תנ"ך - ולא
תתחתן
בם
בתך
לא־תתן
לבנו
ובתו
לא־תקח
לבנך:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְלֹ֥א
תִתְחַתֵּ֖ן
בָּ֑ם
בִּתְּךָ֙
לֹא־תִתֵּ֣ן
לִבְנ֔וֹ
וּבִתּ֖וֹ
לֹא־תִקַּ֥ח
לִבְנֶֽךָ:
(דברים פרק ז פסוק ג)
וְלֹא
תִתְחַתֵּן
בָּם
בִּתְּךָ
לֹא־תִתֵּן
לִבְנוֹ
וּבִתּוֹ
לֹא־תִקַּח
לִבְנֶךָ:
(דברים פרק ז פסוק ג)
ולא
תתחתן
בם
בתך
לא־תתן
לבנו
ובתו
לא־תקח
לבנך:
(דברים פרק ז פסוק ג)
ולא
תתחתן
בם
בתך
לא־תתן
לבנו
ובתו
לא־תקח
לבנך:
(דברים פרק ז פסוק ג)
וְלָא
תִתחַתֵּין
בְּהוֹן
בְּרַתָּך
לָא
תִתֵּין
לִברֵיהּ
וּברַתֵּיהּ
לָא
תִיסַב
לִברָך
:
ולא
-
י"ז
ראשי
פסוקים
בסיפרא:
ראה
דב'
א
,
כו.
ולא
-
י'
פסוקים
'ולא
לא
לא':
*דב'
ז
,
ג;
יד
,
ח;
יהו'
ז
,
יב;
שו'
יד
,
טז;
יר'
י
,
ה;
כ
,
יא;
לב
,
כג;
מח
,
יא;
יח'
כ
,
ח;
לו
,
טו.
ולא
-
ג'
ראשי
פסוקים
'ולא
לא
לא':
דב'
ז
,
ג;
יהו'
ז
,
יב;
יח'
לו
,
טו.
ולא
-
י"ז
רא'
פסו'
בסיפ'.
ולא
תתחתן
בם
בתך
לא
תתן
לבנו
ובתו
לא
תקח
לבנך
כי
יסיר
את
בנך
מאחרי
וגו'
-
ידוע
כי
החתנות
לא
יתכן
באלו
,
וזה
מבואר
ממה
שנזכר
בשפחה
כנענית
בפרשת
'ואלה
המשפטים'
,
שבניה
אינם
למי
שהוליד
אותם
,
והוא
העבד
העברי
,
אבל
הם
בניה
,
והם
עבדים
,
כאמרו
"האשה
וילדיה
תהיה
לאדוניה"
(שמ'
כא
,
ד).
ולהורות
שלא
יהיה
עמה
חתנות
לישראל
אמר:
"לא
יומתו
כי
לא
חופשה"
בשפחה
חרופה
(וי'
יט
,
כ);
ואם
העניין
בשפחה
כנענית
כן
,
שנכנסה
בקצת
מצות
התורה
,
כל
שכן
באלו
שלא
נכנסו
בגדר
מצות
התורה
כלל.
ואמנם
רצה
לומר
באמרו
לא
תתחתן
בם
,
שלא
יעשה
עמהם
דבר
דומה
לחתנות
,
והוא
,
שתהיה
מיוחדת
לו
כמנהג
האשה
עם
בעלה.
והוא
מבואר
מזה
,
שאם
נתן
ישראל
בתו
לאחד
מאלו
הגוים
,
הנה
ולדה
כשר
כמוה;
ואולם
מנע
זה
,
כי
הגוי
שהוליד
אותו
יסיר
הבן
ההוא
שילדה
בת
ישראל
מאחרי
השם
יתעלה.
וכל
שכן
שימנע
מנתינת
בן
ישראל
לנכרית
,
כי
הוא
יוליד
בנים
לעבודה
זרה
,
כי
בניה
הם
כמוה.
ולזה
אמר
ועבדו
אלהים
אחרים
,
רוצה
לומר:
זרע
הבן
וזרע
הבת.
והנה
לא
הזהירה
תורה
אלא
דרך
חתנות
,
אבל
אם
בא
עליה
שלא
כדרך
חתנות
אינו
לוקה
מהתורה;
אך
נתבאר
בסוף
פרשת
'בלק'
שקנאין
פוגעים
בו
אם
מצאוהו
בשעת
מעשה
,
כמו
שעשה
פינחס
בדבר
זמרי
וכזבי
(ראה
במ'
כה
,
ז
-
ח;
במ"ר
כ
,
כה).