תנ"ך - ואם־לא
מדאגה
מדבר
עשינו
את־זאת
לאמר
מחר
יאמרו
בניכם
לבנינו
לאמר
מה־לכם
ולה'
אלהי
ישראל:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְאִם־לֹ֤א
מִדְּאָגָה֙
מִדָּבָ֔ר
עָשִׂ֥ינוּ
אֶת־זֹ֖את
לֵאמֹ֑ר
מָחָ֗ר
יֹאמְר֨וּ
בְנֵיכֶ֤ם
לְבָנֵ֙ינוּ֙
לֵאמֹ֔ר
מַה־לָּכֶ֕ם
וְלַיהוָ֖ה
אֱלֹהֵ֥י
יִשְׂרָאֵֽל:
(יהושע פרק כב פסוק כד)
וְאִם־לֹא
מִדְּאָגָה
מִדָּבָר
עָשִׂינוּ
אֶת־זֹאת
לֵאמֹר
מָחָר
יֹאמְרוּ
בְנֵיכֶם
לְבָנֵינוּ
לֵאמֹר
מַה־לָּכֶם
וְלַיהוָה
אֱלֹהֵי
יִשְׂרָאֵל:
(יהושע פרק כב פסוק כד)
ואם־לא
מדאגה
מדבר
עשינו
את־זאת
לאמר
מחר
יאמרו
בניכם
לבנינו
לאמר
מה־לכם
ולה'
אלהי
ישראל:
(יהושע פרק כב פסוק כד)
ואם־לא
מדאגה
מדבר
עשינו
את־זאת
לאמר
מחר
יאמרו
בניכם
לבנינו
לאמר
מה־לכם
וליהוה
אלהי
ישראל:
(יהושע פרק כב פסוק כד)
וְאִם
לָא
מִיִצפָּא
מִפִּתגָם
עֲבַדנָא
יָת
דָּא
לְמֵימַר
מְחַר
יֵימְרוּן
בְּנֵיכוֹן
לִבנַנָא
לְמֵימַר
לֵית
לְכוֹן
חוּלָק
בְּמֵימְרָא
דַיְיָ
אֱלָהָא
דְיִשׂרָאֵל
:
וליי'
-
ב':
יהו'
כב
,
כד;
מש'
כא
,
לא.
מדאגה
-
ל';
מדבר
-
[ל'];
וליי'
-
ב'
התשועה.
מדאגה
מדבר
-
מחמת
דאגת
יראת
דבר
חרפה
עשינו
,
כמה
שמפרש:
פן
יאמרו
בניכם
מחר
לחרף
את
בנינו
,
כשילכו
להקריב
במשכן
שילה
,
שלא
יאמרו
להם:
מה
לכם
וליי'
,
והרי
גבול
נתן...
בינינו
וביניכם...
את
הירדן;
את
זו
דאגנו
ועשינו.
כל
'דאגה'
שבמקרא
לשון
'יראה'
הוא
,
כמו
"דואג
אני
את
היהודים"
דצדקיהו
(יר'
לח
,
יט).
'איינשי'
בלעז.
ואם
לא
מדאגה
מדבר
-
פתרונו:
מפני
שדאגנו
בדבר
עשינו
זאת
לאמר
-
כלומר
,
שאמרנו:
מחר
יאמרו
בניכם
לבנינו
מה
לכם
וליי'
אלהי
ישראל
-
כלומר:
מה
לכם
למזבח
שבשילה
,
שאתם
מעלים
עליו
עולות
וזובחים
עליו
זבחי
שלמים?
אין
לכם
חלק
בו
,
שהרי
אתם
יושבים
מעבר
לירדן
,
ומזבח
שילה
בארץ
כנען;
לכך
בנינו
לנו
מזבח
אל
עבר
בני
ישראל
,
לתשובה
לדבריהם
,
לומר
שאף
במזבח
שבשילה
יש
לנו
חלק
להקריב
עליו
,
שכל
עיקרו
של
דבר
לא
נצטוו
ישראל
לעלות
לרגל
אלא
כדי
שילמדו
ליראה
את
השם
,
כעיניין
שנאמר
בפרשת
המועדות:
"ואכלת
לפני
יי'
אלהיך
במקום
אשר
יבחר
לשכן
שמו
שם
מעשר
דגנך
ותירשך
ויצהרך
ובכרת
בקרך
וצאנך
למען
תלמד
לירא
את
יי'
אלהיך
כל
הימים"
(דב'
יד
,
כג).
מדאגה
מדבר
-
דאגנו
מזה
הדבר:
מחר
יאמרו
בניכם
לבנינו.
והנה
היתה
תשובתם
,
כי
לא
עשו
זה
לעולה
ולא
לזבח
,
אך
להיות
להם
לזכר
כי
הם
מעם
יי'
ואם
מארצו
יצאו
,
והעבר
היה
רק
בינם
ובין
ארץ
ישראל.
ולזאת
הסבה
קראו
שם
המזבח:
כי
עד
הוא
בינותינו
כי
יי'
הוא
האלהים.
וישר
הדבר
בעיני
פינחס
והנשיאים
,
וישובו
מאתם
אל
בני
ישראל.
וברכו
בני
ישראל
את
השם
הנכבד
ששמר
אותם
מעלות
לצבא.
מדאגה
-
שם
מונח
בעברי
על
היגון
מענין
עתיד
אפשרי.