תנ"ך - ויהי
לעת׀
בוא
השמש
צוה
יהושע
וירידום
מעל
העצים
וישלכם
אל־המערה
אשר
נחבאו־שם
וישמו
אבנים
גדלות
על־פי
המערה
עד־עצם
היום
הזה:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיְהִ֞י
לְעֵ֣ת׀
בּ֣וֹא
הַשֶּׁ֗מֶשׁ
צִוָּ֤ה
יְהוֹשֻׁעַ֙
וַיֹּֽרִידוּם֙
מֵעַ֣ל
הָעֵצִ֔ים
וַיַּ֨שְׁלִכֻ֔ם
אֶל־הַמְּעָרָ֖ה
אֲשֶׁ֣ר
נֶחְבְּאוּ־שָׁ֑ם
וַיָּשִׂ֜מוּ
אֲבָנִ֤ים
גְּדֹלוֹת֙
עַל־פִּ֣י
הַמְּעָרָ֔ה
עַד־עֶ֖צֶם
הַיּ֥וֹם
הַזֶּֽה:
ס
(יהושע פרק י פסוק כז)
וַיְהִי
לְעֵת׀
בּוֹא
הַשֶּׁמֶשׁ
צִוָּה
יְהוֹשֻׁעַ
וַיֹּרִידוּם
מֵעַל
הָעֵצִים
וַיַּשְׁלִכֻם
אֶל־הַמְּעָרָה
אֲשֶׁר
נֶחְבְּאוּ־שָׁם
וַיָּשִׂמוּ
אֲבָנִים
גְּדֹלוֹת
עַל־פִּי
הַמְּעָרָה
עַד־עֶצֶם
הַיּוֹם
הַזֶּה:
ס
(יהושע פרק י פסוק כז)
ויהי
לעת׀
בוא
השמש
צוה
יהושע
וירידום
מעל
העצים
וישלכם
אל־המערה
אשר
נחבאו־שם
וישמו
אבנים
גדלות
על־פי
המערה
עד־עצם
היום
הזה:
ס
(יהושע פרק י פסוק כז)
ויהי
לעת׀
בוא
השמש
צוה
יהושע
וירידום
מעל
העצים
וישלכם
אל־המערה
אשר
נחבאו־שם
וישמו
אבנים
גדלות
על־פי
המערה
עד־עצם
היום
הזה:
ס
(יהושע פרק י פסוק כז)
וַהֲוָה
לְעִדָּן
מֵיעַל
שִׁמשָׁא
פַּקֵיד
יְהוֹשֻׁעַ
וְאַחִיתוּנוּן
מֵעַל
צְלִיבָא
וּרמוֹנוּן
לִמעָרְתָא
דְּאִטְמַרוּ
תַמָן
וְשַׁוִיאוּ
אַבנִין
רַברְבָן
עַל
פּוּמָא
דִמעָרְתָא
עַד
כְּרַן
יוֹמָא
הָדֵין
:
בוא
-
י"ג
מלא:
*בר'
כד
,
לא;
לט
,
טז;
מג
,
כה;
וי'
כה
,
כב;
יהו'
י
,
כז;
מ"ב
טז
,
יא;
יש'
ב
,
י;
ל
,
ח;
יח'
לג
,
כב
(פעמיים);
לח
,
יח;
יואל
ג
,
ד;
מל'
ג
,
כג.
וישלכם
-
ב'
,
חד
חסר
וחד
מלא:
יהו'
י
,
כז;
דה"ב
כה
,
יב.
וישמו
-
ד'
חסר:
יהו'
י
,
כז;
ש"א
ו
,
יא
,
טו;
מ"ב
יא
,
טז.
עד
-
עצם
היום
הזה
-
ג':
*וי'
כג
,
יד;
יהו'
י
,
כז;
יח'
ב
,
ג.
וישלכם
ב'
וישלכם
אל
המערה
וישליכום
מראש
הסלע.
קדמיה
חס'.
בוא
-
ל'
מל'
בסיפ';
וירידום
-
ל';
וישלכם
-
ב'
חד
חס'
וחד
מל';
נחבאו
-
ל';
וישמו
-
ד'
חס';
עד
-
עצם
היום
הזה
-
ג'.
ויהי
לעת
בא
(בנוסחנו:
בוא)
השמש
-
מפני
טומאת
הארץ
היו
הנתלים
נקברים
אע"פ
שאינם
מבני
ישראל
,
כמו
שאמר
"ולא
תטמא
את
אדמתך"
(דב'
כא
,
כג)
,
כי
המת
שאינו
נקבר
הוא
טומאת
הארץ;
לפיכך
צוה
כן
יהושע
לעשות
למלך
העי
ולחמשת
המלכים
האלה
,
וכן
לעתיד
בגוג
ומגוג
אמר
"וקברום
בית
ישראל
למען
טהר
את
הארץ"
(יח'
לט
,
יב).
וזכר
אחר
זה
חריצות
יהושע
בענין
זאת
המלחמה
,
למהר
להחרים
אלו
הגוים;
ושכבר
הגיע
לישראל
מעוצם
ההצלחה
שכלם
שבו
בשלום
,
לא
הוכה
אחד
מהם
,
ולא
השתדלו
האויבים
להכות
אחד
מהם
,
כי
נפל
פחדם
עליהם;
וזהו
אומרו
על
צד
המשל:
לא
חרץ
לבני
ישראל
לאיש
את
לשונו.
וצוה
יהושע
לקציני
אנשי
המלחמה
שהלכו
אתו
שישימו
רגליהם
על
צוארי
המלכים
האלה
,
למען
ייראו
הנשארים
מלהלחם
בישראל;
ולזאת
הסבה
תלם
על
חמשה
עצים
,
והשיבום
במערה
,
ושמו
אבנים
גדולות
על
פי
המערה
,
עם
שזה
היה
מזכיר
לישראל
ענין
המופת
שנעשה
בזאת
המלחמה.