תנ"ך - וישבו כל־העם אל־המחנה אל־יהושע מקדה בשלום לא־חרץ לבני ישראל לאיש את־לשנו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיָּשֻׁבוּ֩ כָל־הָעָ֨ם אֶל־הַמַּחֲנֶ֧ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֛עַ מַקֵּדָ֖ה בְּשָׁל֑וֹם לֹֽא־חָרַ֞ץ לִבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל לְאִ֖ישׁ אֶת־לְשֹׁנֽוֹ: (יהושע פרק י פסוק כא)

טקסט וניקוד:

וַיָּשֻׁבוּ כָל־הָעָם אֶל־הַמַּחֲנֶה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ מַקֵּדָה בְּשָׁלוֹם לֹא־חָרַץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְאִישׁ אֶת־לְשֹׁנוֹ: (יהושע פרק י פסוק כא)

טקסט בלבד:

וישבו כל־העם אל־המחנה אל־יהושע מקדה בשלום לא־חרץ לבני ישראל לאיש את־לשנו: (יהושע פרק י פסוק כא)

תיקון קוראים:

וישבו כל־העם אל־המחנה אל־יהושע מקדה בשלום לא־חרץ לבני ישראל לאיש את־לשנו: (יהושע פרק י פסוק כא)
וְתָבוּ כָל עַמָא לְמַשׁרִיתָא לְוָת יְהוֹשֻׁעַ לְמַקֵדָה בִּשׁלָם לָא הֲוָה נִזקָא לִבנֵי יִשׂרָאֵל לְמִדחַק גְּבַר יָת נַפשֵׁיהּ :

חרץ - ל'.

לא חרץ לבני ישראל - הרי זה מקרא קצר: לא חרץ החורץ לאיש מבני ישראל את לשונו; חרץ - לשון 'דיבור הלשון' וכן "לא יחרץ כלב לשונו" (שמ' יא , ז); וכן "אז תחרץ" (ש"ב ה , כד) דדוד - תצעק קול תשואות המלחמה.

וישובו כל העם אל המחנה - אבל אל יעלה על דעתך , שלאחר ששבו יהושע וכל ישראל עמו אל המחנה הגלגלה הוגד לו "ליהושע לאמר נמצאו חמשת המלכים" (לעיל , יז); אם אתה אומר כן , נוקשת באמרי פיך כשאתה קורא "ויאמר יהושע גולו אבנים גדולות" וגו' (לעיל , יח); "ואתם אל תעמודו רדפו אחרי אויביכם" (לעיל , יט) - לדבריך כבר עמדו מלרדוף ושבו להם הגלגלה , כמו שכתוב למעלה בעיניין "וישב יהושע" וגו' (לעיל , טו); אלא על כורחך הכתוב חוזר לו לעיניין הראשון ומלמדך האיך אירע מעשה: שבעוד שהיו ישראל נלחמים בם , ברחו להם , דכתיב "וינוסו חמשת המלכים" (לעיל , טז); ואותה שעה "ויוגד ליהושע... ויהי ככלות" וגו' (לעיל , יז - כ) , כמו שמפורש למעלה. לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשונו - ולא חרץ כלב את לשונו; כמו "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" (שמ' יא , ז). ויש מקומות הרבה שקיצרו הכתובים את לשונם ולא ביחנו את דבריהם באר היטב , וסמכו על אנשי לבב הקוראים בהם שיבינו בדבר , כמו "אל תשלחנה בחילו ביום אידו" (עו' א , יג) , שפתרונו: אל תשלחנה ידיך בחילו; וכן פירש יונתן בתרגומו , וכמו "ויקחו האנשים מצידם" (ט , יד) שפתרונו: ויקחו האנשים את דבריהם מלחם צידם שראו אותו יבש; ובמקצת שפירשתי ישמע חכם ויוסיף לקח.

מקדה בשלום - ולמעלה אמר "וישב יהושע וכל ישראל עמו (בנוסחנו נוסף 'אל') המחנה הגלגלה" (לעיל , טו)!? תחלה , אחר כלות המלחמה , שבו הגלגלה; וכאשר אמרו ליהושע כי המלכים נחבאים במערה במקדה (ראה לעיל , יז) , בא לו למקדה עם קצת המחנה וצוה מה שאומר שצוה; ואחר שזנבו אותם שבו מקדה , וצוה לתלות המלכים. ... לאיש את לשונו - תרגם יונתן: "לא הוה נזקא לבני ישראל למדחק גבר ית נפשיה"; וכן תרגם אונקלוס "לא יחרץ כלב לשונו" (שמ' יא , ז): "לא ינזק כלבא בלישניה"; אבל יונתן תרגם לשונו: "נפשיה". והמפרשים פירשו (ראה רקמה ע' יג) , כי למ"ד לאיש - נוספת , ופירשו: איש מהם לא חרץ לבני ישראל את לשונו; ולמ"ד זו כלמ"ד "הרגו לאבנר" (ש"ב ג , ל) , ו"השלישי לאבשלום" (דה"א ג , ב) והדומים להם , שכתבנו ב'ספר מכלל' (מה , ב; קצד , א) בחלק הדקדוק ממנו. ואפשר לפרש: למ"ד לאיש משמשת , ופירוש: לאיש מבני ישראל; כלומר: אין צריך לומר 'לבני ישראל' , לרבים מהם , שלא חרץ איש מהגוים האלה את לשונו , כי אפילו לאיש אחד מבני ישראל לא חרץ איש מהגוים האלה את לשונו.

וזכר אחר זה חריצות יהושע בענין זאת המלחמה , למהר להחרים אלו הגוים; ושכבר הגיע לישראל מעוצם ההצלחה שכלם שבו בשלום , לא הוכה אחד מהם , ולא השתדלו האויבים להכות אחד מהם , כי נפל פחדם עליהם; וזהו אומרו על צד המשל: לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשונו. וצוה יהושע לקציני אנשי המלחמה שהלכו אתו שישימו רגליהם על צוארי המלכים האלה , למען ייראו הנשארים מלהלחם בישראל; ולזאת הסבה תלם על חמשה עצים , והשיבום במערה , ושמו אבנים גדולות על פי המערה , עם שזה היה מזכיר לישראל ענין המופת שנעשה בזאת המלחמה.

לא חרץ - רמז לפועל לא נזכר , והטעם: עם כנען , אליו רומז כנוי לשונו , כטעם "לא יחרץ כלב לשונו" (שמ' יא , ז); אבל לאיש - הוא מבני ישראל.
ריכוז קישורים