תנ"ך - מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן־בהמת אשלח־בם עם־חמת זחלי עפר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מְזֵ֥י רָעָ֛ב וּלְחֻ֥מֵי רֶ֖שֶׁף וְקֶ֣טֶב מְרִירִ֑י וְשֶׁן־בְּהֵמֹת֙ אֲשַׁלַּח־בָּ֔ם עִם־חֲמַ֖ת זֹחֲלֵ֥י עָפָֽר: (דברים פרק לב פסוק כד)

טקסט וניקוד:

מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן־בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח־בָּם עִם־חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר: (דברים פרק לב פסוק כד)

טקסט בלבד:

מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן־בהמת אשלח־בם עם־חמת זחלי עפר: (דברים פרק לב פסוק כד)

תיקון קוראים:

מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן־בהמת אשלח־בם עם־חמת זחלי עפר: (דברים פרק לב פסוק כד)
נְפִיחֵי כְפַן וְאַכִילֵי עוּף וּכתִישֵׁי רוּחִין בִּישִׁין וְשֶׁן חַיַת בָּרָא אֲגָרֵי בְהוֹן עִם חֲמַת תַּנִינַיָא דְּזָחֲלִין בְּעַפרָא :

רשף - ג': דב' לב , כד; חב' ג , ה; איוב ה , ז. ושן - ב' בסגול (בלישנא): דב' לב , כד; איוב לט , כח. אשלח - ט': בר' לח , יז; *שמ' ח , כד; י , י; כג , כז; דב' לב , כד; מ"א ט , ז; יח' ה , טז; יד , יט; דה"ב ז , יג. וחד: ואשלח - זכ' ח , י.

אשלח ט' ויאמר אנכי ויאמר פרעה יהי כן יי' עמכם את אימתי מזי רעב והכרתי את ישראל אשר אשלח אותם או דבר אשלח הן אעצר השמים. וחד ואשלח את כל האדם.

מזי - ל'; ולחמי - ל'; רשף - ג'; וקטב - ל'; מרירי - ל'; בהמת - ל' חס'; אשלח - ט'.

מזי רעב - אונקלוס תרגם: "נפיחי כפן" , ואין לי עד מוכיח עליו. [מזי - 'השניץ' בלעז , כמו 'נתמזמז' דחולין (מה , ב).] ומשמו של רבי יהודה הדרשן מטולושא שמעתי: שעירי רעב: אדם כחוש מגדל שער על בשרו; לשון ארמי 'שער' - 'מזיא': 'דהוה מהפך במזייה' (ראה מגילה יח , א). ולחומי רשף - השדים נלחמים בם. כמו "ובני רשף יגביהו עוף" (איוב ה , ז) , והם שדים. וקטב מרירי - וכריתות שד ששמו 'מרירי'. קטב - כריתה , כמו "אהי קטבך [שאול]" (הו' יג , יד). [ושן בהמות - מעשה היה , והיו הרחלים נושכים וממיתים (ראה ספ"ד שכא)]. חמת זוחלי עפר - ארס נחשים , המהלכים בגחונם על העפר כמים הזוחלים על הארץ. 'זחילה' - לשון מרוצת מים על העפר; וכן כל מרוצת מים - דבר המשפשף על העפר והולך.

מזי רעב - פתרונו לפי עניינו: כתרגומו (ת"א). ואם לשון תלמוד הוא , הרי הוא כמו 'נתמזמז מוחיה דדין' (חולין מה , ב). ולחומי רשף - ברד ואש מן השמים , כמו "רשפי (אש)" (שה"ש ח , ו). ועיקר פירושו: לשון פריחה בעוף , כדכתיב "בני רשף יגביהו עוף" (איוב ה , ז); "שמה שבר רשפי קשת" (תה' עו , ד) - כלשון "מחֵץ יעוף יומם" (תה' צא , ה). וקטב מרירי - מחותכים ומדוקרים על ידי ליסטים , הממררים והורגים בני אדם. (מרירי) - כמו "עון פלילי" (איוב לא , כח) , עון של דיין , שעושין בו (בעון) דִין; "ונתן בפלילים" (שמ' כא , כב) - הדיינין קרויין כן , שדנין את אחרים; אף מרירי - ממרר את אחרים. וזהו "מקטב ישוד צהרים" (תה' צא , ו) , שהם לסטים , כדכתיב "בחור שודד בצהרים" (יר' טו , ח) - שכן דרך ליסטים להלחם בצהרים; וכן הוא אומר "אשדוד בצהרים יגרשוה" (צפ' ב , ד).

מזי רעב - שרופי רעב , מגזרת "למזא לאתונא" (דנ' ג , יט). ולחומי רשף - אכולי עוף , כמו "ובני רשף יגביהו עוף" (איוב ה , ז). והנכון בעיני , שהזכיר הארבעה השפטים הרעים (ע"פ יח' יד , כא) , והם: רעב , וזהו מזי רעב , ולחומי רשף וקטב מרירי - זה הדֶבֶר , ושן בהמות - חיה , וחרב - "מחוץ תשכל חרב" (להלן , כה). והנה יהיה פירוש רשף - כמו "רשפיה" (שה"ש ח , ו) , והטעם , שיתחמם האויר. וקטב - כמו הַכְרָתָה. מרירי - מרירות באויר: "כמרירי יום" (איוב ג , ד); וכן כתוב "ומקטב ישוד צהרים" (תה' צא , ו) - כמו הדֶבֶר. ולחומי - כמו 'אכולי'; וכן רבים. עם חמת זוחלי עפר - לנשוך. וה'חֵמה' - כנוי לנשיכה. וטעם עפר - כמו הנחשים. ומלת זוחלי - מיראה , כי כל רואם יירא , כטעם "האימים" (בר' יד , ה; וראה פירושו שם); כי יש תואר שם יוצא. [וחבירו באליהוא בן ברכאל (ראה איוב לב , ו).]

מזי רעב - שדופי רעב; כמו "ואמר למזא לאתונא על חד שבעה" (ראה דנ' ג , יט): שיהא עורם ניחר ונקמט מפני זלעפות רעב (ראה איכה ה , י). ולחומי רשף - שילחמו בם גחלים ושריפה; כמו "רשפיה רשפי אש" (שה"ש ח , ו). אי נמי: לחומי - לחמם יהיו גחלים , כמו "ושורש רתמים לחמם" (איוב ל , ד). קטב - לשון כריתות , כמו "אהי קטבך" (הו' יג , יד) , "אהי" - הפוכה: 'יהא' , כמו 'איה'; וכן "אהי מלכך איפוא" (שם , י); כלומר: איה הכריתות שאמרתם: "כרתנו ברית את מות" (יש' כח , טו)? מרירי - לשון 'מרירות' , כמו "מרורת פתנים בקרבו" (איוב כ , יד).

הנה מרוב כעסי עליהם אביא עליהם מיני הרעות כלם וחִצי הצרות אכלה בם , שלא ישאר מין מהם שלא אביאנו עליהם , כדי שיכירו שזה בא להם מאתי על צד העונש , להשיב להם גמול כרוע מעלליהם. והנה אלו הם מיני הרעות והחצים שאביא עליהם: מיני הרעב ומיני הקדחות והדֶבר וחיה וארס זוחלי העפר והחרב מבית ומחוץ , להמית בחור ובתולה , ויונק עם איש שיבה , מזולת חמלה על הבתולה והיונק ואיש השיבה. והנה מיני הרעב יגיע מהם היזק , שכבר ימס בהם הבשר לחסרון הבשר , והם המסות הרעות. והבשרים המוקדחים מאיזה שיהיה ממיני הקדחת , ובפרט השורפים והחדים מהם , יגיע מהם היזק , כי גם בהם ימס הבשר ויובילו אל המות גם כן. והדֶבר שיתחדש בסבת עפושי האויר ההוים מאידים עולים מן הארץ , והחיות המזיקות בשִנֵיהם בזולת ארס , והשרצים הארסיים הנושכים , כי אלו יובילו הרבה אל המות. והחרב מחוץ ומבית , והוא היותר ממית והיותר קשה. והנה אלו הרעות , אע"פ שכלם יובילו אל המות , הנה העניין בא בהם בזה המאמר בהדרגה , וזה שמיני הרעב לא ימיתו כי אם באורך זמן , ואפשר בקצתם שלא ימיתו אבל יגיע מהם הרזון; ואולם הקדחות החדות - ימיתו הממיתות מהם בקלות ובמהירות , ואפשר בקצתם שיחדשו הרזון לבד. ואמנם הדֶבר ימית תכף כל האנשים הראויים להתפעל מהעיפוש ההוא הדבריי. והנה אלו הם סוגי הרעות אשר אין התחלתם מבעל חיים מזיק , אבל הם מפאת השנויים במזג ובפרקי השנה. וזכר אחר זה סוגי הרעות אשר התחלתם הבעל חיים שהוא מתנועע ללכת ולהזיק מזולת שיהיה התחלתם שינוי המזג. והתחיל מהיזק שן החיות שאינן בעלות ארס , כי אינו ממית באופן ההמתה שתמשך לנשיכת השרצים הבעלי ארס; ואחר זה זכר ההיזק המגיע מהבעל שכל , כי הוא יותר נפלא להתנועע המזיק אל הנזק בחכמה ובתחבולות , ולזה הוא יותר ראוי שימשך הרע מזה. וזכר תחלה ההיזק הבא מחוץ לאשר ימצאו שם , כי ההיזק ההוא הוא יותר מעטי. עוד זכר ההיזק הבא מהם לאשר בתוך העיר , והוא אֵמות מָות , אם מפני הרעב שיתחדש בעיר מפני עמדה במצור והשחתת האויב כל יבול הארץ , אם מפני יִרְאָתם מהאויבים שיכנסו בעיר להרגם. וכאשר תחקור תמצא , שבאלו הרעות שזכר נכללו כל מיני הרעות באופן מה , ולזה אמר שיכלה מיני הרעות עליהם.

מזי רעב - אחשוב שיהיה עניינו כמו 'מסי' , בחלוף הסמ"ך בזי"ן להיותם קרובים במבטא והם ממוצא אחד; ועניינו הִתָכוּת רעב , כי בסבת הרעב יתך הגוף וימס , ובזה הורה על מיני הרעב וחזקו. והנה יעשה מן מסה - שם הקבוץ מְסֵי , כמו שיעשה מן פנה - פנֵי , ומן בנה - בנֵי , ומן שנה - שנֵי. ולחומי רשף - הנה לחומי הוא מעניין אמרו "ולחומם כגללים" (צפ' א , יז) , והוא הבשר. ואמר שהרשף , והוא האש , ימשול בבשרם; והרצון בו: החום הנכרי השורף אשר ממנו היו מיני הקדחות שזכר בעניין הקללות. וכאלו אמר שישלח בהם הִתָכוּת הרעב שיָמֵס בהם בשרם; וזה מין אחד מן הצרות הרעות והוא קשה מאד , כאמרו "טובים היו חללי חרב מחללי רעב" (איכה ד , ט). ואחר זכר המין השני מהם , והוא הדֶבר; והנה זכר הקדחת השורפת תחלה , כי היא מביאה אליו. וקטב מרירי - קטב הוא מעניין כריתה , ומרירי הוא האיד העולה מהארץ בקצת העתים עם חוזק החום , והוא ממית כשהיה טבע הדֶבֶר נתך ממנו; וזהו עניין אמרו "מקטב ישוד צהרים" (תה' צא , ו); והרצון בו: הכריתה שתתחדש בסבת עפושי האויר. וקראו מרירי , לפי שמגבוה תהיה סבת אלו העפושים הכוללים; והוא מפאת חום השמש והכוכבים שיהוו אלו ההוויות בבטן הארץ , ויעלו משם בקצת העתים אלו האדים המפסידים. ושן בהמות - הנה יכלול שם הבהמה - החיות , כמו שנזכר בפרשת 'ראה אנכי': "זאת הבהמה אשר תאכלו" (דב' יד , ד) , וזכר אחר זה מיני החיות (ראה שם , ה). חמת זוחלי עפר - הוא ארס השרצים ההולכים על גחונם , כמו הנחשים והדומים להם.
ריכוז קישורים