תנ"ך - חמת תנינם יינם וראש פתנים אכזר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

חֲמַ֥ת תַּנִּינִ֖ם יֵינָ֑ם וְרֹ֥אשׁ פְּתָנִ֖ים אַכְזָֽר: (דברים פרק לב פסוק לג)

טקסט וניקוד:

חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר: (דברים פרק לב פסוק לג)

טקסט בלבד:

חמת תנינם יינם וראש פתנים אכזר: (דברים פרק לב פסוק לג)

תיקון קוראים:

חמת תנינם יינם וראש פתנים אכזר: (דברים פרק לב פסוק לג)
הָא כְמִרַת תַּנִינַיָא כָּס פּוֹרעָנוּתְהוֹן וּכרֵישׁ פִּתנֵי חִוִין אַכזְרָאִין :

תנינם - ג' חסר (בלישנא): *בר' א , כא; *שמ' ז , יב; דב' לב , לג. וראש - י"א: דב' לב , לג; שו' ז , כה; ט , לז; ש"א ה , ד; יז , נז; ש"ב טו , ל; מ"א י , יט; יש' ז , ח , ט (פעמיים); מש' ח , כו.

תנינם - ג' חס'; וראש - י"א.

חמת תנינים יינם - כתרגומו: "הא כמרת תניניא כס פורענותהון": הנה כמרירת נחשים כוס [משתה] פורענותם. וראש פתנים [אכזר] - כוסם , שהוא אכזר לנשוך: אויב אכזרי יבוא ויפרע מהם.

חמת תנינים היה להם לשתות מן הדין , אם לא מפני חילול השם , ש"יאמרו: ידינו רמה" (לעיל , כז). פתנים אכזר - רשע; כדכתיב "כמו פתן חרש יאטם אזנו" (תה' נח , ה).

חמת - והנה היין כסם נשיכת התנינים בחמה. וראש פתנים - כמו "על חור פתן" (יש' יא , ח); ואם הוא באל"ף , הוא כחביריו בו"ו (ראה לעיל , לב). אכזר - תקיף. [והאל"ף נוסף , כאל"ף "אצבע" (יש' נח , ט) ו"אזרוע" (יר' לב , כא).]

חמת תנינים יהיה להם יין - שישתו אותו כיין. וראש פתנים אכזר - כמו כן יהיה יינם. ראש - כמו "ראש ולענה" (דב' כט , יז).

כי צורנו , והוא אשר נתיחדנו אנחנו באמונתו אשר הוא יוצר הכל , הנה אין כמוהו האלוה אשר יחשבוהו צור האומות ההם , ואויבנו בעצמם שופטים כן. אמר נבוכד נצר: "לית אלהא די יכיל להצלא כדנא" (ראה דנ' ג , כט) , ואמרו הפלשתים: "אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה" וגו' (ש"א ד , ח); והנה שפטו זה גם כן בבא ארון השם בשדה פלשתים , כמו שנזכר בספר שפטים (? ראה ש"א ה - ו); וזה , כי נמוסי הגוים ההם אשר התנהגו בהם ואמונותיהם הם יותר רעים מנימוסי סדום ועמורה ודעותיהם , אשר נתפרסם בתורה עצם העונש שנפלו בו מפני רוע מנהגיהם (ראה בר' יט , כד - כה) , והפרי שיגיע מעניין מנהגיהם הוא בתכלית המרירות והרוע וההפסד. ואפשר שישוב אמרו "כי גוי אובד עצות המה" (לעיל , כח) - אל האויב , רוצה לומר , שהאויב - לא תתישב עצה בלבו לעמוד על האמת , מאיזו סבה נמשך זה הרע לישראל; כי "לו חכמו" (לעיל , כט) האויבים היו משכילים , כי זה העניין הוא מהשם יתעלה שמכר ישראל בידם , "ויי' הסגירם" (לעיל , ל). כי מזולת זה לא יתכן לאויבים ש"ירדוף אחד" מהם "אלף" מישראל "ושנים יניסו רבבה" (שם) , כי זה לא יתכן שיהיה מצד עוצם יד האויב. ולא יתכן גם כן שיהיה זה מצד יתרון כח אלהיהם על אלהי ישראל , כי הם בעצמם שופטים שיש הבדל נפלא בין אלוהי ישראל ואלהיהם , ולזה היה ראוי ש"יבינו לאחריתם" (לעיל , כט) , מה יהיה אם יכעס השם יתעלה עליהם בהשחיתם ישראל , וייראו מפני זה מהשחתתם בנפלם בידם. אלא שזה ה"גוי - אובד עצות , ואין בהם תבונה" (לעיל , כח) שיעמדו בה על אמתת זה העניין. ולזה הוצרכתי להביא לישראל אלו הרעות תחלה , קודם נפלם ביד אויב , אע"פ שאינם מקבלים מוסר , כדי שיתפרסם לאויבים כי מאת השם יתעלה נהיה הדבר על מה שחטאו לו ישראל; ויהיה זה סבה שייראו מלכלותם , פן יקח השם יתעלה נקמת עמו מהם. והנה הביאור הראשון נראה לנו יותר , ואולם הנמשך לזה באמרו "כי לא כצורנו צורם ואויבנו פלילים , כי מגפן סדום" וגו' (להלן , לא - לב) - הוא אחד לשני הפירושים.

כי מגפן סדום גפנם - רוצה לומר , כי הגפן המגדלת הפירות שלהם היא יותר רעה מגפן סדום. וקרא האומה 'גפן' , וכן עשה בישראל כאמרו "גפן בוקק ישראל" (הו' י , א) , ואמר "כרם היה לידידי" (יש' ה , א) - לפי שהכרם , יעבדוהו עבודות רבות , ובאמצעותם יתנו הגפנים פרים; וכן האומה - ישתדלו בתקון ענייניה ונתינתה פרים במוסרים והאמונות אשר יביאום להתנהג בהם. וכאלו אמר , שאמונותיהם ונימוסיהם הם בתכלית הרוע , עד שקבוצם יותר פחוּת מקבוצי סדום ועמורה אשר שפטם יי' יתעלה במה שנתפרסם עניינו בתורה (ראה בר' יט , כד - כה). והפרי המתחדש מהגפן הזאת הוא בתכלית הרוע והמרירות , והם הענבים; והיין ההווה מהענבים הוא כמו ארס התנינים , שהוא ממית בקלות. וראש פתנים אכזר - עניינו: וחמת ראש הפתנים , והוא האכזרי שבהם , שהוא משחית וממית בתוקף.
ריכוז קישורים