תנ"ך - ונתנם ה' אלהיך לפניך והמם מהומה גדלה עד השמדם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּנְתָנָ֛ם יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנֶ֑יךָ וְהָמָם֙ מְהוּמָ֣ה גְדֹלָ֔ה עַ֖ד הִשָּׁמְדָֽם: (דברים פרק ז פסוק כג)

טקסט וניקוד:

וּנְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה עַד הִשָּׁמְדָם: (דברים פרק ז פסוק כג)

טקסט בלבד:

ונתנם ה' אלהיך לפניך והמם מהומה גדלה עד השמדם: (דברים פרק ז פסוק כג)

תיקון קוראים:

ונתנם יהוה אלהיך לפניך והמם מהומה גדלה עד השמדם: (דברים פרק ז פסוק כג)
וְיִמסְרִינוּן יְיָ אֱלָהָך קֳדָמָך וִישַׁגֵּישִׁנוּן שִׁיגּוּשׁ רַב עַד דְּיִשׁתֵּיצוֹן :

והמָם - ב' , חד קמץ וחד פתח: דב' ז , כג; יש' כח , כח.

והמם - ב' חד קמצ' וחד פתח'.

והמם - נקוד קמץ כולו , לפי שאין מ"ם אחרונה מן היסוד , והרי הוא כמו 'וְהָם אותם'; אבל "והמם גלגל עגלתו" (יש' כח , כח) - כולו יסוד , לפיכך חציו קמץ וחציו פתח , כשאר פָּעַל של שלש אותיות.

והמם מהומה גדולה - על כרחך וְהָמָם כמו "וסבב" (ש"א ז , טז); 'שמם' מן 'שממה' , "על הר ציון ששמם" (איכה ה , יח). ומ"מין כפולים , ופירושו: והרעים קול מהומה גדולה במלחמה עד השמדם. ואילו היה פירושו של מ"ם אחרונה כמו 'אותם' , היה לו לכתוב 'וַהֲמָמָם'. אבל מגזרת 'המה' , 'יהמה לבי' (ע"פ יר' מח , לו) , יאמר: 'וְהָמָם' - והָמָה אותם; כמו מן 'עשה' - "עצבי עָשָׂם" (יש' מח , ה) , ומן "כאשר ראה יעקב" (בר' כט , י) - "ויאמר יעקב כאשר רָאָם" (בר' לב , ג) , ראה אותם; אף וְהָמָם - מגזרת 'המה' , יתפרש: הָמָה אותם. ואם תאמר לפרש גם את זו כמו 'המה אותם' , אי אפשר לומר כן , לפי שלשון 'הֶמיון' נתלה בגוף האדם: "לבי ככנור יהמה" (צירוף של יש' טז , יא ויר' מח , לו) - מעצמו; "יהמו יחמרו מימיו" (תה' מו , ד). ואם היה 'המיון' עושה לאחרים - צריך להדגישו: 'וְהִמָּם'; כמו "כָּלָה שארי" (תה' עג , כו) - מעצמו; "אויבי כִלָּם" (איכה ב , כב) - לאחרים; "כִּלָּה יי' את חמתו" (איכה ד , יא); "יִשְנֶה (בנוסחנו: ישנא) הכתם הטוב" (איכה ד , א) , מעצמו , לפיכך רפי; ולאחרים יאמר: "וְשִנָּא את בגדי כלאו" (מ"ב כה , כט); "וַיְשַנֶּהָ ואת נערותיה" (אס' ב , ט).

לא תוכל כלותם מהר - אינו אומר: אין היכולת בידך , אלא: אינו תקנתך; כמו 'לא תרצה כלותם מהר'. כי כל דבר שרע לאדם אם עושהו , אעפ"י שבידו לעשות , שייך ביה לא תוכל; כמו "לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי" (רות ד , ו); וכן "לא יוכל הנער לעזוב את אביו" (בר' מד , כב); וכמו "לא תוכל לתת עליך איש נכרי" (דב' יז , טו) , שמתרגם: "לית לך רשו" (ת"א); וכן לא תוכל כלותם - תוכל , אבל אין תקנתך , פן ירבה. ופסוק של אחריו מוכיח , דכתיב: ונתנם יי' אלהיך לפניך - שתהא ידך תקיפה והם יהיו במהומה גדולה. וגם הוא תשובה על מה שהוא אומר למעלה "רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם , לא תירא מהם" (פס' יז - יח) - "כי יי' אלהיך בקרבך" , שהוא "גדול ונורא" (לעיל , כא); אם בשביל כך אתה אומר: הם רבים ואני מעט , איך אמלא מקומם? על זה השיב: לא תוכל כלותם "עד אשר תפרה" (שמ' כג , ל).

והוסיף עוד להבטיח , שלא יהיו אלה הנשארים רובם , אבל השם יהומם מהומה גדולה ורובם יאבדו ביד ישראל. וכן אמר "הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך והורשתם והאבדתם מהר" (דב' ט , ג) - שיאבדו רובם במהרה , לא שיכלו , "עד אשר תפרה ונחלת את הארץ" (ראה שמ' כג , ל).

ונשל יי' אלהיך את הגוים האל וגו' - אמר שמעט מעט ישליכם השם יתעלה מפני בני ישראל , כי לא יוכלו לכלותם מהר פן תרבה עליהם חית השדה. והנה אמר זה על צד המשל לגוים אשר סביבותיהם , שהם חוץ מן הארץ הזאת אשר הוגבלה עתה להיות לישראל; כי בראותם זה יעזרום , לפחדם שיעשו להם ישראל ככה , כמו שעושין לאלו. אך בלכדם עיר אחר עיר , לא ירגישו בזה כל כך גם הגוים ההם אשר צֻוינו להשמידם , ולא תהיה מלחמה עם עַם רב מאד. ואע"פ שיד השם יתעלה לא תקצר (ע"פ במ' יא , כג) , הנה יבקש על הרוב במה שיעשהו הסבות הנאותות , כשיתכן זה , כמו שזכרנו במה שקדם לנו במקומות רבים מהביאור בזה הספר (שמ' יד , כא).
ריכוז קישורים