תנ"ך - וזכרת כי־עבד היית׀ בארץ מצרים ויצאך ה' אלהיך משם ביד חזקה ובזרע נטויה על־כן צוך ה' אלהיך לעשות את־יום השבת: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְזָכַרְתָּ֗֞ כִּ֣י־עֶ֥֤בֶד הָיִ֣֙יתָ֙׀ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔֗יִם וַיֹּצִ֨אֲךָ֜֩ יְהוָ֤֨ה אֱלֹהֶ֤֙יךָ֙ מִשָּׁ֔ם֙ בְּיָ֥֤ד חֲזָקָ֖ה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֑֔ה עַל־כֵּ֗ן צִוְּךָ֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לַעֲשׂ֖וֹת אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּֽת: ס (דברים פרק ה פסוק טו)

טקסט וניקוד:

וְזָכַרְתָּ כִּי־עֶבֶד הָיִיתָ׀ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל־כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת: ס (דברים פרק ה פסוק טו)

טקסט בלבד:

וזכרת כי־עבד היית׀ בארץ מצרים ויצאך ה' אלהיך משם ביד חזקה ובזרע נטויה על־כן צוך ה' אלהיך לעשות את־יום השבת: ס (דברים פרק ה פסוק טו)

תיקון קוראים:

וזכרת כי־עבד היית׀ בארץ מצרים ויצאך יהוה אלהיך משם ביד חזקה ובזרע נטויה על־כן צוך יהוה אלהיך לעשות את־יום השבת: ס (דברים פרק ה פסוק טו)
וְתִדכַר אֲרֵי עַבדָּא הֲוֵיתָא בְּאַרעָא דְמִצרַיִם וְאַפְּקָך יְיָ אֱלָהָך מִתַּמָן בְּיַד תַּקִיפָא וּבִדרָע מְרָמַם עַל כֵּין פַּקְדָך יְיָ אֱלָהָך לְמֶעֱבַד יָת יוֹמָא דְשַׁבְּתָא :

ויצאך - ב' (חסר יו"ד): דב' ד , לז; ה , טו.

ויצאך - ב'.

וזכרת כי עבד היית וגו' - על מנת כן פדאך , שתהיה לו לעבד ותשמור מצותיו.

ושורך וחמורך ובהמתך - פרט ואחר כן כלל , ובתחלה (ראה שמ' כ , י) - כלל; וזה וזה שוה. למען ינוח - הוסיף לבאר טעם עבדך ואמתך: וזכור כי עבד היית , והָניח עבדך; על כן צוך יי' אלהיך לעשות כן ביום השבת , והטעם: למנוחת העבד. ויש אומרים: כי העבד לא ינוח , והנה השם הוציאך מעבדות וצוך שתנוח למען תזכור כי עבד היית.

והוסיף לאמר כאן: שורך וחמורך - לבאר שיאסור גם בעובדי האדמה שהם חיי האדם , וכענין שנאמר "בחריש ובקציר תשבות" (שמ' לד , כא). ואמר כאן: למען ינוח עבדך ואמתך כמוך , וזכרת כי עבד היית וגו' - לבאר כי הוא יצוה במנוחת העבד כמוך , בעבור שהיית עבד והניח השם לך , וגם אתה תניח לעבדך. והנה טעמו: למען כשינוח עבדך ואמתך כמוך , תזכר כי עבד היית וגו'. וטעם על כן צוך לעשות את יום השבת - צוך שתעשה כן ביום השבת; כך פירש רבי אברהם. ואינו נכון. ואנו אומרים ב'קדוש היום': 'כי יום זה תחלה למקראי קדש זכר ליציאת מצרים' , כאשר נֹאמר בו 'זכר למעשה בראשית'. והרב אמר ב'מורה הנבוכים' (ב , לא) , כי המאמר הראשון הוא כבוד היום והדורו , וכאשר אמר "על כן ברך יי' את יום השבת ויקדשהו" (שמ' כ , יא); ועל זה הזכיר טעם: "כי ששת ימים עשה יי'" (שם). אבל בכאן יזהיר אותנו לשמור השבת בעבור היותנו עבדים במצרים , עובדים כל הימים על כרחנו , ולא היתה לנו מנוחה; והוא יצונו עתה לשבות ולנוח , כדי שנזכור חסדי הבורא עלינו בהוציאו אותנו מעבדות למנוחה. והנה בשבת בכללה שני טעמים: להאמין בחדוש העולם , שיש לו אלוה בורא , ולזכור עוד החסד הגדול שעשה עמנו - שאנחנו עבדיו , אשר קנה אותנו להיות לו לעבדים. גם זה אינו מחוור אצלי; כי בהיותנו שובתים ולא נעשה מלאכה ביום השביעי , אין לנו בזה זכרון ליציאת מצרים , ואין לרואה אותנו בטלים מן המלאכה ידיעה בזה , רק היא כשאר כל המצות. אבל יהיה בו זכר למעשה בראשית , שנשבות ביום ששבת השם וינפש (ראה שמ' לא , יז). והראוי יותר לומר , כי בעבור היות יציאת מצרים מורה על אלוה קדמון , מחדש , חָפֵץ ויכול , כאשר פירשתי בדבור הראשון (שמ' כ , ב) , על כן אמר בכאן: אם יעלה בלבך ספק על השבת המורה על החדוש והחפץ והיכולת , תזכור מה שראו עיניך ביציאת מצרים , שהיא לך לראיה ולזכות. והנה השבת זכר ליציאת מצרים ויציאת מצרים זכר לשבת , כי יזָכרו בו ויאמרו: השם הוא מחדש בַּכֹּל אותות ומופתים , ועושה בַּכֹּל כרצונו , כי הוא אשר ברא הכל במעשה בראשית; וזה טעם על כן צוך יי' אלהיך לעשות את יום השבת. והנה לא פירש כאן טעם השביתה "כי ששת ימים עשה יי'" וגו' (שמ' כ , יא) , שכבר הוזכר זה פעמים רבות בתורה; אבל אמר בקצרה: ויום השביעי שבת ליי' אלהיך - שהוא יתברך שבת בו וינפש. ובאר להם , כי מיציאת מצרים יֵדעו שהוא אמר והיה העולם , ושבת ממנו. ועל דרך האמת נוכל עוד להוסיף בזה , כי הדבור הזה ב"שמור" (לעיל , יב) - ליראה את השם הנכבד והנורא (ע"פ דב' כח , נח) , ועל כן יצונו שנזכר את היד החזקה והזרוע הנטויה שראינו ביציאת מצרים (ראה דב' ז , יט); וממנו לנו היראה , כמו שאמר "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה יי' במצרים וייראו העם את יי'" (שמ' יד , לא). ועל כן צוך יי' אלהיך לעשות את יום השבת - שתהא כנסת ישראל בת זוגו לשבת , כנרמז בדברי רבותינו (ראה ב"ר יא , ח). והמשכיל יבין.

אנכי יי' אלהיך וגו' עד ולא תתאוה בית רעך - הנה כבר בארנו כל זה ותועלותיו בפרשת 'יתרו' (שמ' כ , א - יד) , ומשם ילקח הביאור בו , זולתי מעט שנתחדש בזה המקום. והוא , שכבר אמר פה שמור תמורת אמרו "זכור" בפרשת 'יתרו' (שמ' כ , ח); ולזה יהיה הרצון באמרו לקדשו - שתקדשהו בדברים כדי שתשמור את השבת; ולזה יחוייב שיהיה זה הקִדוש סמוך לכניסתו , כדי שיזכיר כי שבת הוא , וישָמֵר מעשות מלאכה בו. ומזה המקום למדו רבותינו ז"ל (ברכות כ , ב) , שהנשים מחוייבות בקדוש היום , כי הם מחוייבות בתכלית אשר בעבורו צותה תורה לקדש יום השבת ב'דברים' , והוא השמירה מעשות בו מלאכה. ועוד נתחדש בו גם כן , כי בפרשת 'יתרו' נתן הסבה בעניין מצות השבת - להזכיר לנו כי השם יתעלה חדש העולם בששת ימים וביום השביעי שבת וינפש (ראה שמ' כ , יא; לא , יז) , כי זאת פנה גדולה מפנות התורה , רוצה לומר: אמונת החדוש. ואולם בזה המקום נתן הסבה במצות שבת - לזכור המופתים שעשה לנו השם יתעלה בהוציאו אותנו מארץ מצרים , כי אז היינו עבדים , ולא היה לנו רשות לנוח מהעבודה הקשה אשר היה מעביד אותנו פרעה ועמו. והנה אין זה סתירה בחק התורה , וזה , כי התורה תצוה מה שתצוה לתועלות רבים כאשר היה אפשר לה זה , כמו העניין בטבע , שישתמש לפעמים במה שיעשהו לתועלת יותר מאחד , כמו שנזכר בספר 'בעלי חיים'.
ריכוז קישורים