תנ"ך - אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את־האמרי לפני בני ישראל ויאמר׀ לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אָ֣ז יְדַבֵּ֤ר יְהוֹשֻׁעַ֙ לַֽיהוָ֔ה בְּי֗וֹם תֵּ֤ת יְהוָה֙ אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י לִפְנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֣אמֶר׀ לְעֵינֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שֶׁ֚מֶשׁ בְּגִבְע֣וֹן דּ֔וֹם וְיָרֵ֖חַ בְּעֵ֥מֶק אַיָּלֽוֹן: (יהושע פרק י פסוק יב)

טקסט וניקוד:

אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיהוָה בְּיוֹם תֵּת יְהוָה אֶת־הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר׀ לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן: (יהושע פרק י פסוק יב)

טקסט בלבד:

אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את־האמרי לפני בני ישראל ויאמר׀ לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון: (יהושע פרק י פסוק יב)

תיקון קוראים:

אז ידבר יהושע ליהוה ביום תת יהוה את־האמרי לפני בני ישראל ויאמר׀ לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון: (יהושע פרק י פסוק יב)
בְּכֵין שַׁבַּח יְהוֹשֻׁעַ קֳדָם יְיָ בְּיוֹמָא דִּמסַר יְיָ יָת אֱמוֹרָאָה קֳדָם בְּנֵי יִשׂרָאֵל וַאֲמַר לְעֵינֵי יִשׂרָאֵל שִׁמשָׁא בְּגִבעוֹן אוֹרֵיך וְסֵיהֲרָא בְּמֵישַׁר אַיָלוֹן :

ידבר יהושע ליי' (לדבר ליי') - ג': יהו' י , יב; ש"ב כב , א; תה' יח , א. דום - ג' , ב' מלא וחד חסר: יהו' י , יב; יח' כד , יז; תה' לז , ז. אילון - ט' (בלישנא): יהו' י , יב; יט , מב; כא , כד; שו' א , לה; יב , יב; דה"א ו , נד; ח , יג; דה"ב יא , י; כח , יח.

דום ג' ב' מל' וחד חס' שמש בגבעון האנק דם דום ליי'. תינינה חס'.

ידבר יהושע ליי' - ג'; לעיני ישראל - ל'; דום - ג'.

אז ידבר - (תנח' אחרי ט) אמר שירה תחת השמש , לפי שאמר לשמש: דום - דום מלומר שירה , וכל זמן שהוא דומם , עומד ואינו מהלך , שבכל עת הילוכו הוא אומר שירה. ופשוטו של מקרא: דום - לשון 'המתנה' , כמו: "אם כה יאמרו אלינו דומו" (ש"א יד , ט); וכן: "דום לה'" (תה' לז , ז). וירח בעמק איילון - אותה שעה היה הירח עומד כנגד עמק איילון והוא רחוק מגבעון , שהרי גבעון בגבול בנימין (יהו' יח , כה) ואילון בגבול דן (יהו' יט , מב).

אז ידבר יהושע ליי' - בקש רחמים ליי' שתעמוד לו חמה , ושמע הקב"ה לתפילתו , וצוה הקב"ה לחמה לעיני כל ישראל שתעמוד לפני יהושע , דכתיב ויאמר לעיני כל ישראל שמש בגבעון דום - פתרונו: 'המתן' , כמו "דום ליי' והתחולל לו" (תה' לז , ז) , וכמו "דומו עד הגיענו אליכם" (ש"א יד , ט). ולא יעלה בדעתך שתאמר שיהושע בעצמו יצוה לחמה שתעמוד לפניו , מכמה תשובות שיש בדבר: אחת , שאם כדבריך שהוא בעצמו שלט בה לצוותה שתעמוד בפניו , לא היה לו למקרא לומר: "אז ידבר יהושע ליי'" , אלא: 'אז ידבר יהושע לשמש ולירח'; ועוד הוא למד דבר זה מ'דבר הלמד מסופו' , (מדה י"ב משלש עשרה מדות): מהו אומר בסוף הענין "לא היה כיום ההוא... לשמע יי' בקול איש" (להלן , יד) , ואם כדבריך שהוא בעצמו הדמים את החמה , היה למקרא זה לומר: לא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע השמש בקול איש; אלא על כורחך יהושע בקש רחמים לפני הקב"ה שיעמיד את השמש לפניו עד יקם באויביו , ושמע הקב"ה לקולו ואמר לשמש: דום לך בפני יהושע. ומן היום ההוא ואילך לא היה כיום ההוא לפניו ואחריו שישמע יי' בקול איש , שיבקש איש מלפניו שישנה הקב"ה סידרי בראשית בשבילו והקב"ה ישמע לו , כשם שעמד ליהושע ששינה סידרי בראשית בשבילו. ומפני מה שמע לו לעשות דבר גדול כזה? - כי יי' נלחם לישראל - שגם הקב"ה היה רצונו בכך שהוא בכבודו ובעצמו עשה מלחמתו של ישראל. ואף רבותינו לא אמרו שישלוט יהושע בחמה לצוות עליה שתעמוד לפניו , אלא על ידי תפלתו שלט בה שעמדה בפניו.

אז ידבר יהושע - תרגם יונתן: "בכן שבח יהושע"; ויתכן כי אחר התפילה היתה השירה , והשירה לא הזכיר. או השירה היא: וידם השמש , והתפילה היא: ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום. וכן זוכר אותה בדרש (ראה מכיל' בשלח שירה) , זו השירה , בעניין עשר שירות. ולשון ידבר מורה על שירה , לא על התפילה , כמו "וידבר דוד ליי' את דברי השירה" (ש"ב כב , א). ויאמר בתפילתו: לעיני כל ישראל שמש בגבעון דום , כלומר: הפלא הזה יראה היום לעיני ישראל; או לעיני ישראל דבק עם ויאמר , כלומר: התפילה הזאת אֲמָרהּ בקול רם לפני ישראל. ופירוש דום - המתן , כמו "דומו עד הגיענו אליכם" (ש"א יד , ט); כלומר: שיעמד גלגל השמש במקומו ולא ירוץ כמשפטו. וירח בעמק אילון - ולירח אמר גם כן שיעמד בעמק אילון. ואע"פ שגבעון היה בגבול בנימן ואילון בגבול דן , ידמה כי רדפו אותם והכום מגבעון עד אילון. ובגבעון היה חצי היום כשהתפלל שיעמד השמש , והבורא שמע בקולו , כמו שאמר: ויעמד השמש בחצי השמים; ועמד עד שיעור שבין עמידתו ומרוצתו היה כיום תמים , והוא היום הארוך שבשנה , והוא יום תקופת תמוז. וכשבא השמש היו בעמק אילון , והאיר הירח; והיה הירח אז מן הדומה בתחלת החודש או בשלישיתו , והתפלל שיעמד הירח להאיר להם עד שתכלה נקמתם באויביהם; וכן היה , כמו שאמר: וירח עמד עד יקום גוי אויביו. וזאת הפליאה כתובה על ספר הישר - והוא ספר תורת משה , והוא מה שאמר הקדוש ברוך הוא: "נגד כל עמך אעשה נפלאות" וגו' (שמ' לד , י); כמו שפירשו אדני אבי ז"ל , כי שני אותות אמר לו בפסוק ההוא: קרינת פני משה , והוא מה שאמר "כי נורא הוא אשר אני עושה עמך" (שם) , ועמידת השמש ליהושע , והוא מה שאמר "נגד כל עמך אעשה נפלאות" וגו' , ונתן לו אות קרוב להאמין באות רחוק. ובדרש (ראה פר"א נב): שלשים ושש שעות עמדו השמש והירח; כיצד? המלחמה היתה בערב שבת , ונתיירא יהושע שלא יחללו ישראל את השבת - ופשט ידיו למעלה , שיעמד השמש יום ששי כשיעור יום שבת , והירח כשיעור ליל שבת ומוצאי שבת , והם שלשים ושש שעות. עד יקום גוי אויביו - כמו 'מאויביו'; וכן "השמרו לכם עלות בהר" (שמ' יט , יב).

אז ידבר יהושע ליי' - יש בזאת הפרשה ספקות רבות ראוי לעיין בהם: האחד הוא , שאם היה שהשמש עמד ובטל מהתנועה הנראית לנו , הנה היה זה המופת יותר נפלא לאין שיעור מהמופתים שנעשו על יד משה; וזה , כי המופתים ההם היו בשינוי טבע אלו הנמצאות הנכבדות , לשנות את תפקידם משלוט על אלו הנמצאות השפלות , לשנות ענין סדורם; כי בהם בעצמם מחסרון הסדר והיושר מה שלא יעלם; ובכלל , הנה זה ממה שאין צריך אל ביאור למי שיעיין באלו העמוקות , וכבר ביארנו זה באופן שלם בשישי מספר מלחמות יי' (ב , יב). ואם היה הענין כן , הנה זה סותר מה שאמרה התורה ש"לא קם נביא עוד בישראל כמשה... לכל האותות והמופתים... אשר עשה משה לעיני כל ישראל" (דב' לד , י - יב); ואם אמרנו שכבר נעשה כמו זה המופת על יד משה , ואם לא נזכר בתורה , כמו שאמרו קצת רבותינו ז"ל , הנה ישאר זה הספק בעינו , כי כבר היה שוה לו יהושע בגדול שבמופתים הנעשים על יד משה רבינו; עם שאם היה הענין כן , היה ראוי שלא תשתק התורה מלספר זה המופת הנפלא , כי אנחנו נראה מכוונת התורה לפרסם ענין המופתים והנפלאות , כי זה ממה שיביא להאמין בשם יתברך; כמו שנזכר בתורה בענין המופתים שנעשו לפרעה , אמר: "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני יי'" (שמ' י , ב). ועוד , כי כבר יראה מפשטי אלו הדברים שלא נתבטל השמש מהתנועה ולא הירח , וזה יתבאר מפנים; מהם - מה שאמר: ולא אץ לבא (בנוסחנו: לבוא) , רוצה לומר: שלא מהר לבא , וזה לא ישלול ממנו התנועה , אבל ישלול ממנו מהירות התנועה; והמאמר שזה דרכו יחייב לו התנועה , בכמו אלו המאמרים השלמים אשר ידובר בהם בדברים מדרך מה הוא. ומהם - מה שאמר: שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון , ולא אמר 'שמש דום וירח' , אבל לקח להם מקום רחב , היו נראים אז אל המקום ההוא; והוא מבואר שמי שישלול התנועה מהמקום הרחב לא ישלול התנועה במוחלט , כי כבר איפשר שיתנועע במקום רחב ההוא , וכבר יחייב זה המאמר בכמו המאמרים השלמים לשמש ולירח התנועה; והמשל: שמי שיאמר , שפלוני עמד בארצו כך וכך ימים , הנה לא יתחייב מזה אלא שלא יצא מארצו , אבל שכבר יתנועע בארצו; או לא יהיה זה המאמר מדרך מה הוא , כי יחוייב למי שישלול ממנו התנועה שיאמר שלא התנועע , לא שלא יצא מארצו; וזה מבואר למי שעיין בסדרים ההגיוניים אשר למלאכת המופתים. ומהם - מה שאמר: ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע יי' בקול איש כי יי' נלחם בישראל - הורה בזה כי זה המופת היה בענין המלחמה בעצמותה , ואם היה זה המופת בעמידה מהתנועה , לא היה לו רושם בענין המלחמה כלל. ומהם - כי כבר התבאר מדבריו כי השם יתברך לא יעשה המופתים כי אם לצורך , או לקנות דעות אמתיות , ולא נזכר בכאן רושם בזה המופת באחד מאלו הצדדים. ומהם - שכבר התבאר בספר מלחמות יי' (מאמר ו ב , יב) , כי המופת לא יהיה על יד נביא באלו הנמצאות העליונים , רוצה לומר: הגרמים השמימיים; ולזה הוא מבואר , שלא היה זה המופת בזה הענין אשר יחשב בתחלת המחשבה שהיה בו המופת בזה הסיפור. ואם יספק עלינו מספק על מה שהשרשנו בזה , ויאמר שכבר נראה שיעשה המופת על יד נביא בשינוי סדר תנועת הסדר , והוא מה שאמר ישעיה לחזקיה , באמרו "מה אות כי ירפא יי' לי ועליתי ביום השלישי בית יי'" (מ"ב כ , ח) , ויענהו: "הלך הצל עשר מעלות אם ישוב הצל אחורנית עשר מעלות" (מ"ב כ , ט) , והוא מבואר שתנועת הצל לא תהיה כי אם בתנועת השמש , ולזה יחוייב מזה שינוי סדר תנועת השמש?! אמרנו לו , כי כאשר יעיין היטב במאמרים שבאו בזה המקום , יתחייב שלא היה זה המופת בשהשתנה סדר תנועת השמש; וזה שכבר ענה חזקיה "נקל לצל לנטות עשר מעלות" (מ"ב כ , י) , ואם היה בשינוי סדור תנועת השמש , הנה איך יתכן שיאמר שזה יהיה 'נקל'? הנה איך שישתנה זה הסידור הוא ענין נפלא מאד; ולזה ראוי שנבאר הדברים ההם , ויתבאר מזה מה היה ענין המופת ההוא; ונאמר כי ידמה , לפי הנראה לנו , שכבר שם ישעיה הבחירה בזה המופת לחזקיה , ואמר שזה האות יהיה באחד משני דרכים: האחד בשילך הצל עשר מעלות יותר על מה שהלך בזולת זמן , או שישוב הצל אחורנית עשר מעלות; והוא מבואר שאם היה זה המופת בשתשתנה תנועת השמש , היה מופת זה שוה איך שיהיה מאלו הדרכים. אלא שכבר נתבאר מתשובת חזקיה שלא היה זה המופת בשתשתנה תנועת השמש מסדורה כמו שזכרנו; ולזה הוא מבואר , שזה המופת היה בזולת שינוי סדר תנועת השמש , וזה יהיה לפי מה שאומר , והוא שכבר יתבאר בחוש שכאשר יהיו עננים תחת השמש באופן שירשם בהם ניצוצו , וירוצו , הנה הם יראו שיהיה השמש בזולת מקום שהוא , עם שכבר יראה אז נטות צל השמש שיעור רב במעט זמן , למזרח או למערב , לצפון או לדרום , לפי מצב העננים ההם וצד תנועתם; וזה ממה שאין בו ספק , כי תמיד יראה זה מן החוש בזה האופן. ולזה ידמה , שכבר היה המופת הזה בחידוש עננים תחת השמש בזה האופן; ולפי שכבר ראה חזקיה אז מהעננים שהיו תחת השמש ומצד תנועתם , שנקל לצל לנטות עשר מעלות יותר על מה שהלך , שאל שיהיה הענין בהפך מה שהיה נראה שהיה נכון אז מצד תנועת העננים ההם; ולזה שאל שישוב הצל אחורנית עשר מעלות , כי לזה האות יצטרך להפך כרגע צד תנועת העננים ההם באופן שישוב הצל אחורנית עשר מעלות , והנה בספר ישעיה אמר: "ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה" (יש' לח , ח) , רוצה לומר: לפי החוש ענין מופתו היה בצל , כמו שנזכר שם , אמר: "הנני משיב את צל המעלות" (שם); ובכאן הותר זה הספק. ואם ירצה אחד על כל פנים שיהיו אלה המופתים בשינוי סדר תנועת השמש , לא אקפיד עליו בזה , ומי יתן וכל טועה לא יטעה מזה השיעור , כי זה מגדיל לפי מחשבתו עוצם השם יתברך ויכלתו. ואחר שנתיישב זה , הנה נשוב לבאר דברי זאת הפרשה , ואומר שמאמר יהושע היה , שטרם שיסור השמש מהיות על גבעון , והירח מהיות על עמק אילון , תשלם נקמת גוי אויביו; אבל קצר הכתוב בזה , ויורה על זה מה שאמר אחריו: וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו , והרצון בזה: שכבר דמם השמש בגבעון וירח בעמק אילון עד שנשלמה זאת הנקמה. וזה היה ענין נפלא , כי לא די שיעד שינקמו ישראל מהקמים עליהם , אבל יעד עם זה שזאת הנקמה תשלם בזמן קצר כזה; ולזה אמר: ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע יי' בקול איש כי יי' נלחם בישראל; ולזה היו יכולים להשלים הנקמה בזה הזמן הקצר , כי יד השם יתברך לא תקצר. ואמר לשמע יי' בקול איש , לפי שלא יעדו השם יתברך שתשלם זאת הנקמה בזה הזמן הקצר , אבל השם יתברך שמע לקולו בזה; על דרך "מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים" (יש' מד , כו). והנה ספר הישר - אחשוב שהיה נקרא כך , ואבד עם הגלות. וכבר רבו בו הפירושים לרבותינו ז"ל (ע"ז כה , א). וראוי שתדע כי השמש יחדש היום , ולזה נאמר שהיום רד מאד כשקרב השמש לערב , כי אז יחלש אור השמש , ומה שיהיה בו אור השמש יותר חזק , הוא בעת היותו בחצי השמים ואז יקרא בעבור זה היום 'תמים' , כי הוא אז על שלמותו וחוזק אורו; ואולם שהאור מתחזק מזריחת השמש עד עת היותו בחצי השמים , הנה זה מבואר בנפשו מן החוש , וזה יתבאר גם כן ממה שאמר: "וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום" (מש' ד , יח) , רוצה לומר: שאורו נוסף עד נכון היום , כן ארח צדיקים מתישר תמיד אל תוספת השלימות. והוא מבואר שבעת היות השמש בחצי השמים , לא תוכר בו ירידה כי אם בעת ארוך; וזה מבואר מאד למי שעיין בחכמת התכונה עיון מעט , וזה יתבאר גם כן מצד כלי המבט , כמו האצטורלב ורביע העיגול , כי אז לא תוכר לשמש ירידה באלו הכלים בכמו חצי שעה. ולזה אמר , שכבר עמד השמש אז בחצי השמים , כי כן היה מחוייב , כי הם היו אצל גבעון והיו רואים השמש על גבעון , ולא מהר השמש לרדת , כמו שדרך היום התמים שלא ימהר לרדת בו. ואחשוב שאורך גבעון היתה ממזרח למערב , ורחבה היה צר כדרך הרבה מהמקומות , ולפי שלשמש יראו שתי תנועות באפקים הנוטים המיושבים: האחת ממזרח למערב , וזאת התנועה תוכר מאד לשמש אצל חצי היום , והשנית מדרום לצפון , וזאת התנועה בלתי נכרת מצד לשמש אצל חצי היום למיעוט שיעור ירידתו; הנה זכר שמצד הנטיה הנראית לו מצד הירידה לא יצא שלא יראה כנגד גבעון , ואע"פ שהיה רחבה צר , כי לא מיהר לבא כמשפט ענין השמש אצל תמימות היום , והוא אצל חצי היום. ובכאן נשלם ביאור דברי זאת הפרשה והותרו הספקות הנופלות בה.

אז ידבר יהושע ליי' וגו' - אם דבר יהושע אין ראוי לי לדבר; וימצא הכל ב'גביע'.

שמש בגבעון דום - פירוש: התאחר. וירח בעמק אילון - פירוש: באותו היום היה הירח מאיר ביום והיו נראים שניהם בשמים זה בגבעון וזה בעמק אילון , ואמר שיעמוד הירח ולא ידביק את השמש.
ריכוז קישורים