תנ"ך - כי־ידין
ה'
עמו
ועל־עבדיו
יתנחם
כי
יראה
כי־אזלת
יד
ואפס
עצור
ועזוב:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
כִּֽי־יָדִ֤ין
יְהוָה֙
עַמּ֔וֹ
וְעַל־עֲבָדָ֖יו
יִתְנֶחָ֑ם
כִּ֤י
יִרְאֶה֙
כִּֽי־אָ֣זֲלַת
יָ֔ד
וְאֶ֖פֶס
עָצ֥וּר
וְעָזֽוּב:
(דברים פרק לב פסוק לו)
כִּי־יָדִין
יְהוָה
עַמּוֹ
וְעַל־עֲבָדָיו
יִתְנֶחָם
כִּי
יִרְאֶה
כִּי־אָזֲלַת
יָד
וְאֶפֶס
עָצוּר
וְעָזוּב:
(דברים פרק לב פסוק לו)
כי־ידין
ה'
עמו
ועל־עבדיו
יתנחם
כי
יראה
כי־אזלת
יד
ואפס
עצור
ועזוב:
(דברים פרק לב פסוק לו)
כי־ידין
יהוה
עמו
ועל־עבדיו
יתנחם
כי
יראה
כי־אזלת
יד
ואפס
עצור
ועזוב:
(דברים פרק לב פסוק לו)
אֲרֵי
יְדִין
יְיָ
דִּינָא
דְעַמֵיהּ
וּפוֹרעָנוּת
עַבדוֹהִי
צַדִּיקַיָא
יִתפְּרַע
אֲרֵי
גְלֵי
קֳדָמוֹהִי
דִּבעִדָּן
דְּתִתַּקַף
עֲלֵיהוֹן
מַחַת
סָנְאָה
יְהוֹן
מְטֻלטְלִין
וּשׁבִיקִין
:
ועל
-
עבדיו
-
ג':
דב'
לב
,
לו;
יר'
לו
,
לא;
תה'
קלה
,
יד.
וחד:
על
עבדיו
-
בר'
מא
,
י.
עצור
ועזוב
-
ב':
דב'
לב
,
לו;
מ"א
יד
,
י.
ועל
עבדיו
ג'
כי
ידין
יי'
וחבירו
ופקדתי
עליו.
וחד
פרעה
קצף
על
עבדיו.
ועל
-
עבדיו
-
ג';
אזלת
-
ל';
עצור
ועזוב
-
ב'.
כי
ידין
יי'
עמו
-
כשישפוט
אותם
בייסורין
הללו
האמורין
עליהם;
כמו
"כי
בם
ידין
עמים"
(איוב
לו
,
לא)
-
יְיסר
עמים.
'כי'
זה
אינו
משמש
בלשון
'דהא'
,
לתת
טעם
לדברים
של
מעלה
,
אלא
לשון
תחלת
דיבור
,
כמו
"כי
תבאו
אל
הארץ"
(וי'
כה
,
ב):
כשיבואו
עליהם
משפטים
הללו
,
ויתנחם
הקדוש
ברוך
הוא
על
עבדיו
לשוב
ולרחם
עליהם.
יתנחם
-
לשון
הֶפך
מחשבה
,
להטיב
או
להרע.
[כי
יראה
כי
אזלת
יד]
-
כשיראה
כי
יד
האויב
הולכת
וחזקה
עליהם
,
ואפס
בהם
עצור
ועזוב.
עצור
-
נושע
על
ידי
'עוצר'
ומושל
שיעצור
בהם;
עזוב
-
על
ידי
עוזב.
'עוצר'
הוא
המושל
העוצר
בעם
(ע"פ
ש"א
ט
,
יז)
,
שלא
ילכו
מפוזרים
בצאתם
לצבא
על
האויב;
'מינטיר'
בלעז;
עצור
-
הוא
הנושע
במעצור
המושל.
עזוב
-
מחוזק
,
כמו
"ויעזבו
את
(בנוסחנו
ללא
'את')
ירושלים
[עד
החומה]"
(נחמ'
ג
,
ח);
"איך
לא
עוזבה
עיר
תהלה"
(יר'
מט
,
כה).
[עזוב
-
'אנפורצייד'
בלעז.]
כי
ידין
יי'
עמו
-
אז
יהיה
הנקם
והתשלומין
,
שהרי
ינקום
הקדוש
ברוך
הוא
נקמת
עמו;
וכן
"ידין
בגוים
מלא
גויות"
(תה'
קי
,
ו).
כי
יראה
-
כאשר
יראה
,
כי
אזלת
יד
ישראל.
ועזוב
-
כמו
"עזב
תעזב"
(שמ'
כג
,
ה);
"ויעזבו
ירושלים
עד
החומה"
(נחמ'
ג
,
ח).
כי
ידין
יי'
עמו
-
יקח
דין
עמו
מהם;
כמו
"שפטני
אלהים
וריבה
ריבי"
(תה'
מג
,
א).
יתנחם
-
פרשתיו
(בר'
ו
,
ו).
אזלת
יד
-
ישראל;
והטעם:
כח.
והת"ו
תחת
ה"א
,
כי
גם
שתיהם
סימני
הנקבה;
וכן
"ושבת
לנשיא"
(יח'
מו
,
יז).
ואפס
עצור
ועזוב
-
כאשר
יהיו
הנשבים
רבים
,
ילָקחו
מהם
ויֵעָזבו
מהם
,
ועתה
כמעט
ואבד
הכל.
כי
ידין
יי'
עמו
-
לאחר
שידין
הקדוש
ברוך
הוא
את
עמו
,
ויקח
נקמתו
ודינו
מהם.
ועל
עבדיו
יתנחם
-
שיתנחם
על
מה
שהרגיזו
לפניו;
כי
לקח
מהם
נקמתו
,
ועשה
בהם
כרצונו.
כי
אזלה
ומטה
ידם
של
עמו
,
ואפס
עצור
ועזוב
-
ולא
יעצרו
כח
עוד;
כמו
"לא
עצרתי
כח"
(דנ'
י
,
ח).
ועזוב
-
שאין
מי
שיסייע
לו
,
כמו
"עזוב
תעזוב
(עמו)"
(שמ'
כג
,
ה)
,
וכמו
"ויעזבו
את
(בנוסחנו
ללא
'את')
ירושלים
עד
החומה"
(נחמ'
ג
,
ח)
-
שאין
מחזיק
בידם.
הנה
כאשר
ידין
יי'
עמו
לשפטם
על
רוע
מעלליהם
,
אז
יתנחם
על
עבדיו
וישיב
ידו
מהשחיתם
בעבור
בריתו
את
האבות;
וזה
אמנם
יהיה
כאשר
יראה
כי
אזלת
יד
ישראל
באופן
שלא
נשאר
להם
כח
ולא
נשארו
להם
קניינים
,
לא
בבית
ולא
בשדה.
כי
ידין
יי'
עמו
ועל
עבדיו
יתנחם
-
רוצה
לומר
,
כי
ישפוט
השם
יתעלה
עמו
וייסרם
להדיח
עליהם
הרעה
על
רוע
מעלליהם
,
כטעם
"כי
בם
ידין
עמים"
(איוב
לו
,
לא)
,
הנה
בעבור
עבדיו
,
והם
האבות
,
יתנחם
וימשוך
ידו
וישיבה
מהשחית
אותם
בכללות
,
כאמרו
"ואף
גם
זאת
בהיותם
בארץ
אויביהם
לא
מאסתים"
(וי'
כו
,
מד).
כי
אזלת
יד
-
רוצה
לומר
,
שהלך
כח
ישראל.
ואפס
עצור
ועזוב
-
רוצה
לומר
,
שסרו
כל
קנייניהם
העצורים
בבית
והם
האוצרות
,
והעזוב
בשדה
והוא
המקנה
ופירות
הצמחים.
ואפשר
עם
זה
שיקרא
עצור
-
מה
שאין
דרכו
להיות
עזוב
,
והם
הערים
הבצורות
,
ועזוב
יהיה
ערי
הפרזי
-
עד
שלא
ישאר
מן
הארץ
שיחזיקו
בו.
והנה
זה
הביאור
השני
היותר
נכון
לפי
מה
שאחשב.