תנ"ך - ויקראו
בני־ראובן
ובני־גד
למזבח
כי
עד
הוא
בינתינו
כי
ה'
האלהים:
פ
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַֽיִּקְרְא֛וּ
בְּנֵי־רְאוּבֵ֥ן
וּבְנֵי־גָ֖ד
לַמִּזְבֵּ֑חַ
כִּ֣י
עֵ֥ד
הוּא֙
בֵּֽינֹתֵ֔ינוּ
כִּ֥י
יְהוָ֖ה
הָאֱלֹהִֽים:
פ
(יהושע פרק כב פסוק לד)
וַיִּקְרְאוּ
בְּנֵי־רְאוּבֵן
וּבְנֵי־גָד
לַמִּזְבֵּחַ
כִּי
עֵד
הוּא
בֵּינֹתֵינוּ
כִּי
יְהוָה
הָאֱלֹהִים:
פ
(יהושע פרק כב פסוק לד)
ויקראו
בני־ראובן
ובני־גד
למזבח
כי
עד
הוא
בינתינו
כי
ה'
האלהים:
פ
(יהושע פרק כב פסוק לד)
ויקראו
בני־ראובן
ובני־גד
למזבח
כי
עד
הוא
בינתינו
כי
יהוה
האלהים:
פ
(יהושע פרק כב פסוק לד)
וּקרוֹ
בְּנֵי
רְאוּבֵן
וּבנֵי
גָד
לְמַדבְּחָא
אֲרֵי
סָהִיד
הוּא
בֵּינַנָא
אֲרֵי
יְיָ
הוּא
אֱלֹהִים
:
בינתינו
-
ג':
בר'
כו
,
כח;
יהו'
כב
,
לד;
שו'
יא
,
י.
יי'
האלהים
-
י'
(כולל
צירופים
בלשון
אדנות):
יהו'
כב
,
לד;
ש"א
ו
,
כ;
מ"א
יח
,
כא
,
לז;
דנ'
ט
,
ג;
נחמ'
ח
,
ו;
ט
,
ז;
דה"א
כב
,
א
,
יט;
דה"ב
לב
,
טז.
בינתינו
-
ג';
יי'
האלהים
-
י'.
ויקראו
בני
ראובן
ובני
גד
למזבח
כי
עד
הוא
-
הרי
זה
מן
המקראות
הקצרים
,
וצריך
להוסיף
בו
תיבה
אחת:
ויקראו
בני
ראובן
ובני
גד
למזבח
'עד'.
ויקראו
בני
ראובן
ובני
גד
למזבח
-
הרי
זה
מן
המקראות
הקצרים
,
וצריך
להוסיף
בו
תיבה
אחת:
ויקראו
בני
ראובן
ובני
גד
למזבח:
עד.
ויקראו
-
פירוש:
קראו
למזבח
'עד'
,
כי
עד
הוא
בינותינו;
וכן
תרגם
יונתן:
"וקרו
בני
ראובן
ובני
גד
סהיד
למדבחא
ארי
סהיד
הוא
ביננא".
והנה
היתה
תשובתם
,
כי
לא
עשו
זה
לעולה
ולא
לזבח
,
אך
להיות
להם
לזכר
כי
הם
מעם
יי'
ואם
מארצו
יצאו
,
והעבר
היה
רק
בינם
ובין
ארץ
ישראל.
ולזאת
הסבה
קראו
שם
המזבח:
כי
עד
הוא
בינותינו
כי
יי'
הוא
האלהים.
וישר
הדבר
בעיני
פינחס
והנשיאים
,
וישובו
מאתם
אל
בני
ישראל.
וברכו
בני
ישראל
את
השם
הנכבד
ששמר
אותם
מעלות
לצבא.
ויקראו
בני
גד
ובני
ראובן
למזבח
-
כטעם:
"ויבן
שם
מזבח
ליי'
ויקרא
לו
יי'
שלום"
(שו'
ו
,
כד).
והנה
לא
באר
בכאן
שמו
כי
נראה
שהיה
ארוך
,
מורכב
משמות
ארבעה
וחמשה
,
והעולה
כי
עד
הוא
בינותינו
כי
יי'
האלהים;
ואולי
טעם
זה
השם
המונח
לזה
המזבח
כטעם
שם
בן
שתים
עשרה
או
בן
ארבעים
ושתים
,
כמו
שזכר
המורה
(מו"נ
א
,
סב).
למזבח
כי
עד
הוא
-
מקרא
קצר
הוא
,
וכך
צריך:
'למזבח
עד
כי
עד
הוא'.