תנ"ך - ויצא אל־מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה ועלה מנגב לקדש ברנע ועבר חצרון ועלה אדרה ונסב הקרקעה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְ֠יָצָא אֶל־מִנֶּ֜גֶב לְמַעֲלֵ֤ה עַקְרַבִּים֙ וְעָ֣בַר צִ֔נָה וְעָלָ֥ה מִנֶּ֖גֶב לְקָדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֑עַ וְעָבַ֤ר חֶצְרוֹן֙ וְעָלָ֣ה אַדָּ֔רָה וְנָסַ֖ב הַקַּרְקָֽעָה: (יהושע פרק טו פסוק ג)

טקסט וניקוד:

וְיָצָא אֶל־מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה וְעָלָה מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְעָבַר חֶצְרוֹן וְעָלָה אַדָּרָה וְנָסַב הַקַּרְקָעָה: (יהושע פרק טו פסוק ג)

טקסט בלבד:

ויצא אל־מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה ועלה מנגב לקדש ברנע ועבר חצרון ועלה אדרה ונסב הקרקעה: (יהושע פרק טו פסוק ג)

תיקון קוראים:

ויצא אל־מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה ועלה מנגב לקדש ברנע ועבר חצרון ועלה אדרה ונסב הקרקעה: (יהושע פרק טו פסוק ג)
וְנָפֵיק לְמִדָּרוֹמָא לְמַסְקַנָא דְעַקרַבִּין וְעָבַר לְצִין וְסָלֵיק מִדָּרוֹמָא לִרקַם גֵּיאָה וְעָבַר לְחֶצרוֹן וְסָלֵיק לְאַדָּר וּמִסתְּחַר לְקַרקָעָה :

צנה - ב': במ' לד , ד; יהו' טו , ג.

צנה - ב'; אדרה - ל'; הקרקעה - ל'.

ויצא אל מנגב למעלה עקרבים - אינו אומר 'ויצא' 'ונסב' 'ותאר' , אלא במקום שחוט של גבול בולט אל החוץ או כונס לצד פנים , שאינו הולך מכוון , וכאן הוא בולט אל החוץ , ובא מנגב למעלה עקרבים - בדרום של מעלה עקרבים; נמצא מעלה עקרבים לפנים מן החוט. ועבר ובא לו אל המערב צנה - לצן. כל תיבה הצריכה למ"ד בתחילתה הטל לה ה"י בסופה. ועלה - כל מה שהוא עובר מן המזרח עד ירושלם הוא עולה , ומירושלם והלאה הוא יורד. כאן למדנו (ראה זבחים נד , ב) שירושלם גבוהה מכל ארץ ישראל. וירושלים אינה נזכרת במיצר זה , שבמצר צפוני של יהודה היתה , כמו שאמור בעניין (להלן , ח). ועלה מנגב לקדש ברנע - החוט הולך לדרומה של קדש ברנע , נמצאת קדש לפנים מן החוט. ועבר חצרון - לצד המערב הוא מונה והולך עד "והיו תוצאותיו הימה" (זהו הנוסח בבמ' לד , ה , ואילו להלן , ד: "והיו תצאות הגבול ימה").

ויהי להם גבול נגב - עכשיו מתחיל למנות רצועה של יהודה , ומקיף אותה סביב לארבעת מקצעותיה; בתחלה מונה עיירות העומדות בדרומו ומבדילות בין גבול יהודה ובין גבול אדום , והולך ומונה מקצה ים המלח - מאותו לשון של ים המלח הפונה נגבה; שאף ים המלח יש לו ארבע פאות: צפונה שלו הירדן - שהוא נופל לתוכו , דכתיב "המים היורדים... עד ים הערבה ים המלח תמו נכרתו" (ג , טז); דרומו שלו - ארץ העמים; מזרח שלו - בעבר הירדן , אל צד בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה; מערב שלו - נחלת יהודה; ומתחיל לימשך רצועה שלו במיצר דרום מקצה ים המלח , מאותו לשון הים הפונה נגבה , ממקום שדרומו של ים המלח כלה לצד מערב , וזהו מקצה ים המלח מן הלשון הפונה נגבה. ומושך והולך דרום יהודה עד שכלים תוצאותיו אל הים הגדול , הוא ים פלשתים , דכתיב: "והיו תוצאותיו הימה" (טז , ח). ואלה הם הערים העומדות על גבולו בדרום שלו: מקצה ים המלח מן הלשון הפונה נגבה יצא גבולו אל מנגב למעלה עקרבים , כשהחבל הולך בדרומו של מעלה עקרבים; נמצא שהחבל קולט כל מעלה עקרבים בתחומו של יהודה. ועבר צנה - החבל עבר בתוך צינה; מן החבל ולפנים כלפי צפון - תחום יהודה , מן החבל ולחוץ כלפי דרום - תחום (?). וכן בכל מקום שתמצא 'ועבר מקום פלוני' - מן החבל ולפנים תוך התחום של שבט , ומן החבל ולחוץ חוץ לתחום של אותו שבט. ועלה מנגב לקדש ברנע - ממה שכתוב שהחבל עלה מנגב לקדש ברנע , למוד מכאן שהחבל קולט את כל קדש ברנע לחלקו של יהודה. בחצרון הוא אומר: ועבר חצרון , ובאדרה הוא אומר: ועלה אדרה , ללמדך שאין פתרונו שוה; וכמדומה שחצרון , שנאמר בו 'ועבר' , פתרונו שעבר החבל באמצעיתו: מן החבל ולפנים כלפי צפון - מן התחום , מן החבל ולחוץ כלפי דרום - חוץ לתחום; ואדרה , שכתוב בו 'ועלה' , כך פתרונו: הגבול הולך ועולה לאדרה , שכל חלקו של יהודה הולך ועולה , ואינו יורד עד סמוך לים הגדול במערב ארץ ישראל , ואף אדרה בחלקו של יהודה. ונסב הקרקעה - כאן סתם המקרא את דבריו , שלא פירש באיזה רוח יסוב אותו חבל: אם לרוח דרומית יסוב , נמצא שהחבל קולט קרקעה לחלקו של יהודה , ואם לרוח צפונית יסוב אותו , נמצא החבל מוציאו מחלקו של יהודה.

אל מנגב - אל המקום שהיה מנגב למעלה עקרבים.
ריכוז קישורים