תנ"ך - ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' אל־יהושע בן־נון משרת משה לאמר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַֽיְהִ֗י אַחֲרֵ֛י מ֥וֹת מֹשֶׁ֖ה עֶ֣בֶד יְהוָ֑ה וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֖ה לֵאמֹֽר: (יהושע פרק א פסוק א)

טקסט וניקוד:

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר: (יהושע פרק א פסוק א)

טקסט בלבד:

ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' אל־יהושע בן־נון משרת משה לאמר: (יהושע פרק א פסוק א)

תיקון קוראים:

ויהי אחרי מות משה עבד יהוה ויאמר יהוה אל־יהושע בן־נון משרת משה לאמר: (יהושע פרק א פסוק א)
וַהֲוָה בָּתַר דְּמִית מֹשֶׁה עַבדָּא דַיְיָ וַאֲמַר יְיָ לִיהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן מְשֻׁמשָׁנֵיהּ דְּמֹשֶׁה לְמֵימַר :

ויהי אחרי מות - ד': בר' כה , יא; יהו' א , א; שו' א , א; ש"ב א , א. אחרי - י"א זוגין מן ב' בענינא בטעמא , חד זקף לרומא וחד נחית לתהומא (כלומר: זוגות של שתי מלים או צירופי מלים זהים בקטע אחד או בהקשרים דומים , המוטעמים פעם בטעם , שסימנו הגראפי בא מעל לאות , והוא לרוב זקף; ופעם בטעם הבא מתחת לאות , והוא לרוב תביר; ושניהם מהווים גם הדרכה מוסיקלית באשר לגובה הצליל או נמיכותו , בו תיקרא המלה): שמ' ו , ט , יב. - *וי' כג , יב , יט. - כו , לט , מ. - יהו' א , א; שו' א , א. - ש"א ב , כו; ג , א. - ש"ב ו , ז; דה"א יג , י. - ש"ב ח , ג; דה"א יח , ג. - מ"ב כא , ח; דה"ב לג , ח. - יח' ד , יא , טז. - חב' א , ז; זכ' י , ד. - עז' ב , א; נחמ' ז , ו. משה עבד יי' - י"ד בסיפרא: יהו' א , א , יג , טו; ח , לא , לג; יא , יב; יב , ו (פעמיים); יג , ח; יד , ז; יח , ז; כב , ב , ד , ה. משרת משה - ב': במ' יא , כח; יהו' א , א.

ויהי אחרי מות - ד'; משה עבד יי' - י"ד בסיפ'; משרת משה - ב' מבחריו.

ויהי אחרי מות משה עבד יי' - מחובר על סדר התורה המסיימת בפטירת משה , וזה מחובר לה.

ויהי אחרי מות משה עבד יי' - מנהג הלשון לכתוב במקומות וי"ו שלא להוסיף ולחבר דבר אל דבר , כמו "ביום השלישי וישא אברהם את עיניו" (בר' כב , ד); "ואלה בני צבעון ואיה וענה" (בר' לו , כד); "ותשב תמר ושוממה" (ש"ב יג , כ); "נרדם ורכב וסוס" (תה' עו , ז); והדומים להם. וכבר כתבנו ב'ספר מכלל' (מד , א) אשר חברנו , כי יש לפרשם לתוספת עם חסרון מעט , לפי עניין כל אחד מהם , כפי דרך המקרא. ומלת 'ויהי' תמָצא בהתחלת הדברים , ואף בראשית הספרים - כמו זה; וכן "ויהי אחרי מות יהושע" (שו' א , א); "ויהי איש אחד מן הרמתים" (ש"א א , א); "ויהי בשלשים שנה" (יח' א , א); "ויהי בימי שפוט השופטים" (רות א , א); "ויהי בימי אחשורוש" (אס' א , א); וכן ו"וין אחרים בראשי הספרים. ואם נאמר כי הטעם - להדביק ספר אל ספר ועניין זה אל הקודם , לא יספיק הטעם בכולן. ואמרו המפרשים (ראה ראב"ע) , כי הוי"ו היא כפ"א רפה בלשון ישמעאל. ודקדוק מלת ויהי פירשנו ב'ספר מכלל' (קיט , ב) בחלק הדקדוק ממנו , כי בהיות המלה בהפסק אמרו 'יֶהִי' , 'תֶּהִי' - בסגול האות הנוספת וחירק הה"א; וכן 'יֶחִי' , 'תֶּחִי'; והוא בהפוך התנועות מן 'יִפֶן' , 'יִקֶן' , מפני שרצו להסתיר היו"ד , כמנהגם להסתיר אותיות אהו"י. וכן מלת 'יְהִי' , 'תְהִי' , 'יְחִי' , 'תְּחִי' - שהקלו המלה עוד , והפכו תנועות ונקדו שבא ה"א 'יהְיה' וחי"ת 'יחְיה' תחת האות הנוספת , וחירק האות הנוספת ב'יִהיה' , 'יִחיה' תחת הה"א והחי"ת. אחרי - הוא לשון רבים , בשקל 'אשרי'; אלא שמלת 'אשרי' לשון רבים לעולם , לא ימָצא יחיד , ולא כן מלת 'אחרי' , כי ימצא "אחר הדברים האלה" (בר' טו , א) וזולתו. ורבוי מלת 'אשרי' - לפי שעניינו טובות הרבה , כי לא יאשרו האדם בטובה אחת שתמָצא בו או בהצלחה אחת שתזדמן אליו , לפיכך המלה בלשון רבים לעולם. ורבוי מלת 'אחרי' , כמו רבוי מלת 'לפני' , כי האחורים כנגד הפנים; אלא שהפנים לא ימָצאו בלשון יחיד לעולם , לפי שהרואה אותם והפונה אליהם ימָצאו בעיניו רבים לעולם , ולא יוכל לראות אבר אחד אשר בפנים מבלי חבירו; כי איברי הפנים שנים - שנים: גבות העינים , והעינים , ואפים , ולחיים , ושפתים , ושינים. ולא כן העורף , שהוא אחר הפנים - שהוא אחד כנגד הפנים; וכאשר ימצא בלשון יחיד , לפי שהוא אחד; וכאשר ימצא בלשון רבים , לפי שהוא אחר הפנים שהם רבים. וכן כל צורת האדם: לפניו מפותחות באיברים , ולאחריו גוף שוה. ו'לפני' ו'אחרי' יֵאמרו על גוף האדם , וממנו נשאלים לשאר הדברים , כמו "ויחן את פני העיר" (בר' לג , יח); "מאחרי העיר" (יהו' ח , ד); "והחונים לפני המשכן" (במ' ג , לח); "אחרי המשכן יחנו" (במ' ג , כג) , והדומים להם. ויֵאמר 'לפני' ו'אחרי' על קדימת זמן ועל התאחרו , כי הפנים נקראים גם כן 'קדם' ואחריהם 'אחור' , כמו שנאמר "אחור וקדם צרתני" (תה' קלט , ה). ונקראו הפנים 'קדם' - לפי שהם תחלת ההכרה באדם וההבדלה בו; לפיכך שמו קדימת הזמן והתאחרו בשמוש 'לפני' ו'אחרי' , ואמרו: "לפני בוא יום יי'" (מל' ג , כג); "אחרי הדברים האלה" (בר' כב , כ ועוד) , והדומים להם. וממנו - אחרי מות משה; ואינו רוצה לומר: אחרי מות משה מיד , אלא אחר זמן , כמו שנפרש בפסוק "מקצה שלשת ימים" (יהו' ג , ב). עבד יי' - מי ששם כל כחו וכוונתו וכל השגחותיו בַּשם יתעלה , ואף בהתעסקו בענייני העולם מתכוין לעבודת האל יתעלה , הוא יקָרא 'עבד יי''; כמו "אברהם עבדי" (בר' כו , כד); "דוד עבדי" (מ"א יא , יג ועוד); "עבדי הנביאים" (מ"ב ט , ז) - שהם כמו העבד לאדון. בן נון - 'בִּן' בחרק כמו 'בֶּן' בסגול; ואמר בכל מקום 'בִּן נון' בחרק ולא אמר באחד מהם בסגול , כמו שהוא מנהג ברוב - לפי שהן נדבקות שתי המלות לעולם מפני שהן מלות זעירות , ובהדבקם תֵּקל הקריאה בחרק , ולא כן בסגול. משרת משה - והוא היה במקום משה לצאת ולבוא לפני בני ישראל (ראה דב' לא , ב) , ואחר שמת משה צוהו הקדוש ברוך הוא לעבור את הירדן עם ישראל. לאמר - לפי שנשתמשו במלת 'אמור' עם הלמ"ד יותר משאר אותיות השמוש , הסתירו האל"ף עם הלמ"ד , מה שלא עשו כן עם השאר , שאמרו "באמר להם עם יי' אלה" (יח' לו , כ); "ויהי באמר (בנוסחנו: כאמר) יהושע" (יהו' ו , ח) - בהנעת האל"ף. ופירוש לאמר - לאמר לישראל שהקדוש ברוך הוא צוהו לעבור את הירדן , ושהבטיחם כי בכל מקום אשר תדרך כף רגלם להם יהיה (ראה להלן , ב - ג).

ראוי שנקדים , כי הגעת הנבואה לנביא במה שתיישר בו העם , אם אל טוב נפשיי אם אל טוב גופיי , הוא לתועלת העם ההוא , ומצד ההשגחה אל העם ההוא תגיע לנביא זאת הנבואה. ואולם הנבואה שתגיע לנביא לעניניו בעצמו הנה הוא מצד ההשגחה עליו. וזה כלו מבואר למי שעיין בזה בטבעיות ובדברינו בשני מספר מלחמות יי' (מאמר ב , ו) ובביאורינו בספר איוב; ולזה אמר "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" וגו' (במ' כג , כג) , רצה בזה: שהם בלתי צריכים למנחשים ולקוסמים להודיעם הענינים העתידים , כי השם יתברך , להשגחתו על העם הזה , יודיעם אלו הענינים באופן שלם על פי הנביא; ולזה לא ילכו לקראת נחשים וקסמים אשר פיהם דבר שוא. ולזאת הסבה אמר "יפקוד יי' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה... אשר (בנוסחנו: ואשר) יוציאם ואשר יביאם" (במ' כז , טז - יז). ולזה בחר השם יתברך אז ביהושע להיות לנביא לישראל אחרי מות משה , עם מה שהשפיע לו משה מהשלימות להכינו אל זה , כמו שהתבאר שם. ולזה הוא מבואר , כי בימי משה לא נצטרכו ישראל לנבואת יהושע , ולזה ביאר הכתוב כי אחרי מות משה עבד יי' אז דבר השם יתברך אל יהושע אלו הדברים , לא קודם זה. והנה קרא יהושע בן נון 'משרת משה' להעיר , שהסבה היתה בהגעתו למדרגת הנבואה - היותו משרת משה; כי מפני זה היה תמיד עמו ולמד מחכמתו ומהנהגתו בכל פעולותיו , מה שלא היה דרך לתלמיד שאיננו משרת ללומדו. ולזה אמר "פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו" (מ"ב ג , יא) , וזה ממה שיורה כי "גדולה שמושה יותר מלמודה" , כמו שביארו רבותינו ז"ל (ברכות ז , ב).

(שתים עשרה תועלות לחלק ראשון: יהו' א , א - ה , א) ואולם התועלות המגיעים מזה הספור הם שנים עשר: התועלת הראשון הוא בעיון , והוא: שכבר תהיה הנבואה לנביא להשגחה על העם אשר הוא שלוח להם; ולזה יחוייב מזה , שאם לא יצטרך העם שתגיע להם זאת ההודעה על יד איש אחד ראוי לנבואה מפני הגעתה להם על יד נביא יותר שלם ממנו , שלא תגיע נבואה לאיש ההוא הראוי לנבואה בעניני העם. ולזה ספר , שלא נתנבא יהושע אלא אחר מות משה , כי לא נצטרך לישראל ההודעה לזה על יד יהושע , בשכבר נשלם להם זה באופן יותר שלם על יד משה. התועלת השני הוא במדות , והוא: שראוי לתלמיד המבקש למוד השלמות האנושי מהמלמד הנאות לזה , שיעמוד לפניו תמיד וישרתהו , כי אז יתכן לו ללמד ממנו בכל עת כל הדברים שירצה , היו מהפילוסופיא העיונית או המדינית או מהענינים התוריים. ולזה תמצא , שתאר יהושע בהגעת הנבואה לו בשהוא משרת משה , כאלו יאמר , שמזה הצד הגיע לו מהשלמות מה שבעבורו היה ראוי לנבואה. התועלת השלישי הוא: להודיע שסבת בלתי עבור משה את הירדן היתה חטא העם. וזה למדנו בעבור שני דברים מזה הספור: האחד הוא , שבזה המקום שהתבאר בו שלא הסכים השם יתברך שיעבור משה הירדן , ולזה נתן הסבה במה שצוה יהושע שיעבור את הירדן היות משה מת , תמצא שקרא אותו השם יתברך עבדו , וזה ממה שיורה כי לא היה זה לו בחטאו; ולזה אמר במשנה תורה "גם בי התאנף יי' בגללכם" וגו' (דב' א , לז). ואם יקשה בעיניך מה שבארה התורה , שזה היה על אשר מרו את פי יי' לבלתי הקדישו בענין מי מריבה (במ' ב , יד) , נאמר לך , שזה לא יסתור מה שאמר "גם בי התאנף יי' בגללכם" , וזה כי אולי היה נמשך לישראל מזאת ההקדשה מהתועלת באמונה בשם יתברך מה שיהיו ראויים בו אל שתגיע להם ירושת הארץ בשלם שבפנים על יד משה. והשנית: שכבר התבאר במה שיבא שכבר נתעצל יהושע בירושת הארץ , ושזה היה סבה מאת השם יתברך "למען נסות בם את ישראל השומרים הם את דרך יי'" (שו' ב , כב) , והוא מבואר , שאם היה זה עושה על יד משה , היה משה משתדל בזה בחריצות יותר; הלא תראה מה עשה לסיחון ולעוג שלא השאיר להם שריד במעט מהזמן. התועלת הרביעי הוא במדות , והוא: שהוא ראוי למי שהוא ביום טובה , שישתדל בהבאתה בזריזות ולא יתעצל בזה , כי לא ידע אם הימים הבאים היו טובים כאלה או יפרידהו המות. ולזה תמצא , שאחר שיעד השם ליהושע וכבר יהיה עמו כאשר היה עם משה עד שלא יתיצב איש בפניו , הזהירו שיעשה זה בזריזות כדי שתשלם על ידו ירושת הארץ לישראל , כי השם יתברך לא יקצר מלתת הטובות ביותר שלם שבפנים; ואע"פ שכבר היה ידוע אצל חכמתו האלהית שכבר יתעצל יהושע בזה , הנה עם כל זה הזהירו שישתדל בזה בחריצות , כי הבחירה האנושית היא מושלת על זה , כמו שביארנו בשלישי מספר מלחמות יי' (מאמר ג , ה); ולזה אמר לו "חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה" (יהו' א , ו). התועלת החמישי הוא: להודיע כי ההתמדה בעיון בתורה התמימה וההמשך אחריה הוא סבה אל שיצליחו דרכי האדם , ושישלם בעיון שהוא סבה להצלחת דרכי האדם , ולזה אמר "רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה" וגו' "כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל" (יהו' א , ז) , כאילו התחכם השם יתברך להטיב לישראל בענין זאת הירושה , באופן שיהיו ראויים אל שתגיע להם באופן שלם. והנה פרשנו אומרו "ואז תשכיל" מענין "השכל וידוע אותי" (יר' ט , כג) , שאם היה מענין ההצלחה , יהיה אומרו "ואז תשכיל" מותר אין צורך בו. התועלת הששי הוא במדות , והוא: שמי שיצטרך לעשות פועל אחד לתועלת מה , והוא איפשר שיגיעו מהפועל ההוא תועלות אחרים כשיעשו אותו באופן מה , הנה ראוי שלא יקצר מהגיע הפועל ההוא כל התועלות האפשריות , וזה יהיה בשיעשהו באופן אשר יגיעו ממנו שאר התועלות; וכל שכן שראוי לו זה כשתהיה נמשך משאר התועלות השמת התועלת המכוון בזה הפועל באופן היותר שלם שאפשר. ולזה תמצא , כי יהושע , כאשר הצטרך להכרית את מי הירדן למען יעברו העם בו בקלות ובזולת סכנה , חבר לזה מה שימשכו ממנו תועלות רבות. ולזה הודיעם תחלה שבעוד שלשת ימים יהיה זה הפועל , למען יכינו להם באלו השלשה ימים צדה לדרך אשר הם הולכים בה , והוא ההלוך לבא לרשת את הארץ , שהוא מלאכה לא ליום אחד ולא לשנים , אבל לזמן ארוך; עם שזה יוסיף לישראל ההאמנה ביהושע כשיראו הגעת מה שיראה להם בעת שהגביל אותו והודיעם , כי בנוח כפות רגלי הכהנים בירדן יכרתו מימיו , ושאחר עבור העם תכף יעלו הכהנים נושאי הארון מהירדן וישובו מי הירדן למקומם; כי זה ממה שהישיר העם להתקרב לעבודת השם יתברך , אשר הוא שליט בכמו אלו הנפלאות העצומות , ולשמוע למצות יהושע נביאו; כי זה כלו ממה שיישיר העם אל שתבא להם ירושת הארץ באופן שלם. ולפרסם זה המופת הנפלא הקים יהושע האבנים תחת כפות רגלי הכהנים , כדי שיראום כל ישראל , כמו שזכרנו , וצוה לשנים העשר איש אשר הכין להכין שתים עשרה האבנים להזכיר זה המופת בישראל עד עולם , למען יראו תמיד את יי' , ויהיה זה סבה אל שיארכו ימיהם על הארץ הטובה שהשם יתברך נותן להם אחרי הגיעם לירושתה , עם שזה יהיה סבה להגיע להם ירושת הארץ באופן שלם , כמו שביארנו. ורצה עם זה שיהיה זה המופת ביום , למען יתפרסם זה המופת לכל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה , ולכל מלכי הכנעני אשר על הים , וימס לבבם מפני בני ישראל; כי זה כלו ממה שיעזור על נצוחם והגעת ירושת הארץ על ישראל בשלמות. ולזאת הסבה שלח יהושע מרגלים לחזק לב ישראל , כשידעו שנפלה אימתם על כל הגוים ההם שהם באים להלחם עמם , כמו שביארנו במה שקדם. והנה זכר בזה הספור שיהושע עשה זה כאשר צוהו משה עליו השלום , כי משה הישירו אל שיעשה זה הענין בזה האופן השלם , כמו שזכרנו במה שקדם. התועלת השביעי , והוא במדות , הוא: שהוא ראוי למי שירצה להציל איש מה מיד אחר , שיראה עצמו בדבריו כאלו הוא חושק שיפול האיש ההוא ביד רודפו , כי בזה ימצא לו המכוון בהצלתו , וזה: שכבר יסמך הרודף על דבריו , ויתכן לו בתחבולות למלט הנרדף. ולזה תמצא , כי כששלח מלך יריחו אל רחב הפונדקית שתוציא האנשים אליו מבני ישראל אמרה , אחר שהצפינה אותם , שאמת הוא זה , אך לא חטאת בזה , כי לו ידעה היותם מבני ישראל , היתה מגלה זה למלכות ולעם כדי לתפשם; וספרה שכבר יצאו אחר שהגיע חשך הלילה , ולא ידעה אנה הלכו; ונתנה עצה שירדפו מהר אחריהם כי ישיגום. וזה ממה שהראתה , שהיא חושקת שיפלו בידם , ולזה האמינו יותר לדבריה , ונשלמה בזה ההצלה למרגלים אשר כוונה אליה. התועלת השמיני , והוא במדות , הוא: שראוי למי שירצה להציל איש מה בזה האופן הנזכר , שישמור שלא יכזב בתחבולות דבריו במה שיתכן שתשיגהו התפישה. ולזה תמצא , שרחב לא אמרה שלא באו אליה אנשים מבני ישראל , כי זה ממה שישיגה בו התפיסה בקלות , ויהיה זה סבה אל שלא יגיע התכלית שכונה. וכאשר אמרה שכבר יצאו משם , חברה לזה מאמר יהיה לה התנצלות בו אם ימצא מאמרה זה כוזב בכל או בקצת , והוא: שכבר אמרה שזה היה בעת שהיה השער לסגור בחשך , ויתכן מפני החשך שנדמה לה שיצאו שניהם , ולא יצא כי אם אחד , או נשארו שניהם , כי זה איפשר שיקרה מפני החשך. התועלת התשיעי והוא במדות , הוא: שכשיביא ההכרח שתהיה סכנה מה לאנשים אשר ירצה האדם בהצלתם , ראוי שיסדר היותם במקומות מתחלפים , כדי שאם ימצא האחד אולי ינצל השני. ולזה תמצא ברחב שצפנה כל אחד מאלו האנשים במקום מיוחד , שאם ימצא האחד , אולי ינצל השני. ולזה תמצא , עם שדבריה יסבלו כי אולי לא יצא כי אם האחד , ונדמה לה בחשך שיצאו שניהם , והנה נשאר אחד מהם אצל הפתח והיא לא הרגישה , ולזה יעזרוה דבריה להציל השני. התועלת העשירי והוא במדות , הוא: שהוא ראוי שלא יקצר האדם על מה שאיפשר לו הצלתו כשלא יהיה כל מה שיהיה בהצלתו , אבל ראוי שישתדל להציל מה שאפשר לו , אם רב אם מעט. ולזה תמצא , כי כשראתה רחב שאי אפשר לה הצלת עמה בכללם בפנים מהפנים , השתדלה להציל בית אביה. ואמנם ראתה שאי אפשר לה הצלת עמה בשום צד , לפי שזה היה ממנה , אם בתפישת המרגלים אם כשתשאל מהם זה ותשלחם לשלום. ואולם בתפישת המרגלים לא ישלם לה זה , כי כבר יוכלו ישראל להלחם עמהם בזולת רגול הארץ , לפי מה שנתפרסם לה מעוצם יכולת אלהי ישראל , שישנה מנהג הטבע בעבור ישראל. ואם תשאל מהם הצלת כל עמה , הנה הוא מבואר שזה לא יאות להם בשום פנים עד שיהיה עם גדול כזה בזולת ארץ. ולזה השתדלה בהצלת המרגלים לפי מה שאיפשר לה להחיות אותה ובית אביה , והשביעה אותם בשם אלהי ישראל על זה טרם הפרדם ממנה. התועלת האחד עשר והוא במדות , הוא: שהוא ראוי לאדם שיעשה כל דבריו בחכמה; גם בעת הפחד יתישב במה שיעשהו , שלא תשיגהו החרטה על זה. ולזה תמצא במרגלים , איך דקדקו באלו התנאים עם רחב באופן שלא ישיגם בזה מה שתשיגהו עליו החרטה אחר זה , כמו שביארנו. התועלת השנים עשר הוא במדות , והוא: שאין ראוי להטיל קנאה בין האנשים לתת יתרון לאיש אחד על האחר במה שהם ראויים בו על אופן אחד. ולזה תמצא , שבחר יהושע איש אחד למטה , באופן שהיו שנים עשר למספר שבטי בני ישראל , להכין האבנים שהיו מוגבלים להיות לזכרון לבני ישראל.

ויהי אחרי מות משה וגו' - מהסכמת העברי הוא לכתוב ו"ו בתחלת ספר וספור , ואיננו תמיד לעטף , וכן יכתבוהו באמצע הדברים ללא ענין , וכבר מנינו מהם לאין מספר. עבד יי' - ואחר: משרת משה - ראוי שנדע כי 'עבד' הוא תאר פחות מתאר 'משרת' , אבל מעלה גדולה היא למשה בהיותו 'עבד יי'' יותר ממה שהיא ליהושע בהיותו 'משרת משה'. גם אין מן הנכון שיכונה יהושע 'עבד משה' , גם אין ראוי שיהיה יהושע בכאן 'עבד יי'' ואם כונה כן בסוף ספרו (ראה יהו' כד , כט). גם היות משה מכונה 'עבד יי'' , יותר מעלה לו זה מהיותו מכונה 'מלך ישראל'.
ריכוז קישורים