תנ"ך - יהושע פרק טו פסוק יח - ויהי ׀ בבואה ותסיתהו לשאול מאת־אביה שדה ותצנח מעל החמור ויאמר־לה כלב מה־לך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְהִ֣י ׀ בְּבוֹאָ֗הּ וַתְּסִיתֵ֙הוּ֙ לִשְׁא֤וֹל מֵאֵת־אָבִ֙יהָ֙ שָׂדֶ֔ה וַתִּצְנַ֖ח מֵעַ֣ל הַחֲמ֑וֹר וַיֹּֽאמֶר־לָ֥הּ כָּלֵ֖ב מַה־לָּֽךְ: (יהושע פרק טו פסוק יח)

טקסט וניקוד:

וַיְהִי ׀ בְּבוֹאָהּ וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת־אָבִיהָ שָׂדֶה וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר וַיֹּאמֶר־לָהּ כָּלֵב מַה־לָּךְ: (יהושע פרק טו פסוק יח)

טקסט בלבד:

ויהי ׀ בבואה ותסיתהו לשאול מאת־אביה שדה ותצנח מעל החמור ויאמר־לה כלב מה־לך: (יהושע פרק טו פסוק יח)

תיקון קוראים:

ויהי ׀ בבואה ותסיתהו לשאול מאת־אביה שדה ותצנח מעל החמור ויאמר־לה כלב מה־לך: (יהושע פרק טו פסוק יח)
וַהֲוָה בְּמֵיעֲלַהּ וּמלַכתֵּיהּ לְמִשׁאַל מִן אֲבוּהָא אַחסָנְתָא וְאִתרְכֵינַת מֵעַל חֲמָרָא וַאֲמַר לַהּ כָּלֵב מָא לִיך :

ותסיתהו - ב': יהו' טו , יח; שו' א , יד. ותצנח - ג': יהו' טו , יח; שו' א , יד; ד , כא.

ותסיתהו - ב'; אביה שדה - ל'; ותצנח - ג'.

ותצנח - "ואיתרכינת" (ת"י) - הטתה עצמה ליפול לרגליו.

ויהי בבואה - ויהיה בשלוח אותה אביה החוצה מביתו לבית בעלה. ותסיתהו - עכסה לעתניאל בעלה. לשאול מאת אביה שדה - שישאל עתניאל בעלה מאת אביה קודם הכנסתה לחופה. ותצנח מעל החמור - ותכנע ראשה , בעוד שהיא רוכבת על החמור , לדבר אל בעלה עתניאל , ותדבר אליו שישאל מאת אביה שדה בטרם יביאנה עתניאל אליו הביתה; וירא אביה אותה , וירע בעיניו מאד שמתלחשת עמו בפני רבים קודם כניסתה לחופה , ויאמר לה כלב מה לך? והיא השיבה לו: תנה לי ברכה - פתרונו: ארץ מבורכת במים , כי ארץ הנגב נתתני - פתרונו: ארץ צמאה למים; כמו "כאפיקים בנגב" (תה' קכו , ד) , וכן כל דבר 'נגוב' פתרונו: יבש. נתתני - תיבה זו מתחלקת לשנים , ומשמשת במקום 'נתת לי'; ורבים כמוה במקרא , כמו "בשלם הבשר" (מל"א יט , כא) , שפתרונו: בשל להם הבשר; ובמקצת שפירשתי תבין את רובם. ונתת לי גלות מים - עיינות מים; כמו "וגולה על ראשה" (זכ' ד , ב). ויתן לה כלב את גולות עליות ואת גולות תחתיות - פתרונו: בכל מקום שנתן לה כלב , נתן עיינות מים יוצאים בבקעה ובהר (ראה דב' ח , ז); אם נתן לה בהר , אותו הר היה ארץ מוצא מים , ואם נתן לה בבקעה , גם אותה בקעה היתה ארץ אגמי מים.

ויהי בבואה - באות בי"ת , ופירושו: בבואה לבית בעלה. ותסיתהו - הסיתה בעלה לשאול מאת אביה שדה , ולא רצה הוא לשאול; וכשראתה כן - ותצנח מעל החמור , כלומר: הפילה עצמה מהחמור שהיתה רוכבת עליו; ותרגם יונתן: "ואיתרכינת" , וכן תרגום "ותפל מעל הגמל" (בר' כד , סד; ראה ת"א).

ותסיתהו - הכנוי לעתניאל אישה. ותצנח - מונח על התנועה אל המרכז.