תנ"ך - ויהי לעת׀ בוא השמש צוה יהושע וירידום מעל העצים וישלכם אל־המערה אשר נחבאו־שם וישמו אבנים גדלות על־פי המערה עד־עצם היום הזה: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְהִ֞י לְעֵ֣ת׀ בּ֣וֹא הַשֶּׁ֗מֶשׁ צִוָּ֤ה יְהוֹשֻׁעַ֙ וַיֹּֽרִידוּם֙ מֵעַ֣ל הָעֵצִ֔ים וַיַּ֨שְׁלִכֻ֔ם אֶל־הַמְּעָרָ֖ה אֲשֶׁ֣ר נֶחְבְּאוּ־שָׁ֑ם וַיָּשִׂ֜מוּ אֲבָנִ֤ים גְּדֹלוֹת֙ עַל־פִּ֣י הַמְּעָרָ֔ה עַד־עֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: ס (יהושע פרק י פסוק כז)

טקסט וניקוד:

וַיְהִי לְעֵת׀ בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּם מֵעַל הָעֵצִים וַיַּשְׁלִכֻם אֶל־הַמְּעָרָה אֲשֶׁר נֶחְבְּאוּ־שָׁם וַיָּשִׂמוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת עַל־פִּי הַמְּעָרָה עַד־עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: ס (יהושע פרק י פסוק כז)

טקסט בלבד:

ויהי לעת׀ בוא השמש צוה יהושע וירידום מעל העצים וישלכם אל־המערה אשר נחבאו־שם וישמו אבנים גדלות על־פי המערה עד־עצם היום הזה: ס (יהושע פרק י פסוק כז)

תיקון קוראים:

ויהי לעת׀ בוא השמש צוה יהושע וירידום מעל העצים וישלכם אל־המערה אשר נחבאו־שם וישמו אבנים גדלות על־פי המערה עד־עצם היום הזה: ס (יהושע פרק י פסוק כז)
וַהֲוָה לְעִדָּן מֵיעַל שִׁמשָׁא פַּקֵיד יְהוֹשֻׁעַ וְאַחִיתוּנוּן מֵעַל צְלִיבָא וּרמוֹנוּן לִמעָרְתָא דְּאִטְמַרוּ תַמָן וְשַׁוִיאוּ אַבנִין רַברְבָן עַל פּוּמָא דִמעָרְתָא עַד כְּרַן יוֹמָא הָדֵין :

בוא - י"ג מלא: *בר' כד , לא; לט , טז; מג , כה; וי' כה , כב; יהו' י , כז; מ"ב טז , יא; יש' ב , י; ל , ח; יח' לג , כב (פעמיים); לח , יח; יואל ג , ד; מל' ג , כג. וישלכם - ב' , חד חסר וחד מלא: יהו' י , כז; דה"ב כה , יב. וישמו - ד' חסר: יהו' י , כז; ש"א ו , יא , טו; מ"ב יא , טז. עד - עצם היום הזה - ג': *וי' כג , יד; יהו' י , כז; יח' ב , ג.

וישלכם ב' וישלכם אל המערה וישליכום מראש הסלע. קדמיה חס'.

בוא - ל' מל' בסיפ'; וירידום - ל'; וישלכם - ב' חד חס' וחד מל'; נחבאו - ל'; וישמו - ד' חס'; עד - עצם היום הזה - ג'.

ויהי לעת בא (בנוסחנו: בוא) השמש - מפני טומאת הארץ היו הנתלים נקברים אע"פ שאינם מבני ישראל , כמו שאמר "ולא תטמא את אדמתך" (דב' כא , כג) , כי המת שאינו נקבר הוא טומאת הארץ; לפיכך צוה כן יהושע לעשות למלך העי ולחמשת המלכים האלה , וכן לעתיד בגוג ומגוג אמר "וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ" (יח' לט , יב).

וזכר אחר זה חריצות יהושע בענין זאת המלחמה , למהר להחרים אלו הגוים; ושכבר הגיע לישראל מעוצם ההצלחה שכלם שבו בשלום , לא הוכה אחד מהם , ולא השתדלו האויבים להכות אחד מהם , כי נפל פחדם עליהם; וזהו אומרו על צד המשל: לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשונו. וצוה יהושע לקציני אנשי המלחמה שהלכו אתו שישימו רגליהם על צוארי המלכים האלה , למען ייראו הנשארים מלהלחם בישראל; ולזאת הסבה תלם על חמשה עצים , והשיבום במערה , ושמו אבנים גדולות על פי המערה , עם שזה היה מזכיר לישראל ענין המופת שנעשה בזאת המלחמה.
ריכוז קישורים