תנ"ך - וידברו בני יוסף את־יהושע לאמר מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם־רב עד אשר־עד־כה ברכני ה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַֽיְדַבְּרוּ֙ בְּנֵ֣י יוֹסֵ֔ף אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹ֑ר מַדּוּעַ֩ נָתַ֨תָּה לִּ֜י נַחֲלָ֗ה גּוֹרָ֤ל אֶחָד֙ וְחֶ֣בֶל אֶחָ֔ד וַאֲנִ֣י עַם־רָ֔ב עַ֥ד אֲשֶׁר־עַד־כֹּ֖ה בֵּרֲכַ֥נִי יְהוָֽה: (יהושע פרק יז פסוק יד)

טקסט וניקוד:

וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת־יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם־רָב עַד אֲשֶׁר־עַד־כֹּה בֵּרֲכַנִי יְהוָה: (יהושע פרק יז פסוק יד)

טקסט בלבד:

וידברו בני יוסף את־יהושע לאמר מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם־רב עד אשר־עד־כה ברכני ה': (יהושע פרק יז פסוק יד)

תיקון קוראים:

וידברו בני יוסף את־יהושע לאמר מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם־רב עד אשר־עד־כה ברכני יהוה: (יהושע פרק יז פסוק יד)
וּמַלִילוּ בְּנֵי יוֹסֵף עִם יְהוֹשֻׁעַ לְמֵימַר מָדֵין יְהַבתְּ לַנָא אַחסָנְתָא חוּלָק חַד וְעַדבָּא חַד וַאֲנָא עַם סַגִּי עַד לִסגֵי בָּרְכַנִי יְיָ :

וחבל - ב': יהו' יז , יד; מי' ב , י. רב - ל"ג בקמץ (בנוסף לאתנחתא או סוף פסוק): ראה יהו' יא , ד.

וחבל - ב' נמרץ; ברכני יי' - ל'.

וידברו בני יוסף - שבט מנשה. עד אשר כה ברכני ה' - אשר ראית שנתרבה מנייני ממניין ראשון למניין שני עשרים אלף וחמש מאות , כמניין כ"ה בגימטריא. במניין ראשון אתה מוצא במנשה , בספר 'וידבר': שלשים ושנים אלף ומאתים (במ' א , לה) וב'פנחס': "שנים וחמשים אלף ושבע מאות" (במ' כו , לד). דבר אחר: עד אשר כה - ברכה שנאמרה לאברהם "כה יהיה זרעך" (ברא' טו , ה) נתקיימה בי. ולפי פשוטו: עד אשר כה , עד אשר כן כאשר אתה רואה.

וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד - מהו אומר למעלה בעיניין: "ערים האלה לאפרים בתוך ערי המנשה" (לעיל ט); כאן לימדך הכתוב שלשני השבטים האלה , מנשה ואפרים , יצא גורל אחד וחבל אחד; וכן הוא אומר: "הערים המבדלות לבני אפרים בתוך נחלת בני מנשה" (טז , ט). ועל דבר זה צעקו בני יוסף אל יהושע לאמר מדוע נתתה לי וגו' ואני עם רב - כלומר: אין לשנינו הר אפרים. עד אשר כה ברכני יי' - פתרונו: כל כך ברכני יי' בעם רב , שאפילו כשאני מגיע עד כה , עד הים הגדול , אינו מספיק לנו.

וידברו בני יוסף - שבט מנשה. אבל בני אפרים לא היה להם לצעוק , כי יותר היו בצאתם ממצרים ממה שהיו בבואם לארץ. אבל בני מנשה היה יותר מספרם כשנכנסו לארץ ממספרם כשיצאו ממצרים , עשרים אלף וחמש מאות , לפיכך צעקו; לפי שאבותיהם שהיו יוצאי מצרים היו מעטים והם היו עם רב , ולא נטלו חלקים אלא כנגד אבותיהם שהיו יוצאי מצרים , שנאמר "לשמות מטות אבותם ינחלו" (במ' כו , נה). ומה שאמר "לאלה תחלק הארץ... איש לפי פקדיו" (שם , נג - נד) - להוציא את הטפלים שהיו אז פחותים מבן עשרים , שלא נטלו חלק בארץ , אלא לבני עשרים נתחלקה ולחשבון יוצאי מצרים; ולפחותים מבני עשרים לא נתחלקה אע"פ שהגיעו לכלל עשרים בשעת חלוק הארץ. ומה שאמר גורל אחד וחבל אחד - לפי שארץ ישראל נתחלקה לשבטים , ועשו שנים עשר חלקים שוים; מי שהיה עם רב בשבטו , לא היה לו אלא כמו השבט אחר שהיו מעטים. ומפני זה צעקו בני יוסף , לפי שלא נתנו למנשה אלא כמו שבט אחר שהיה מעט ממנו , ואע"פ שהיה עם רב. וראייה עוד כי בני מנשה היו הצועקים , ולא בני אפרים: תשובתם ליהושע "לא ימצא לנו ההר" וגו' "לאשר בבית שאן ובנותיה" (להלן , טז) - והוא היה למנשה. ומה שנתחלקה הארץ על פי יי' ועל פי הגורל - מפני החלק היפה והחלק הרע: כי מי שבא לחֶלקו חלק היפה , על פי הגורל היה לו , ומי שבא לחֶלקו חלק רע , על פי הגורל היה לו; ואע"פ כן היו מעלין בכספים (ראה ב"ב קכב , א) , ומי שהיה לו חלק היפה היה מעלה כספים למי שהיה לו חלק רע. ועל הסדר הזה היתה חלוקת הארץ (ראה שם): אלעזר מלובש אורים ותומים , ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו , וקלפי שבטים וקלפי תחומים מונחים לפניו , והיה מכוין ברוח הקודש ואומר: 'אם זבולון עולה , תחום עכו עולה'; טרף בקלפי שלשבטים ועלה בידו זבולון , טרף בקלפי שלתחומין ועלה בידו תחום עכו; והיה מכוין עוד ברוח הקודש ואומר: 'אם נפתלי עולה , תחום גינסר עולה'; טרף בקלפי שלשבטים ועלה בידו נפתלי , טרף בקלפי שלתחומין ועלה בידו תחום גינסר; וכן כל שבט ושבט. והשבט היה מחלק חלקו לבתי אבות לפי יוצאי מצרים. וזה שאמר "לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט" (במ' כו , נד) - למי שהיו רבים בתי אבותם בצאתם ממצרים נטלו חלקים רבים , ואע"פ שהיו עתה מעטים , ולמי שהיו מעטים בצאתם ממצרים נטלו חלקים מעטים ואע"פ שהיו עתה מרובים , כמו בני יוסף. ואע"פ שצעקו בני יוסף לא הועילה להם צעקתם , כי לא היה יכול יהושע להוסיף להם נחלתם , אלא כמו שנתנה להם על פי יי' ועל פי הגורל. אבל יהושע נתן להם עצה , שיכרתו היער שהיה סמוך לחלקם; והוא היה ההר שהיה לאפרים , ועמק ההר ההוא היה למנשה , ואמר להם שיתפשטו בחלק אפרים ו"בארץ הפרזי והרפאים" (להלן , טו). וזהו שאמר להם: "כי אץ לך הר אפרים" (שם) , כלומר: אם דחוק לך הר אפרים , תוסיף לך עוד אחר שתכרות יער ההר , ותוסיף לך עוד "בארץ הפרזי והרפאים" (שם) הסמוכים.

והנה זכר שנחלת בני יוסף באה יחד , עד שכבר נכללה בגבולות אחרים כמו שנזכר פה; וזכר אחר זה שכבר נתרעמו מזה ליהושע ואמרו לו: מדוע נתת לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני יי'; ולזה יתכן שיתוסף זרעם מאד בזה האופן , עד שלא תכילם הארץ שנפלה להם בנחלה. והנה יתבאר אופן רבויים ממספרם הנזכר בפרשת פינחס , שכבר היו יותר ממטה ראובן ושמעון , ובזה נתקיים מה שאמר יעקב: "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" (בר' מח , ה) , כמו שביארנו במקומו. או ירצו בגורל אחד - גורל מוגבל , שלא יתכן להם להחריבו במה שעתיד.

מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד - זה מבואר במה שקדם , שבעבור שחצי מנשה לקח נחלתו מעבר הירדן ממלכת עוג , לכן היו אפרים וחצי מנשה האחד מעורבים יחד בארץ ישראל כמו שמפורש: "ערים האלה לאפרים בתוך ערי מנשה" (לעיל , ט) , עד שאפרים וחצי המנשה הנשאר לא נחשב רק שבט אחד לפי חלוקות הארץ , כי אחרי אלה כתיב "ויותרו בבני ישראל אשר לא חלקו את נחלתם שבעה שבטים" וגו' (יהו' יח , ב).

וידברו בני יוסף - פירוש: אפרים וחצי שבט מנשה , כמו שמפורש לפנים: "ויאמר יהושע אל בית יוסף לאפרים ולמנשה לאמר" (להלן , ז). מדוע נתתה לי... גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב - פירוש: לא נתן יהושע לשבט אפרים ולחצי שבט מנשה אלא גורל אחד , ואותו הגורל חלקוהו בין שניהם , שכך כתוב למעלה: "ויצא הגורל לבני יוסף" עד "וינחלו בני יוסף מנשה ואפרים" (טז , א - ד) , ואחר כך חלקוהו ביניהם. ואולי עשה כן יהושע מפני שהיה שבט מנשה חצי שבט , לא נתן לו גורל בפני עצמו , אלא כללו עם שבט אפרים; וכך אומר לפנים: "יהודה יעמוד על גבולו מנגב , ובית יוסף יעמדו על גבולם מצפון" (יח , ה) , הנה שהיו כלולים אפרים וחצי שבט מנשה בגבול אחד; וזה שדיברו בלשון יחיד , הגדול שבהם דיבר בעבור כולם.
ריכוז קישורים