תנ"ך - ואלה׀ מלכי הארץ אשר הכו בני־ישראל וירשו את־ארצם בעבר הירדן מזרחה השמש מנחל ארנון עד־הר חרמון וכל־הערבה מזרחה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאֵ֣לֶּה׀ מַלְכֵ֣י הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר הִכּ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּֽרְשׁ֣וּ אֶת־אַרְצָ֔ם בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן מִזְרְחָ֣ה הַשָּׁ֑מֶשׁ מִנַּ֤חַל אַרְנוֹן֙ עַד־הַ֣ר חֶרְמ֔וֹן וְכָל־הָעֲרָבָ֖ה מִזְרָֽחָה: (יהושע פרק יב פסוק א)

טקסט וניקוד:

וְאֵלֶּה׀ מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכּוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת־אַרְצָם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה הַשָּׁמֶשׁ מִנַּחַל אַרְנוֹן עַד־הַר חֶרְמוֹן וְכָל־הָעֲרָבָה מִזְרָחָה: (יהושע פרק יב פסוק א)

טקסט בלבד:

ואלה׀ מלכי הארץ אשר הכו בני־ישראל וירשו את־ארצם בעבר הירדן מזרחה השמש מנחל ארנון עד־הר חרמון וכל־הערבה מזרחה: (יהושע פרק יב פסוק א)

תיקון קוראים:

ואלה׀ מלכי הארץ אשר הכו בני־ישראל וירשו את־ארצם בעבר הירדן מזרחה השמש מנחל ארנון עד־הר חרמון וכל־הערבה מזרחה: (יהושע פרק יב פסוק א)
וְאִלֵין מַלכֵי אַרעָא דִּמחוֹ בְנֵי יִשׂרָאֵל וִירִיתוּ יָת אֲרַעהוֹן בְּעִברָא דְיַרדְּנָא מַדנַח שִׁמשָׁא מִנַחלָא דְאַרנוֹן עַד טוּרָא דְחֶרְמוֹן וְכָל מֵישְׁרָא מַדנְחָא :

וירשו - ד' חסר: יהו' יב , א; יט , מז; מ"ב יז , כד; יר' לב , כג. מזרחה - ג': דב' ד , מא; יהו' יב , א; שו' כא , יט. מזרחה השמש - ב': יהו' יב , א; שו' כא , יט. מנחל - ד': דב' ג , ח; יהו' יב , א; מ"ב כד , ז; תה' קי , ז.

וירשו - ד' חס'; מזרחה - ג'; מזרחה השמש - ב'; מנחל - ד'.

אשר הכו בני ישראל - בימי משה.

זכר תחלה מה שנעשה על יד משה מזאת המלחמה , ואמר בזה תחלה אשר הכו בני ישראל; והנה ראוי שייחסו זה למשה עמהם , כי על ידו נעשה , ולזה זכר בסוף כי משה עבד יי' ובני ישראל עשו זה; והנה לא הזכיר בזה תחילה שם משה , להורות כי משה , אעפ"י שגדלה מעלתו מאד , הנה היה נצוח אלו המלכים בזכות ישראל , מצד ברית השם יתברך עם אבותיהם , כמו שנזכר בתורה. ואחר זה זכר מלכי הארץ אשר הכה יהושע ובני ישראל בעבר הירדן ימה , ושכבר נתנה יהושע לשבטי ישראל ירושה במחלקותם , לפי האופן הנזכר בתורה.

(תשע תועלות לחלק רביעי: יהו' יב , א - כד , לג) ואולם התועלות המגיעים מזה הסיפור הם אלו: התועלת הראשון הוא: לפרסם עוצם השגחת השם יתברך לישראל , ושכבר קיים מה שנשבע לאבות שיתן להם את הארץ. ולזה זכר מה שירשו מהארץ על יד משה ועל יד יהושע , והמלכים הרבים אשר נפלו בידם. התועלת השני הוא במדות , והוא: שראוי לכל אדם שלא יקצר מעשות מה שאיפשר לו מהטוב בחייו. הלא תראה כי יהושע , מפני שלא יכול להשלים ירושת הארץ לישראל , לא קצר מעשות מה שהיה איפשר לו מהטוב , והוא הפלת הארץ בנחלה לשבטים , כי בזה היה תועלת , כי הוא היה נביא , ולא תשלם זאת החלוקה בשלימות למי שאינו נביא , כי על פי יי' היתה , כמו שזכר; עם שכבר נמשך מזה תועלת , שאם חלקו הארץ הנכבשת לבד , היו ישראל מתעצלים בירושת הנשאר מהארץ , לדעתם שמה שיכבשו יגיע לכלל ישראל , הנה לא יקום אחד מהשבטים אם לא יקומו כלם , ואולי תהיה זאת העצלה סבה שלא תשלם להם ירושת הארץ; אך כשידע כל שבט המגיע לו מזה , הזדרז לכבש הארץ ההיא לפי מה שאיפשר , ואם הוצרך אל העזר בקש אותו מאחד מהשבטים או יותר , והבטיחו שהוא יעזור אותו גם כן לכבוש חלקו; כמו שמצאנו שעשה שבט יהודה ושבט שמעון , לפי מה שנזכר בראש ספר שופטים (א , יז). התועלת השלישי הוא: בזכירת המגיע לשבט ושבט מהארץ , להצילם מהקטטה והמריבה: אם ברוב הימים יפול מחלוקת ביניהם בענין הארץ , הנה מה שנזכר בזה המקום , מהמגיע לחלק חלק מהם , ישמרם מהקטטה. התועלת הרביעי הוא: להזכיר קיום מה שיעד השם יתברך לכלב , כאשר מלא אחרי יי' , ולא הלך בעצת שאר המרגלים , שהארץ אשר דרכה רגלו בו תהיה לו לנחלה ובניו. התועלת החמשי הוא: להודיע שכבר נתקיים יעוד השם יתברך בשבט שמעון ולוי , במה שאמר יעקב "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" (בר' מט , ז) , כי כבר היו נחלותיהם מפוזרות , כמו שזכרנו. התועלת הששי הוא: להודיע שכבר קיימו ישראל מה שצוו בתורה: להבדיל ערי מקלט , ולתת ללוים ערים לשבת ומגרשיהם לבהמתם. והנה קבצנו שתי המצות יחד , כי ידמה שערי הכהנים והלויים כלם קולטים; והנה התבאר מהתורה , כי המזבח היה קולט ההורג בשוגג , ולזה הוצרך לומר בהורג במזיד: "מעם מזבחי תקחנו למות" (שמ' כא , יד) , כמו שביארנו שם. וידמה כי מפני שכלל ערי המקלט עם ערי הלויים הנשארות בזה המספר , ואמר בסוף שהם ערים ארבעים ושמונה ומגרשיהן , שכבר הקישן זו לזו , ולזה תהיינה כלן קולטות. התועלת השביעי והוא: מה שלמדנו מהמזבח שבנו השבטים אשר מעבר לירדן , כי כשירצה האדם דבר איפשר שיתחדש ממנו הפסד או נזק , ראוי שיתחכם להסירו קודם בואו , ולא ימנעהו מזה ראותו שלא יתכן הגעת ההפסד או הנזק ההוא כי אם לעתים רחוקים. הלא תראה כי אלו השבטים , כשראו כי בארך הזמן יהיה איפשר שיסבב היות הירדן מפסיק ביניהם ובין ארץ ישראל , שישביתו בניהם מעבוד את יי' , התחכמו להמציא דבר נשאר , מורה שגם הם מעם יי'; ולזה בנו שם המזבח ההוא שהיה בתבנית מזבח יי' , וקראו שמו: "כי עד הוא בינותינו כי יי' הוא האלהים (יהו' כב , לד). ויהושע , כאשר ראה גם כן אפשרות סור ישראל מאחרי יי' , מצד מה שנשארו מהגוים ההם שלא החרימום , גם כן לפי מה שאיפשר להצילם מזה , והביאם מזה אל שיקבלו עליהם שנית לפני האלהים לעבדו ולאהבו ושלא לסור מאחריו , להרחיקם יותר מזה העון. התועלת השמיני הוא: מה שלמדנו מענין ששלח ישראל פינחס והנשיאים לשבטים שהיו מעבר לירדן , לחקור אמתת הענין קודם עלותם עליהם לצבא. והוא כי גם בענינים אשר יחשב שאין להמתין עליהם מעשותם תכף , צריך להתישב ולחקור הענין. הלא תראה כי לולא זאת החקירה היה נמשך מזה נזק רב , בעלות בני ישראל לצבא על אחיהם. והנה יחשב שאין להמתין על אלו הדברים שהם כנגד השם יתברך מפני הסבות שזכרו פינחס והנשיאים לשבטים האלו בזה המקום; ולזה תמצא , שלא המתין פנחס לקחת עצה ממשה רבינו בדבר זמרי. אמרו רבותינו ז"ל (ברכות יט , ב): "במקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב"; ומזה המקום יותר הספק , איך לא נמלכו ישראל בזה ביהושע , שהיה נביא: עם שהענינים הראויים לעשות לפי משפטי התורה בהטלת העונשים , ראוי שיהיה המעשה בהם לפי דרכי התורה , באופני החקירה המיוסדת בתורה , לא שישאלו איך האמת בזה לנביא. ואם באנו לבאר זה בזה המקום , יארכו הדברים יותר מן הראוי למה שאנחנו בו. התועלת התשיעי הוא: מה שלמדנו , שראוי לכל אדם שישתדל שיהיה נקבר בגבול משפחתו להשאיר שמו. ולזה זכר בהקבר יהושע בגבול נחלתו , והקבר יוסף בגבול נחלת בניו , והקבר אלעזר בן אהרן בגבעת פנחס בנו. ומזה המקום למדנו התועלת שהגיע מזה הצד ליוסף , כשנחלקו בניו לשני שבטים , וזה כי בזה היה רבוי בגורלות לבני רחל , ויתכן יותר שיגיע מקום קבורתה לנחלה לאחד מהם. וכבר נתבאר שכן היה , לפי מה שנזכר בספר שמואל (ראה ש"א י , ב).
ריכוז קישורים