תנ"ך - הרנינו
גוים
עמו
כי
דם־עבדיו
יקום
ונקם
ישיב
לצריו
וכפר
אדמתו
עמו:
פ
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
הַרְנִ֤ינוּ
גוֹיִם֙
עַמּ֔וֹ
כִּ֥י
דַם־עֲבָדָ֖יו
יִקּ֑וֹם
וְנָקָם֙
יָשִׁ֣יב
לְצָרָ֔יו
וְכִפֶּ֥ר
אַדְמָת֖וֹ
עַמּֽוֹ:
פ
(דברים פרק לב פסוק מג)
הַרְנִינוּ
גוֹיִם
עַמּוֹ
כִּי
דַם־עֲבָדָיו
יִקּוֹם
וְנָקָם
יָשִׁיב
לְצָרָיו
וְכִפֶּר
אַדְמָתוֹ
עַמּוֹ:
פ
(דברים פרק לב פסוק מג)
הרנינו
גוים
עמו
כי
דם־עבדיו
יקום
ונקם
ישיב
לצריו
וכפר
אדמתו
עמו:
פ
(דברים פרק לב פסוק מג)
הרנינו
גוים
עמו
כי
דם־עבדיו
יקום
ונקם
ישיב
לצריו
וכפר
אדמתו
עמו:
פ
(דברים פרק לב פסוק מג)
שַׁבַּחוּ
עַמְמַיָא
עַמֵיהּ
אֲרֵי
פוֹרעָנוּת
עַבדוֹהִי
צַדִּיקַיָא
יִתפְּרַע
וּפוֹרעָנוּתָא
יָתִיב
לְסָנְאוֹהִי
וִיכַפַּר
עַל
אַרעֵיהּ
וְעַל
עַמֵיהּ
:
הרנינו
-
ב':
דב'
לב
,
מג;
תה'
פא
,
ב.
וחד:
והרנינו
-
תה'
לב
,
יא.
יקום
-
ב'
,
חד
מלא
וחד
חסר:
דב'
לב
,
מג;
יהו'
י
,
יג.
ישיב
-
כ"ד:
ראה
דב'
יז
,
טז.
הרנינו
ב'
גוים
לאלהים
עוזנו.
וחד
והרנינו
כל
ישרי
לב.
הרנינו
-
ב';
יקום
-
ב'
חד
מל'
וחד
חס';
ישיב
-
כ"ד.
הרנינו
גוים
עמו
-
לאותו
הזמן
ישבחו
האומות
את
ישראל:
ראו
מה
שבחה
של
אומה
זו
,
שדבקו
בהקדוש
ברוך
הוא
בכל
התלאות
שעברו
עליהם
ולא
עזבוהו!
יודעים
היו
בטיבו
ובשבחו.
כי
דם
עבדיו
יקום
-
שפיכות
דמיהם
,
כמשמעו
[כמה
שנאמר
"נתנו
את
נבלת
עבדיך"
וגו'
,
"שפכו
דמם
כמים"
(תה'
עט
,
ב
-
ג)].
ונקם
ישיב
לצריו
-
על
הגזל
ועל
החמס
,
כעיניין
שנאמר
"מצרים
לשמה
תהיה
ואדום
למדבר
שממה
[תהיה]
מחמס
בני
יהודה"
(יואל
ד
,
יט);
ואומר
"מחמס
אחיך
יעקב"
וגו'
(עו'
א
,
י).
וכפר
אדמתו
עמו
-
ויפייס
אדמתו
ועמו
על
הצרות
שעברו
עליהם
ושעשה
להם
האויב.
וכפר
-
לשון
רִצוי
ופיוס;
כמו
"אכפרה
פניו"
(בר'
לב
,
כא):
"אניחיניה
לרוגזיה"
(ת"א).
וכפר
אדמתו
-
ומהו
אדמתו
עמו?
כשעמו
מתנחמין
ארצו
מתנחמת;
וכן
הוא
אומר
"רצית
יי'
ארצך"
(תה'
פה
,
ב);
במה
רצית?
-
"שַבְתָ
שבות
יעקב"
(שם).
בפנים
אחרים
היא
נדרשת
בסיפרי
(ספ"ד
שכז)
,
ונחלקו
בה
רבי
יהודה
ורבי
נחמיה.
רבי
יהודה
דורש
את
כולה
כנגד
ישראל
,
ורבי
נחמיה
דורש
את
כולה
כלפי
האומות.
רבי
יהודה
דורשה
כנגד
ישראל:
"אמרתי
אפאיהם"
(לעיל
,
כו)
-
כמו
שפירשתי
,
עד
"ולא
יי'
פעל
כל
זאת"
(לעיל
,
כז).
"כי
גוי
אובד
עצות
המה"
(לעיל
,
כח;
ראה
ספ"ד
שכב)
-
איבדו
תורתי
,
שהיא
להם
עצה
נכונה
,
"ואין
בהם
תבונה"
(לעיל
,
כח)
להתבונן.
"איכה
ירדף
אחד"
(לעיל
,
ל)
מן
האומות
"אלף"
מהם
,
"אם
לא
כי
צורם
מכרם"
(שם)
,
"כי
לא
כצורנו
צורם"
(לעיל
,
לא)
-
הכל
כמו
שפירשתי
עד
תכלית.
רבי
נחמיה
דורשה
כלפי
האומות:
"כי
גוי
אובד
עצות
המה"
(לעיל
,
כח)
,
כמו
שפירשתי
תחלה
,
עד
"ואויבינו
פלילים"
(לעיל
,
לא).
"כי
מגפן
סדום
גפנם"
(לעיל
,
לב)
-
של
אומות
,
"ומשדמות
עמורה"
(שם)
,
ולא
ישימו
לבם
לתלות
בי
הגדולה.
"ענבימו
ענבי
רוש"
(שם)
-
הוא
שאמר
"כעס
אויב
אגור"
(לעיל
,
כז)
על
ישראל
,
להרעילם
ולהמרירם
,
לפיכך
"אשכלות
מרורות
למו"
(לעיל
,
לב)
,
להלעיט
אותם
על
מה
שעשו
לבָני.
"חמת
תנינים
יינם"
(לעיל
,
לג)
-
מוכן
להשקותם
על
מה
שעשו
להם;
"כמוס
עמדי"
(לעיל
,
לד)
-
אותו
הכוס
,
שנאמר
"כי
כוס
ביד
יי'"
וגו'
(תה'
עה
,
ט).
"לעת
תמוט
רגלם"
(לעיל
,
לה)
-
כעיניין
שנאמר
"תרמסנה
רגל"
(יש'
כו
,
ו;
ראה
ספ"ד
שכה).
"כי
ידין
יי'
עמו"
(לעיל
,
לו)
-
בלשון
זה
משמש
"כי
ידין"
בלשון
'דהא'
,
ואין
"ידין"
לשון
ייסורין
,
אלא:
כי
יריב
ריבם
(ע"פ
מש'
כב
,
כג)
מיד
עושקיהם
,
"כי
יראה
כי
אזלת
יד"
וגו'
(לעיל
,
לו).
"ואמר
אי
אלהימו"
(לעיל
,
לז;
ראה
ספ"ד
שכח)
-
והאויב
יאמר:
"אי
אלהימו"
של
ישראל?!
כמו
שאמר
טיטוס
הרשע
כשגדד
את
הפרֹכות;
כעניין
שנאמר
"ותרא
אויבתי
ותְכַסֶהָ
בושה
האומרה
אלי
איה
(בנוסחנו:
איו)
יי'
אלהיך"
(מי'
ז
,
י).
"ראו
עתה
כי
אני
[אני
הוא]"
(לעיל
,
לט)
-
אז
יגלה
הקדוש
ברוך
הוא
ישועתו
,
ויאמר:
"ראו
עתה
כי
אני
אני
הוא"
-
מאִתי
באת
עליהם
הרעה
ומאתי
תבוא
עליהם
הטובה
(ראה
ספ"ד
שכט)
,
[ולמה
תליתם
הגבורה
בהבליכם
ובכם?]
"ואין
מידי"
(לעיל
,
לט)
מי
שיציל
אתכם
מן
הרעה
שאביא
עליכם.
"כי
אשא
אל
שמים
ידי"
(לעיל
,
מ)
-
כמו
'כי
נשאתי':
תמיד
אני
משרה
מקום
שכינתי
בשמים;
כתרגומו;
ואפילו
חלש
למעלה
וגבור
למטה
,
אימת
עליון
על
התחתון
,
וכל
שכן
שגבור
למעלה
וחלש
למטה
(ראה
שמ"ר
כד
,
א).
"ידי"
(לעיל
,
מ)
-
מקום
שכינתי
,
כמו
"איש
על
ידו"
(במ'
ב
,
יז).
והיה
בידי
ליפרע
מכם
,
אבל
"אמרתי
חי
אנכי
לעולם"
(לעיל
,
מ)
-
אין
אני
ממהר
ליפרע
,
לפי
שיש
שהות
בדבר;
אני
חי
לעולם
ובדורות
אחרונים
אני
נפרע
מהם
,
והיכולת
בידי
ליפרע
מן
החיים
ומן
המתים
(ראה
ספ"ד
של).
מלך
בשר
ודם
שהוא
הולך
למות
ממהר
ליפרע
נקמתו
בחייו
,
או
שמא
ימות
[הוא
או]
אויבו
,
ונמצא
שלא
ראה
נקמתו
ממנו.
אבל
אני
חי
לעולם
,
ואם
ימותו
הם
ואיני
נפרע
בחייהם
,
אפרע
במותם.
"אם
שנותי
ברק
חרבי"
(לעיל
,
מא)
-
הרבה
'אם'
יש
שאינן
תלויין:
כשאשנן
"ברק
חרבי
ותאחז
במשפט
ידי"
וכו';
כמו
שפירשתי
למעלה.
הרנינו
גוים
על
עמו
-
כמו
"הללו
את
יי'
כל
גוים
שבחוהו
כל
האומים"
והַאמינו
בו
,
שהרי
"גבר
עלינו
חסדו"
יותר
משאר
האומות
(תה'
קיז
,
א
-
ב)
,
ולפיכך
שַבחוהו
והאמינו
בו
,
ויגבר
עליכם
כמונו;
אף
כאן:
הרנינו
ושבחוהו
ועִבדוהו
,
וכן
יעשה
לכם
,
אם
תיראוהו
ותעבדו
אותו.
וכפר
אדמתו
עמו
-
יקנח
דם
עמו
מן
האדמה
על
ידי
שפיכת
דם
אויבים
,
כדכתיב
"ולארץ
לא
יכופר
בדם
(בנוסחנו:
לדם)
אשר
שופך
בה
כי
אם
בדם
שפכו"
(במ'
לה
,
לג).
הרנינו
גוים
עמו
-
אז
ישבחוהו
,
כאשר
יקום
השם
דמם.
ויש
אומרים:
מגזרת
"ותעבור
(בנוסחנו:
ויעבר)
הרנה"
(מ"א
כב
,
לו);
והטעם:
הַכּירום
והַכריזו
עליהם
בכל
מקום
שיהיו!
וכפר
אדמתו
עמו
-
יש
אומרים
(ראה
רש"י)
שהוא
חסר
ו"ו
,
והטעם:
וכפר
אדמתו
ועמו.
ובדרש
(ראה
מת"ד
לב
,
מג)
,
כי
הארץ
תכפר
בעד
עמו;
גם
הוא
נכון
בטעם
,
רק
איננו
מטעם
המקום.
ועוד
,
כי
האדמה
לשון
נקבה
,
והה"א
העד
הנאמן
,
ותחתיו
התי"ו
,
והנה
איננו
'וכִפְּרָה'.
ולפי
דעתי
שפירושו
,
שהעם
יכפר
על
האדמה;
כי
כן
מצאנו
"אבנים
שחקו
מים"
(איוב
יד
,
יט).
גם
נמצא
'כִּפּוּר'
בלא
מלת
'על'
,
כמו
"וחִטאתָ
אותו
וכִפַּרתָהוּ"
(יח'
מג
,
כ).
והטעם
,
כי
ישראל
יעשו
נקמה
בגוים
,
והם
יכפרו
על
ארץ
ישראל
בעבור
הדם
ששופך
בה
,
כמו
"ולארץ
לא
יכופר..."
(במ'
לה
,
לג);
והוא
דבק
בטעם
המקום.
או
פירוש
וכפר
-
כמו
'יְטהר'
,
וכמו
"וכִפרתהו"
(יח'
מג
,
כ);
וכן
אמר
יחזקאל
על
סוף
המלחמות:
"וטהרו
את
(בנוסחנו
ללא
'את')
הארץ"
(יח'
לט
,
טז)
-
והנה
ישראל
יטהרוה.
הרנינו
גוים
עמו
-
שישבחו
הגוים
את
עמו
של
הקדוש
ברוך
הוא
ויאמרו:
"אשרי
העם
שככה
לו
אשרי
העם
שיי'
אלהיו"
(תה'
קמד
,
טו)
,
שכך
יש
להם
אחרית
טוב.
וכן
הקדוש
ברוך
הוא
נפרע
מצריהם
,
ודם
עבדיו
יקום
-
ויקח
נקמתם
מכל
הקמים
עליהם.
ונקם
ישיב
לצריו
-
של
עמו
,
וכפר
אדמתו
-
מכל
חט
ועון.
עמו
-
אדמתו
הוא
עמו;
שיכפר
על
עמו
,
ולכך
אדמה
מכופרת
,
כיון
שהעם
מכופר.
כמו
"למה
נמות
נגדך
גם
אנחנו
גם
אדמתנו"
(בר'
מז
,
יט)
-
כי
כשהעם
מת
האדמה
מתה
,
וכשהעם
מכופר
ומטוהר
,
האדמה
מטוהרת
ומכופרת.
וזה
יהיה
לימות
המשיח.
ויש
לפרש
מקראות
הללו:
"כי
גוי
אובד
עצות
המה"
(לעיל
,
כח)
-
על
ישראל;
שהיה
להם
לתת
לב
כשחוטאין
,
איכה
ירדוף
אחד
מן
הגוים
אלף
מהם
,
אם
לא
כי
צורם
מכרם
בפשעיהם
(ראה
לעיל
,
ל)?!
והיה
להם
לחזור
בתשובה
לפניו
,
כי
יודעים
הם
כי
לא
כצורינו
צורם
של
גוים
,
ואויבינו
פלילים
(ראה
לעיל
,
לא)
ודיינים
עלינו.
והיה
להם
להבין
,
כי
בפשע
יעקב
כל
זאת
(ע"פ
מי'
א
,
ה).
והם
לא
עשו
,
"כי
מגפן
סדום
גפנם"
(לעיל
,
לב)
-
אלא
מגפן
סדום
גפנם
,
פורה
לענה
וראש
(ע"פ
דב'
כט
,
יז)
,
והאשכולות
מרורות
למו
(ראה
לעיל
,
לב)
,
כי
חמת
תנינים
(ראה
לעיל
,
לג)
-
הדם
יהיה
להם
ליין
,
שישתו
כוס
פורענות
שהוא
"כמוס
עמדי"
ו"חתום
באוצרותי"
(לעיל
,
לד).
"לי
נקם"
(לעיל
,
לה)
-
לי
ליקח
מהם
נקמה
"לעת
תמוט
רגלם"
(שם)
-
שיגלו
מארצם
,
"כי
קרוב
יום
אידם"
(שם)
,
כדכתיב
"ואבדתם
מהרה"
(דב'
יא
,
יז).
"כי
ידין
יי'
עמו"
(לעיל
,
לו)
-
ולאחר
שידין
יי'
עמו
ויקח
נקמתו
מהם
,
כמו
שפירשתי
למעלה
(שם)
,
ואזלה
ומטה
ידם
"ואפס
עצור
ועזוב"
(שם)
,
והאויב
מתפאר
בעצמו
לומר:
"אי
אלהימו"
(לעיל
,
לז)
-
אז
ארחם
עליהם;
כי
לא
אעשה
עמהם
כלה
(ע"פ
יר'
ל
,
יא)
מפני
כעס
אויב
שאני
יָגוֹר
,
שלא
יתן
התפארת
לו
ולתרפותו
,
כמו
שפירשתי.
ואז
אַראה
גבורתי
על
האויב
ואנקום
נקמת
עמי
,
ואכפר
עליהם
לימות
המשיח.
כשיהיה
זה
,
שיקום
השם
יתעלה
דם
עבדיו
,
שַבְּחו
הגוים
עמו
ישראל
,
כי
הוא
ישיב
נקם
לאויבי
ישראל
על
אשר
הרעו
להם
,
ויִטַהר
טומאת
אדמתו
וטומאת
עמו.
וזה
יהיה
בעת
קבוץ
גלויות
,
שיטהרו
הארץ
ביום
בא
גוג
על
אדמת
ישראל
(ראה
יח'
לט
,
יב
-
יד)
,
כמו
שזכר
זכריה
(ראה
פרק
יד
ורד"ק
שם
,
א).
הרנינו
גוים
עמו
כי
דם
עבדיו
יקום
-
רוצה
לומר:
שַבְּחו
הגוים
עמו
כאשר
יקום
דם
עבדיו
,
כאמרו
"אז
יאמרו
בגוים
הגדיל
יי'
לעשות
עם
אלה"
(תה'
קכו
,
ב).
וכפר
אדמתו
עמו
-
רוצה
לומר:
וטהר
אדמתו
אדמת
עמו
,
כטעם
"וכלה
מכפר
את
הקדש"
(וי'
טז
,
כ)
,
שהוא
מעניין
טהרה
,
כאמרו
"וטהרו
וקדשו
מטומאות
בני
ישראל"
(שם
,
יט).
או
יהיה
הרצון
בזה:
וכפר
אדמתו
עמו
-
רוצה
לומר
,
שיטהר
טומאת
אדמתו
וטומאת
בני
עמו.