תנ"ך - על
אשר
מעלתם
בי
בתוך
בני
ישראל
במי־מריבת
קדש
מדבר־צן
על
אשר
לא־קדשתם
אותי
בתוך
בני
ישראל:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
עַל֩
אֲשֶׁ֨ר
מְעַלְתֶּ֜ם
בִּ֗י
בְּתוֹךְ֙
בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
בְּמֵֽי־מְרִיבַ֥ת
קָדֵ֖שׁ
מִדְבַּר־צִ֑ן
עַ֣ל
אֲשֶׁ֤ר
לֹֽא־קִדַּשְׁתֶּם֙
אוֹתִ֔י
בְּת֖וֹךְ
בְּנֵ֥י
יִשְׂרָאֵֽל:
(דברים פרק לב פסוק נא)
עַל
אֲשֶׁר
מְעַלְתֶּם
בִּי
בְּתוֹךְ
בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל
בְּמֵי־מְרִיבַת
קָדֵשׁ
מִדְבַּר־צִן
עַל
אֲשֶׁר
לֹא־קִדַּשְׁתֶּם
אוֹתִי
בְּתוֹךְ
בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל:
(דברים פרק לב פסוק נא)
על
אשר
מעלתם
בי
בתוך
בני
ישראל
במי־מריבת
קדש
מדבר־צן
על
אשר
לא־קדשתם
אותי
בתוך
בני
ישראל:
(דברים פרק לב פסוק נא)
על
אשר
מעלתם
בי
בתוך
בני
ישראל
במי־מריבת
קדש
מדבר־צן
על
אשר
לא־קדשתם
אותי
בתוך
בני
ישראל:
(דברים פרק לב פסוק נא)
עַל
דְּשַׁקַרתּוּן
בְּמֵימְרִי
בְּגוֹ
בְּנֵי
יִשׂרָאֵל
בְּמֵי
מַצוּת
רְקַם
מַדבְּרָא
דְצִין
עַל
דְּלָא
קַדֵּישׁתּוּן
יָתִי
בְּגוֹ
בְּנֵי
יִשׂרָאֵל
:
במי
-
ה':
*במ'
יט
,
כא;
לא
,
כג;
דב'
לב
,
נא;
יהו'
ג
,
יג;
איוב
ט
,
ל.
במי
-
ה';
אותי
-
ל'
מל'
בתו'.
על
אשר
[מעלתם]
-
מריתם
פי
(ראה
במ'
כז
,
יד)
,
גרמתם
למרות
בי.
על
אשר
לא
קדשתם
[אותי]
-
גרמתם
לי
שלא
אתקדש
(ראה
ספ"ד
שמ);
שאמרתי
לכם:
"ודברתם
אל
הסלע"
(במ'
כ
,
ח)
,
והם
הכוהו
,
והוצרכו
להכותו
פעמַיִם
(ראה
שם
,
יא).
ואילו
דברו
עמו
ונתן
מימיו
בלא
הכאה
,
היה
מתקדש
שם
שמים
,
שהיו
ישראל
אומרים:
ומה
סלע
זה
,
שאינו
לא
לשכר
ולא
לפורענות
-
אם
זכה
אין
לו
מתן
שכר
,
ואם
חטא
אינו
לוקה
-
כך
מקיים
מצות
בוראו
,
אנו
לא
כל
שכן!?
אשר
לא
קדשתם
-
פרשתיו
(במ'
כ
,
ח).
על
אשר
מעלתם
בי
-
שלא
פירשתם
לבני
ישראל
כי
אני
נותן
להם
המים
,
אלא
אמרתם:
"(המן)
הסלע
הזה
נוציא
לכם
מים"
(במ'
כ
,
י)
-
משמע
,
דדבר
זה
אינו
יכול
להיות;
וכשבאו
המים
,
סברו:
מקרה
הוא
(ע"פ
ש"א
ו
,
ט)
,
ולא
הקדשתם
אותי
,
ולכך
הוצרכתם
להכות
שני
פעמים
,
כי
המים
היו
מתעכבות
על
אשר
לא
דברתם
כהוגן.
אבל
מה
שהכה
-
לא
נענש
,
שהקדוש
ברוך
הוא
צוה
לו
להכות
,
דכתיב
"והכית
בצור"
(שמ'
יז
,
ו).
כי
אני
אומר
כי
מעשה
אחד
הוא
,
כדמוכחי
קראי
,
כמו
שפירשתי
(במ'
כ
,
ח).
והכי
מסתברא
,
דאי
כבוד
המקום
בלא
הכאה
,
מאי
שנא
הכא
שציוה
שלא
להכות
,
ומאי
שנא
הכא
שצוה
להכות?!
בעצם
היום
הזה
-
רוצה
לומר:
בעצם
היום
הזה
שאמר
משה
לישראל:
"בן
מאה
שנה
ועשרים
שנה
אנכי
היום"
(דב'
לא
,
ב)
,
בו
אמר
כל
הדברים
האלה
שקדם
זכרם
,
ובו
אמר
לו
השם
יתעלה
שיעלה
אל
הר
העברים
הר
נבו
ושם
יאסף
אל
עמיו
על
דבר
אשר
לא
קדש
אותו
במי
מריבה
(ראה
במ'
כ
,
יב)
,
כמו
שנאסף
אהרן
אל
עמיו
מפני
הסבה
הזאת
(ראה
שם
,
כד
,
כח).
ואמר
לו
שמשם
יראה
את
ארץ
כנען
אשר
השם
יתעלה
נותן
לבני
ישראל
,
אך
שם
לא
יבא.
והנה
רצה
משה
לראותה
לעמוד
על
הסבה
אשר
בעבורה
נבחרה
הארץ
הזאת
על
שאר
הארצות
כמו
שקדם
(ראה
דב'
ג
,
כה).
הנה
זה
ביאור
מה
שצריך
לבארו
בזאת
הפרשה.
(ארבע
עשרה
תועלות
-
בקובץ
רלב"ג
תועלות).