תנ"ך - לולי כעס אויב אגור פן־ינכרו צרימו פן־יאמרו ידנו רמה ולא ה' פעל כל־זאת:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לוּלֵ֗י כַּ֤עַס אוֹיֵב֙ אָג֔וּר פֶּֽן־יְנַכְּר֖וּ צָרֵ֑ימוֹ פֶּן־יֹֽאמְרוּ֙ יָדֵ֣נוּ רָ֔מָה וְלֹ֥א יְהוָ֖ה פָּעַ֥ל כָּל־זֹֽאת: (דברים פרק לב פסוק כז)

טקסט וניקוד:

לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר פֶּן־יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ פֶּן־יֹאמְרוּ יָדֵנוּ רָמָה וְלֹא יְהוָה פָּעַל כָּל־זֹאת: (דברים פרק לב פסוק כז)

טקסט בלבד:

לולי כעס אויב אגור פן־ינכרו צרימו פן־יאמרו ידנו רמה ולא ה' פעל כל־זאת: (דברים פרק לב פסוק כז)

תיקון קוראים:

לולי כעס אויב אגור פן־ינכרו צרימו פן־יאמרו ידנו רמה ולא יהוה פעל כל־זאת: (דברים פרק לב פסוק כז)
אִלוּ לָא פוֹן רֻגזָא דְסָנְאָה כְּנִישׁ דִּלמָא יִתרָרַב בְּעֵיל דְּבָבָא דִּלמָא יֵימְרוּן יְדַנָא תְקֵיפַת לַנָא וְלָא מִן קֳדָם יְיָ הֲוָת כָּל דָּא :

אגור - ב' (בשני לשונות): דב' לב , כז; מש' ל , א. ידנו - ב' (חסר): דב' לב , כז; נחמ' ה , ה. רמה - ג' בטעמא (מלעיל): דב' לב , כז; ש"א ב , א; יש' כו , יא.

אגור ב' לולי דברי אגור בן יקה.

אגור - ב'; צרימו - ל'; רמה - ג' בט'; ולא יי' - ל'.

לולי כעס אויב אגור - אם לא שכעס האויב כָּנוּס עליהם להשחית , ואם יוכל עליהם וישחיתם יתלה הגדולה בו ובאלוהו , ולא יתלה הגדולה בי; וזהו שאמר: פן ינכרו צרימו - ינכרו את הדבר , לתלות גבורתי בנכרי שאין הגדולה שלו , פן יאמרו [ידנו רמה]. כי אותו אויב גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה - שאילו היו חכמים , ישכילו זאת: איכה ירדף וגו'. יבינו לאחריתם - יתנו לב להתבונן לסוף פורענות של ישראל. איכה ירדף אחד ממנו אלף - מישראל , אם לא כי צורם מכרם?! הסגירם - מסרם בידינו; 'דליבריר' בלעז.

אמרתי אפאיהם ואסלקם מן העולם , אם לא שכעס אויבים אגור , ויראתי פן יאמרו: ידינו רמה; פן ינכרו לומר למפרע , שהם עשו ולא אני.

אגור - [אפחד , מגזרת ויגר מואב (במ' כב , ג).] יש אומרים (ראה ת"א ורש"י): מגזרת "אגרה בקציר" (מש' ו , ח). והנכון , שהוא מלשון 'תגרה' (ראה תה' לט , יא). והכתוב דבר כדרך בני אדם , להבין השומעים. ינכרו - הפך 'יכירו' , כמו "ויתנכר אליהם" (בר' מב , ז). פעל כל זאת - על השפטים.

לולי כעס אויב - שיעשה לו האויב. אגור - אני ירא; כמו "לא תגורו מפני איש" (דב' א , יז). פן ינכרו צרימו - שיתנו ההצלחה ליד הרמה בעצמם; ולכך איני רוצה לכלותם בידם , שלא יתפארו עלי (ע"פ שמ' ח , ה).

אפאיהם - אמרו המדקדקים (ראה השרשים: 'פאה'): אפזרם בכל פאה. ואם כן יהיה טעם אמרתי - שהיה הרצון לפני במדת הדין שיהיו ככה לְעולם מפוזרים בכל פאה , ושיהיה זכרם מאנוש נשבת לעד , לולי כעס האויב. ועל דעתי היא מלה מורכבת , כאשר הזכירו בסיפרי (ספ"ד שכב); אבל טעמה , שאשיתם במקום ובענין שיאמרו עליהם: גם אי הם? לומר שלא ישאר להם שם ושאר (ע"פ יש' יד , כב) בגוים , ולא יוָדע מקומם איה (ע"פ נח' ג , יז). והנה ירמוז לגלות עשרת השבטים שגלו לנהר גוזן (ראה מ"ב יז , ו) , הוא שחכמים קורין 'סבטיון' (ראה סנה' סה , ב); כי נקרא 'גוזן' מלשון "ויגז שלוים" (במ' יא , לא); "אתה גוזי" (תה' עא , ו) , כי העומדים אחריו מוּסָרים מבני אדם; וקורין אותו 'סבטיון' מפני שביתתו בשבת , כי יום השבת בלשון ההוא 'סבט' , כאשר הוא בערבי , ונהוג בלשונם להוסיף בתארים 'יון': אזוביון (ראה שבת קט , ב); חוריון (?); מוליון (ירוש' ברכות ח , ה [יב , ב]) , וכן הרבה. ואשביתה מאנוש זכרם - גלותינו בין העמים , אנחנו יהודה ובנימין , שאין לנו זכר בעמים ולא נֵחָשב לעם ואומה כלל. והנה יאמר הכתוב , כי היה במדת הדין להיותנו כן בגלות לְעולם , לולי כעס אויב. ויורה זה , כי בגלותנו עתה תמה זכות אבות (ראה שבת נה , א) , ואין לנו הצלה מיד העמים - רק בעבור שמו , כענין שאמר ביחזקאל "וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים. וידעתם כי אני יי' בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל" (כ , מא , מד); וכן נאמר עוד "ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים" וגו' (שם , ט). וכך הזכיר משה בתפלתו: "ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר..." (במ' יד , טו) , והשם הודה לו בזה: "ויאמר... סלחתי כדברך" (שם , כ). והטעם בטענה הזאת איננו כרוצה להראות כחו בין שונאיו , כי "כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו" (יש' מ , יז); אבל השם ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו , ושָׂם הרשות בידו להרע או להיטיב (ע"פ וי' ה , ד); וכאשר חטאו ברצונם וכָפרו בו כולם , לא נשאר רק העם הזה לשמו , ופרסם בהם באותות ובמופתים כי הוא אלהי האלהים ואדני האדונים (ע"פ דב' י , יז) , ונודע בזה לכל העמים. והנה אם ישוב ויאבד זכרם , ישכחו העמים את אותותיו ואת מעשיו (ע"פ דב' יא , ג) ולא יסופר עוד בהם; ואם אדם יזכיר כן , יחשבו כי היה כח מכחות המזלות והכוכבים , וחלף ועבר (ע"פ יש' ח , ח). והנה תהיה כונת הבריאה באדם בטלה לגמרי , שלא ישאר בהם יודע את בוראו , רק מכעיס לפניו; ועל כן ראוי מדין הרצון שהיה בבריאת העולם , שיהי רצון מלפניו להקימם לו לעם כל הימים , כי הם הקרובים אליו והיודעים אותו מכל העמים. וזה טעם "כי ידין יי' עמו ועל עבדיו יתנחם" (להלן , לו) - שיזכור להם ברחמים כי הם עמו מאז , ויזכור כי הם עבדיו שעמדו לו בגלותם כעבדים לסבול הצרות והשעבוד , וכענין שנאמר "ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו" (יש' סג , ח). וכבר רמזתי בבריאת האדם סוד נשגב ונעלם (ראה פירושו בר' ב , ג) , צריך ממנו שנהיה לו לעם והוא יהיה לנו לאלהים , כענין שנאמר "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו" וגו' (יש' מג , ז).

אמר השם יתעלה: אמרתי בלבי: לא אביא על ישראל אלו הרעות באופן הנזכר , אך אפאה ישראל בכל פאה מרוב הפזור , בדרך שיקל לאויבים המשתדלים להרע להם באופן הנזכר , להשבית מאנוש זכרם במקום מקום שיקומו עליהם. וכבר עשיתי זה , לולי יראתי מכעס אויב שישחיתם עד לכָלָה , מה שאינו מכוון ממני מפני בריתי עם האבות. שמא ינכרו צרימו שזה הרע בא לישראל מאתי על אשר לא שמעו בקולי , ויהיה זה סבה שישחיתום לגמרי , לחשבם כי האמונה שנתיחדו בה ישראל היא נפסדת; אך כאשר יראו שהשם יתעלה הביא עליהם תחלה אלו הרעות קודם שישתדלו האויבים להרע להם , ויתפרסם להם התוכחת שיוכיח השם יתעלה אותם על ידי נביאיו והודיעוֹ להם תחלה זה הרע שיפלו בו אם לא ישובו אל יי' - אז יתפרסם לאויב כי מאת יי' נהיה הדבר , כאמרו: "ואמרו כל הגוים על מה עשה יי' ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה. ואמרו על אשר עזבו את ברית יי' אלהי אבותם" (דב' כט , כג - כד). ולזה תמצא שאמר בספר ירמיה על נפילת ירושלם ביד מלך בבל: "ויקח רב הטבחים לירמיהו ויאמר יי' אלהיך דבר את הרעה הזאת אל המקום הזה ויבא ויעש יי' כאשר דבר כי חטאתם ליי' ולא שמעתם בקולו והיה לכם הדבר הזה" (מ , ב - ג); הנה זה היה סבה אל שחמל מלך בבל על הנשאר מהם ולא המיתם כלם , לפחדתו מהשם יתעלה פן יקח נקמת עמו , ולזה הפקיד עליהם גדליה בן אחיקם לתת שארית ליהודה ממנו , כמו שנזכר שם (ראה שם , ה , יא). פן יאמרו האויבים: לא יי' פעל כל זאת , אך ידינו רמה עליהם ועל אלהיהם , ולזה לא יוכל לשמור את עמו מידינו , וימשך מזה חלול השם יתעלה , עם שזה יהיה סבה שיְכַלו האויבים ישראל בנפלם בידיהם.

אגור - אירא , כטעם "לא תגורו מפני איש" (דב' א , יז) והנה אמר זה לדבר כלשון בני אדם.
ריכוז קישורים