תנ"ך - צידנים
יקראו
לחרמון
שרין
והאמרי
יקראו־לו
שניר:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
צִידֹנִ֛ים
יִקְרְא֥וּ
לְחֶרְמ֖וֹן
שִׂרְיֹ֑ן
וְהָ֣אֱמֹרִ֔י
יִקְרְאוּ־ל֖וֹ
שְׂנִֽיר:
(דברים פרק ג פסוק ט)
צִידֹנִים
יִקְרְאוּ
לְחֶרְמוֹן
שִׂרְיֹן
וְהָאֱמֹרִי
יִקְרְאוּ־לוֹ
שְׂנִיר:
(דברים פרק ג פסוק ט)
צידנים
יקראו
לחרמון
שרין
והאמרי
יקראו־לו
שניר:
(דברים פרק ג פסוק ט)
צידנים
יקראו
לחרמון
שרין
והאמרי
יקראו־לו
שניר:
(דברים פרק ג פסוק ט)
צִידוֹנָאֵי
קָרַן
לְחֶרמוֹן
שִׂריוֹן
וֶאֱמוֹרָאֵי
קָרַן
לֵיהּ
טוּר
תַּלגָּא
:
שניר
-
ב':
דב'
ג
,
ט;
שה"ש
ד
,
ח.
צידנים
-
ל'
ראש'
פס';
שרין
-
ל'
וחס'.
צידונים
יקראו
לחרמון
[שריון]
וגו'
-
ובמקום
אחר
הוא
אומר
"עד
הר
שיאון
הוא
חרמון"
(דב'
ד
,
מח)
,
הרי
ארבע
שמות.
למה
הוצרכו
ליכתב?
-
להגיד
שבח
ארץ
ישראל
,
שהיו
ארבע
מלכיות
מתפארות
בכך;
זו
אומרת
(ע"פ
מ"א
ג
,
כג):
על
שמי
יקרא
,
זו
אומרת:
על
שמי
יקרא
(ראה
ספ"ד
לז).
שניר
-
הוא
שם
שלג
בלשון
אשכנז
ובלשון
כנען
(סלבית).
צידונים
יקראו
לחרמון
שריון
-
ובמקום
אחר
הוא
אומר
"עד
הר
שיאון
הוא
חרמון"
(דב'
ד
,
מח)
-
הרי
לו
ארבע
שמות;
להגיד
שבח
ארץ
ישראל
,
שהיו
ארבע
מלכויות
מתפארות
בכך
,
זה
אומר:
על
שמי
יקרא
,
וזה
אומר:
על
שמי
יקרא;
לשון
רבנו
שלמה
מדברי
אגדה
(ראה
ספ"ד
לז).
ויתכן
שיהיה
השבח
הזה
כך
,
אבל
עיקר
הכתוב
לומר
,
כי
צידונים
,
בני
בכור
כנען
(ראה
בר'
י
,
טו)
,
יקראו
לחרמון
שריון
בהיותו
בידם
מלפנים
,
והאמורי
היושב
בה
עכשו
,
אשר
מהם
ילכדו
אותו
ישראל
,
יקראו
לו
שניר
-
והוא
'שלג'
בלשון
כנען
(סלבית)
,
כמו
שרבנו
שלמה
מעיד
עליו
,
וכן
תרגם
אנקלוס;
ובעבור
שהוא
הר
השלג
,
ומפני
הקרירות
יהיה
חרם
,
יקָרא
חרמון
,
והוא
לו
שם
כנוי;
ואולי
גם
שריון
בלשון
הצידונים
שם
שיורה
על
כך;
ושם
ההר:
"שיאון"
(דב'
ד
,
מח).
והכתוב
שאמר
"מראש
שניר
וחרמון"
(שה"ש
ד
,
ה)
-
יקראנו
בשני
כנוייו:
מראש
השלג
והחרם;
או
טעמו:
מראש
שניר
ומכל
ההר.
וכן
מה
שאמר
בדברי
הימים
"ובני
חצי
שבט
מנשה
ישבו
בארץ
מבשן
עד
בעל
חרמון
ושניר
והר
חרמון
המה
רבו"
(דה"א
ה
,
כג)
,
גם
כן
פירושו:
ושניר
וכל
ההר
שהוא
הר
חרמון.
אבל
"בעל
חרמון"
(שם)
-
עיר
או
מגדל
,
קראו
לו
'בעל'
,
או
שהיה
שם
נעבד
אחד
מן
הבעלים.
ויתכן
שאחרי
היות
ישראל
בארץ
הוחלפו
השמות
קצת
,
והיה
ההר
ההוא
גדול
,
וקראו
לחלק
הגבוה
אשר
בראשו
'שניר'
ולחלק
השני
'חרמון';
או
הם
הרים
אחרים
,
קראו
להם
כן
אחר
התורה;
ורבים
כן
,
וכן
"וחרמונים
מהר
מצער"
(תה'
מב
,
ז).
צידונים
יקראו
לחרמון
שריון
-
הנה
דקדקה
התורה
בכל
זה
להוסיף
אִמוּת
בזה
הספור.