תנ"ך - ולא־קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל־פנים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְלֹא־קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ יְהוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים: (דברים פרק לד פסוק י)

טקסט וניקוד:

וְלֹא־קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה פָּנִים אֶל־פָּנִים: (דברים פרק לד פסוק י)

טקסט בלבד:

ולא־קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל־פנים: (דברים פרק לד פסוק י)

תיקון קוראים:

ולא־קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו יהוה פנים אל־פנים: (דברים פרק לד פסוק י)
וְלָא קָם נְבִיָא עוֹד בְּיִשׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה דְּאִתגְּלִי לֵיהּ יְיָ אַפִּין בְּאַפִּין :

ולא - י"ז ראשי פסוקים בסיפרא: ראה דב' א , כו. ולא - קם - ב': דב' לד , י; אס' ה , ט. וחד: לא קם - מ"ב כג , כה. פנים אל - פנים - ה': *בר' לב , לא; *שמ' לג , יא; דב' לד , י; שו' ו , כב; יח' כ , לה.

ולא קם ב' ולא קם נביא [עוד בישראל ולא זע] ממ[נו]. וחד ואחריו לא קם כמהו.

ולא - קם - ב'; כמשה - ל'; פנים אל - פנים - ה'.

אשר ידעו יי' פנים אל פנים - שהיה לבו גס בו ומדבר אליו בכל עת שרוצה , כעיניין שנאמר "ועתה אעלה אל יי' [אולי אכפרה בעד חטאתכם" וכו'] (שמ' לב , ל); "עמדו ואשמעה מה יצוה יי' לכם" (במ' ט , ח).

כמשה אשר ידעו וגו' - כמו שכתוב "אם יהיה נביאכם... לא כן עבדי משה" וגו' (במ' יב , ו - ז). אם יראו הרואים פירושים קדומים שנוטים לצד פשט אחר בעניינים אחרים , יתנו לב כי אינם דרך ארץ לפי חכמת דברי בני אדם , או כפירוש הפסוק אינו כן , ואינו יכול לפרש כל כך ולפרש טעמי הקושיות אלא מעט מזער , כי לא יכיל דיו וקולמוס וקלף להספיק. הלא תראה מה פירש זקיני , זכר צדיק לברכה , "כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור" (דב' כ , יט) - שמא תאמר: עץ השדה אדם הוא לבא מפניך במצור , לעמוד כנגדך! הלא זה הדבר הבל! וכי מי הוא הדיוט וכסיל , שסבור שהעץ יש בו כח כאדם? ולמה הוצרך משה רבינו לומר דבר שאינו ראוי להשמע? ואני פירשתיו יפה לפי הפסוקים ולפי דרך ארץ. וכן באיוב , שאמר לו אליפז: "כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל" (איוב ה , ו) - ומפרש: 'כי לא יצא הפורענות שבא עליך מן האדמה ומן העפר , אלא מידך היתה זאת לך' , גם זה הבל הוא! וכי מי לא ידע בכל אלה (ע"פ איוב יב , ט) , אשר כשדים ושבא ואש מן השמים והרוח הבא מעבר המדבר עשו לו כל צרותיו , ולא יצא מן הקרקע? אך פירושו כמו שפירשתי , שאמר למעלה "כאשר ראיתי חורשי און וזורעי עמל יקצרוהו" (שם ד , ח) - "אני ראיתי אויל... ואקב נוהו פתאום. ירחקו בניו" וגו' , "אשר קצירו" וגו' (שם , ג - ה); ולמה כל זאת? "כי לא יצא מעפר און" אשר חרש וזרע בקרקע ונעשה אויל משריש , אלא ימות "בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו" (איוב יד , ח). ופירוש "כי לא יצא" - כמו "ותוצא הארץ דשא" (בר' א , יב). הרי פירושו לפי הפסוקים שלמעלה ודרך ארץ ודבר חכמה , מיסוד רבי שמואל.

פנים אל פנים - פרשתיו (דב' ה , ד).

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה - אפילו בישראל; אבל באומות העולם לא צריכא למימר (ראה ברכות ז , א) , שהרי ביקש מלפני הקדוש ברוך הוא שלא תשרה שכינה על האומות העולם , דכתיב "ונפלינו אני ועמך" (שמ' לג , טז). אשר ידעו יי' פנים אל פנים - שהיה מודיע לו מה שהיה אומר לו , ולא היה מדבר עמו לא במראה ולא בחִדוֹת , כשאר נביאים שהיה מדבר עמהם על ידי חלום וחזיון , כמו שאמר הקדוש ברוך הוא לאהרון ולמרים (ראה במ' יב , ו - ח).

אשר ידעו יי' פנים אל פנים - שהיה לבו גס בו ומדבר אליו בכל שעה ושעה שירצה , כענין שנאמר "ועתה אעלה אל יי'" (שמ' לב , ל); "עמדו ואשמעה מה יצוה יי' לכם" (במ' ט , ח); לשון רבנו שלמה. ואיננו נכון , כי היה אומר: 'אשר ידע השם פנים אל פנים'! אבל הוא מלשון "ואדעך בשם" (שמ' לג , יז); "ואתה אמרת ידעתיך בשם" (שם , יב); יאמר , שלא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר גדלו השם להיות אליו פנים אל פנים בדבור. וכן "מה אדם ותדעהו" (תה' קמד , ג) - שתעשה לו כבוד לָשׂוּם דעתך עליו , כמו "מה אנוש ותגדלנו" (ראה איוב ז , יז). ויתכן , כי בעבור ששני אנשים המתראים פנים אל פנים נודעים זה לזה בראיה ההיא , אמר שידעו השם פנים אל פנים , כי לא רצה להזכיר שיְדָעוֹ משה כן , לכבוד של מעלה. ואל תתמה במה שאמר בשבח משה אשר ידעו יי' פנים אל פנים , ואמר "ודבר יי' אל משה פנים אל פנים" (שמ' לג , יא) - ובכל ישראל נאמר גם כן "פנים בפנים דבר יי' עמכם" (דב' ה , ד); כי שם באר "מתוך האש" (שם) , לומר , ששמעו קולו מתוך האש בלבד ולא יראו הפנים. וכן פירש "ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש" (דב' ד , לו). ועל דרך האמת , שידע השם פנים אל פנים - לדבקה בו בעת שתבא הרוח במשה רבינו; וכן היה בעת מתן תורה. אבל לא השיגו הם אלא לקול מתוך האש. והנה באר , שכל נבואותיו של משה כְּיום מתן תורה , ושאר הנביאים - היתה עליהם יד יי' (ע"פ יח' א , ג). והבן זה.

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה - ידוע מדברי התורה שלא קם נביא תורה ולא יקום זולת משה , כי שום נביא לא יאמן לחדש בה או לגרוע באופן שישימהו תורה נוהגת לדורות , כל שכן שלא יאמן לשנותה ולהמירה באחרת; וזה כלו מבואר ממה שקדם (ראה פירושו לדב' יח , טו). ולזה לא זכר כאן זה ההבדל הנפלא שיש בין נבואת משה ובין נבואת זולתו , אבל זכר מה שהובדל בו משה מכל נביא שיקום להתנבא בישראל. ומזה התבאר שהוא אפשר שיקום כמוהו להתנבא בישראל ובשאר האומות לאלו העניינים שזכר אחר זה; ואם לא היה העניין כן היה אמרו בישראל תנאי לבטלה. והנה זה הנביא שיתנבא בישראל ובשאר האומות הוא מלך המשיח , כמו שזכרנו בפרשת בלעם (ראה במ' כב - כד , התועלת השני) , והוא מי שאמר עליו הנביא "והריחו ביראת יי' לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח" (יש' יא , ג); ועל ידי מופתיו ונפלאותיו יהפוך השם אל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי' ולעבדו שכם אחד (ע"פ צפ' ג , ט) , כמו שלקח השם יתעלה את ישראל לעבודתו במופתים והנפלאות העצומות שהראה להם במצרים ועל הים ובמדבר. והנה אחשוב שהמופת היותר נפלא שיעשה הוא תחיית המתים , והוא יגָלה וירָאה בקצות הארץ , ולזה יאמינו אז כל הגוים כי יי' הוא האלהים (ע"פ מ"א ח , ס) ויאמרו ששקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל (ע"פ יר' טז , יט). והנה ההבדלים שזכר בזה המקום בין נבואת משה ובין נבואת זולתו הוא , ממי שהם נביאים בישראל לבד , הם שלשה: הראשון הוא , שהשם יתעלה ידעו פנים אל פנים , ולזה היתה נבואתו בהקיץ , כי היא משפע שכל לשכל לבד , ולזה לא הוצרך בה התבודדות לדומיון , כמו שיצטרך זה לשאר הנביאים , שתבא להם הנבואה במראה או בחלום; וזהו אמרו: "אם יהיה נביאכם יי' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו" (במ' יב , ו). והשני - שלא נתפשטו אותותיהם ומופתיהם בכלל אומה גדולה במקום רחב מאד מהארץ כמו הענין באותות והמופתים שנעשו מהשם יתעלה על ידי משה , שנעשו לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו , כמו שנתבאר בספר ואלה שמות. ואולם שאר הנביאים , כשנתחדש מהם מופת אחד לכלל גדול מהאומה , לא היה במקום רחב מהארץ; כי ענין מות סנחריב דרך משל באופן הנפלא ההוא הנזכר בספר מלכים (ראה מ"ב יט , לה) ובספר ישעיה (ראה יש' לז , לו) היה בחלק קטן מהארץ , ואולם משה הרבה אותות ומופתים אשר נתפשטו לכל העם ההוא בכל ארץ מצרים. והשלישי הוא , שלא התמידו אותותיהם ומופתיהם לעיני כל ישראל כמו העניין במשה , שהתמיד ירידת המן ארבעים שנה (ראה שמ' טז , לה) , ועניין עמוד הענן ועמוד האש (ראה שמ' יג , כב) , ודבור השם יתעלה עמו שהיה תמיד בעמוד ענן לעיני כל ישראל (ראה שמ' לג , ט - י); ובכלל , רבו מלספור המופתים הנפלאים שעשה משה לעיני כל ישראל. הנה משה נבדל מאלו העניינים משאר הנביאים באיכות ובכמות , ולזה אמר: לכל האותות והמופתים ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול. והנה אחשוב שיהיה הרצון באותות - מה שהמכוון בהמצאתו הוא להאמין בדברי הנביא , כמו הפכת המטה לנחש (ראה שמ' ד , ג) , והֵהָפֵך מי היאור לדם (ראה שמ' ז , כ). וכאשר היו עם זה חוץ מהטבע , כמו העניין באלו , נקראים אותות ומופתים; כי מצד מה שהם לסימן הם אותות , ומצד מה שהם חוץ מהטבע הם מופתים; וזה , כי האותות יהיו אותות אע"פ שלא יהיה בהם דבר חוץ מהטבע , כמו שנתבאר מהאותות שנתן שמואל לשאול לאמת שהוא יהיה מלך על ישראל (ראה ש"א י , ב - ז). והיד החזקה הוא מה שהראה השם יתעלה חוזק ידו לעשות אשר יחפוץ , כמו העניין בקריעת ים סוף (ראה שמ' יד , כא - כב) , שהיתה כלי לעבור ישראל בים ואל טביעת פרעה וחילו בים (ראה שם , כז - כח) , ובירידת המן ארבעים שנה (ראה שמ' טז , לה) , ובשאר מה שדומה לזה מהנפלאות העצומות. והמורא הגדול הם הנפלאות שעשה השם יתעלה כדי שייראו מלפניו. ובכאן נשלם הביאור במה שצריך בזאת הפרשה. (תשע עשרה תועלות - בקובץ רלב"ג תועלות).
ריכוז קישורים