תנ"ך - כי־אשא אל־שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּֽי־אֶשָּׂ֥א אֶל־שָׁמַ֖יִם יָדִ֑י וְאָמַ֕רְתִּי חַ֥י אָנֹכִ֖י לְעֹלָֽם: (דברים פרק לב פסוק מ)

טקסט וניקוד:

כִּי־אֶשָּׂא אֶל־שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם: (דברים פרק לב פסוק מ)

טקסט בלבד:

כי־אשא אל־שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם: (דברים פרק לב פסוק מ)

תיקון קוראים:

כי־אשא אל־שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם: (דברים פרק לב פסוק מ)
אֲרֵי אַתקֵינִית בִּשׁמַיָא בֵּית שְׁכִינְתִי וַאֲמַרִית קַיָים אֲנָא לְעָלְמִין :

אשא - כ"ג: ראה דב' א , יב. אשא... ידי (נשיאה יד) - ח' (חסר 'את'): דב' לב , מ; ש"ב כ , כא; יח' כ , ה (פעמיים) , ו , טו; מד , יב; תה' קו , כו. לעלם - י' חסר בתורה: ראה דב' ה , כו. לעלם - י"ח חסר: ראה דב' ה , כו.

אל - שמים - ל'; חי אנכי - ל'.

כי אשא אל שמים ידי - כי בחרון אפי אשא ידי אל עצמי בשבועה. ואמרתי: חי אנכי - הוא לשון שבועה , [כמו "חי אני נאם יי' אם לא כאשר דברתם באזני" (במ' יד , כח); אף כאן:] אני נשבע: חי אני.

כי אשא - בשבועה; כמו "הרימותי ידי אל יי'" (בר' יד , כב).

כי אשא אל שמים - שבועה בדבר קיים. ואשא - כמו "וירם ימינו ושמאלו" (דנ' יב , ז). ומלת אשא - כדרך בן אדם , להבין השומעים. חי אנכי - כאשר אני חי , כן אעשה זה.

כי אשא אל שמים ידי - שאשבע; כמו "לא תשא את שם" (שמ' כ , ז). חי אנכי לעולם - כמו "וישבע בחי העולם" (דנ' יב , ז) - לעשות בכם נקמה , כי אתם סבורים שלא אוכל לעוזרם. אני חי לעולם , ובידי לנקום נקמתם בעולם הזה ולעולם הבא.

כי אשא אל שמים ידי - על דרך הפשט: ענין שבועה בכסאו; ואמר אשא - כי כל נשבע נושא ידו ונוגע בחפץ אשר הוא נשבע בו. ועל דרך האמת: בעבור כי בעת הגלות השליך משמים ארץ תפארת ישראל (ראה איכה ב , א) , יאמר שישאנה עתה , בעת רצון , אל השמים העליונים , והיא היד הגדולה הנלחמת לישראל. וזה טעם ואמרתי חי אנכי לעולם - כי אני מחיה ידי החזקה בהיותי משנן ברק חרבי , וסומך אותה לאחוז במשפטן של ישראל ולהשיב נקם לצרי , כי אז יהיה השם שלם והכסא שלם (ראה פס"ר יב); והמשכיל יבין. והנה השירה הזאת אשר היא בנו לעד אמת ונאמן , תגיד בביאור כל המוצאות אותנו. הזכירה תחלה החסד שעשה עמנו הקדוש ברוך הוא מאז שלְקחנו לחלקו , והזכירה הטובות שעשה לנו במדבר , ואשר הנחילנו ארצות הגוים הגדולים והעצומים , ורוב הטובה והעשר והכבוד אשר הנחילנו בה; וכי מרוב כל טובה מרדו בו לעבוד עבודה זרה. והזכירה הכעס אשר היה מלפניו עליהם , עד ששלח בהם בארצם דבר ורעב וחיה רעה וחרב , ואחרי כן פזר אותם בכל רוח ופאה. וידוע , כי כל זה נתקיים ויהי כן. ואמרה השירה , כי בסוף ישיב נקם לצריו ולמשנאיו ישלם; והטעם , כי הם עשו כל הרעות עמנו לשנאתו של הקדוש ברוך הוא: כי לא ישנאו את ישראל בעבור שעשו עבודה זרה כהם , רק בעבור שלא יעשו כמעשיהם , ויעבדו את הקדוש ברוך הוא וישמרו את מצותיו , ולא יתחתנו בהם ולא יאכלו מזבחיהם , ויבזו עבודה זרה שלהם ויבערו אותה ממקומותיהם , וכענין שאמר הכתוב "כי עליך הורגנו כל היום" (תה' מד , כג). אם כן , לשנאתו של הקדוש ברוך הוא יעשו בנו כל הרעות האלה , והם צריו ומשנאיו , ועליו להנקם מהם. וזה דבר ברור כי על הגאולה העתידה יבטיח , כי בבנין בית שני לא הרנינו גוים עמו (ראה להלן , מג) , רק לעגו עליהם: "מה היהודים האמללים עושים" (נחמ' ג , לד)? והיו גדוליהם עבדים בהיכל מלך בבל וכולם משועבדים לו , ובימים ההם לא השיב נקם לצריו ולא כפר אדמתו עמו (ראה להלן , מג). והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה , רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל (ע"פ יר' ג , ה) , שהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חמה (ע"פ יח' ה , טו) , אבל לא ישבית זכרנו , וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה (ע"פ יש' כז , א) , ויכפר על חטאתינו למען שמו (ע"פ תה' עט , ט). אם כן , השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה על כרחן של מינין. וכך הזכירו בסיפרי (ספ"ד שלג): גדולה שירה , שיש בה עכשו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבא , ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא. ולזה רמז הכתוב שאמר "ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם" (להלן , מד); הזכיר "כל" - להגיד שהיא כוללת כל העתידות למו (ע"פ פס' לה לעיל) , ואם היא קטנה בדבור , כי באר להם עניניה הרבים. ואִלו היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהגיד מראשית (ע"פ יש' מו , י) כן , היו ראויין להאמין בה , מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה , לא נפל דבר אחד (ע"פ יהו' כג , יד) , אף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי האלהים מפי נביאו הנאמן בכל ביתו (ע"פ במ' יב , ז) , אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו (ע"פ מ"ב כג , כה) , ועליו השלום.

כי אני נשבע שאם יגיע העת הראוי , שאשנן בו להב חרבי בדרך שיכרות בקלות , והוא כאשר יהיה שלם עון הגוים ההם , ואז ראוי שתאחז ידי החרב במשפט לשפוט הגוים ההם על רוע מעלליהם - הנה אז אשיב נקם לצרי , ולמשנאי אשלם גמול כמעשה ידיהם , ואז אקח נקמתי מהם גם כן על מה שהרעו לישראל.

כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי - הוא שבועה לדבר כלשון בני אדם , כי השמים חזקי הקיום מצד מה שנתן להם השם יתעלה מהטבע ביום הבראם. וכן ואמרתי חי אנכי לעולם - הוא על דרך אמרו "ואולם חי אני וימלא כבוד יי' את כל הארץ" (במ' יד , כא).
ריכוז קישורים