע האלה ויתברך ממנה ויתחזק בשרירותו - סעיפיו ישיבוהו לחטוא ויצמיחו פשעים יותר מבראשונה. וגם זה פירוש נכון. יעשן אף יי' וקנאתו באיש ההוא - אָלַת היחיד: איש או אשה (ראה לעיל , יז). ומחה יי' את שמו - אָלַת המשפחה (ראה שם) , כי שם אחד לראש בית אבותם (ע"פ במ' יז , יח).

פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט - לפי שזה הדבר מגונה התחיל בפחוּת , והוא היחיד או היחידה , ואחר זה זכר המשפחה שהיא כוללת אנשים רבים , ואחר זה זכר השבט שהוא כולל משפחות רבות. ואמר: פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם השם יתעלה ללכת אחרי אלהי הגוים שזכרנו , שעברנו בהם; שמא יש בכם שרש שיפרה ממנו דבר מר מאד כמו ראש ולענה.

והיה בשמעו את דברי הקללות האלה אשר עליהם נכרת הברית מהשם יתעלה את בני ישראל , יחשוב בלבו: הנה אני אהיה נקי מהקללות האלה , ויהיה לי שלום , ואתברך כאשר אִמָשֵך למה שתביאני אליו בחירתי , ולא אשתדל לעיין בדברי התורה , איזה דבר ראוי לי לעשות ואיזה דבר ראוי שאמנע ממנו , כדי שתהיה נוספת הרוה עם הצמאה. והנה קרא התורה צמאה , כי בעלי התאוות ישארו צמאים מאד עמה , וקרא רוה ההִלוּך בדרכי לבו (ע"פ קה' א , ט) , כי בו תרוה נפשו ממה שהוא מתאווה אליו ולא תצמא. או ירצה באמרו שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך - שיוסיף על דברי תורה במחשבתו ההִלוּך בדרכי לבו , ויאמר בברכות , שאם יהלך בדרכי לבו יהיה ברוך , כשלא יכוין לעבור על דברי תורה.
ריכוז קישורים