תנ"ך - ויהי מקצה שלשת ימים ויעברו השטרים בקרב המחנה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְהִ֕י מִקְצֵ֖ה שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיַּעַבְר֥וּ הַשֹּׁטְרִ֖ים בְּקֶ֥רֶב הַֽמַּחֲנֶֽה: (יהושע פרק ג פסוק ב)

טקסט וניקוד:

וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַיַּעַבְרוּ הַשֹּׁטְרִים בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה: (יהושע פרק ג פסוק ב)

טקסט בלבד:

ויהי מקצה שלשת ימים ויעברו השטרים בקרב המחנה: (יהושע פרק ג פסוק ב)

תיקון קוראים:

ויהי מקצה שלשת ימים ויעברו השטרים בקרב המחנה: (יהושע פרק ג פסוק ב)
וַהֲוָה מִסוֹף תְּלָתָה יוֹמִין וַעֲבַרוּ סָרְכַיָא בְּגוֹ מַשׁרִיתָא :

ויהי מקצה - ה': יהו' ג , ב; ט , טז; מ"א ט , י; מ"ב ח , ג; יח' ג , טז.

ויהי מקצה ה' השטרים אשר כרתו עשרים שנה דמלכי' ותשב האשה שבעת ימים.

ויהי מקצה - ה'.

מקצה שלשת ימים - הנה ראינו בתורה כי בשנת הארבעים בחדש שבט הוכיח משה רבינו את ישראל (ראה דב' א , ג); ובו בחדש מת או בתחלת אדר , שהרי בניסן עברו ישראל את הירדן עם יהושע , וכבר מת משה ועברו ימי אבלו טרם נסעם מהשטים. ואמרו רבותינו ז"ל (ראה קידושין לח , א) כי בשבעה באדר מת משה , וראו זה מן הפסוקים אחר הקבלה; כיצד? חשוב [אחרי] שבעה באדר שלשים יום ימי אבל משה , תמצא שנשלמו השלשים יום בשבעה בניסן , ושלשת ימים שהזהירם טרם עברם הירדן להכין צדה , נמצא סוף אותן שלשה ימים הוא עשרה בניסן , ובו ביום עלו מן הירדן , כמו שכתוב "והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון" (יהו' ד , יט). ולא נוכל לומר כי לא שָלמו ימי האבל עד עברם הירדן , שהרי בעודם בשטים , בערבות מואב , שלמו ימי האבל , כמו שכתוב "בערבות מואב שלשים יום" (דב' לד , ח). אבל לולי הקבלה יוכל לומר האומר , כי בשבט מת משה , או באדר קודם שבעה בו , וכן מצאנו בדברי רבותינו ז"ל , כי מהם אמרו כי בשבעה בשבט מת משה; אע"פ כן סוגית התלמוד היא כי בשבעה באדר מת משה. ונראה כי הקבלה נכונה כן היא , כי לא יתכן לפרש שהיו שם ימים בטלים אחרי מות משה , אלא היו ימי אבלו , ואחר עבור ימי אבלו צוה הקדוש ברוך הוא את יהושע לעבר את הירדן. והנה יהיה פירוש "ויהי אחרי מות משה" (יהו' א , א) - אחרי עבור ימי אבלו , והוא יום שלשים; כי אין רוח הקדש שורה על אָבל ועל עָצב , כמו שאמר אלישע: "קחו לי מנגן" וגו' (מ"ב ג , טו) , ואמר ביעקב אבינו "ותחי רוח יעקב" (בר' מה , כז) , ותרגם אונקלוס: "ושרת רוח נבואה" , כי כל ימי התאבלו על יוסף לא שרתה עליו רוח הקודש. והנה ביום שלשים , שהוא שבעה בניסן , אמר הקדוש ברוך הוא ליהושע "קום עבור" (יהו' א , ב) , ובו ביום צוה יהושע לעבור בקרב המחנה ולומר "הכינו לכם צדה (בנוסחנו: צידה) כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן" (יהו' א , יא) , והוא בעשרה בניסן שעברו את הירדן , כמו שכתוב "והעם עלו" וגו' (יהו' ד , יט); ויהיה פירוש מקצה שלשת ימים - ביום שעברו , שהוא סוף שלשת ימים למה שצִום: "הכינו לכם צידה". אבל המרגלים שלחם יהושע תוך ימי האבל , ושבו אל יהושע בשמונה בניסן; והשכים יהושע בבקר ונסעו מהשטים בתשעה בניסן וילינו שם על שפת הירדן (ראה לעיל , א) , ובו ביום אמר יהושע לעם: "התקדשו כי מחר" - רוצה לומר: בעשרה בניסן - "יעשה יי' בקרבכם נפלאות" (להלן , ה).

והנה ביום השלישי מאלו שלשת ימים השכים יהושע בבקר להזדרז על זאת המלאכה , כי המלאכה ליי' , ובאו עד הירדן , הוא וכל... ישראל , ולנו שם טרם יעברו את הירדן. והנה לא עברו הירדן בלילה ההוא , אחר עבור השלשת ימים שזכר יהושע , לסבות שלש: האחת היא , כי השם יתברך רצה שיתפרסם זה המופת לישראל , כדי שתהיה אמונתם בשם יתברך וביהושע נביאו יותר חזקה. ולזה חוייב להמתין עבור הירדן עד בקר יום הרביעי. והשנית היא , שהשם יתברך רצה שיהיה המופת הזה כלי להפיל אימה ופחד על כל מלכי האמורי והכנעני , ולזה היה ראוי שיהיה בעת שיראו האנשים זה המופת , והוא היום. והשלישית היא , שרצה השם יתברך שיתקדשו העם כדי שיהיו ראויים יותר אל שיעשה זה המופת בעבורם , עם שזה הביאם לדקדק יותר בענין אלו הנפלאות , כי זה ממה שיישירם להשיג מה שהיה בהם מהפלא והזרות. ולזה הוכרח לומר שלנו שם טרם יעבורו , כי יחשוב , לפי שיעד יהושע להם שכאשר ישלמו שלשת ימים יעברו את הירדן , ויבא זה לחשב , שיעברו הירדן בתחלת הלילה שאחריהם; ומפני זה הוכרח לבאר , שלא עברו את הירדן כי אם ביום , כדי שיתבאר יותר לדורות הבאים אמתת זה הספור. ולזאת הסבה בעינה צוה יהושע לשנים העשר איש שירימו להם אבן אחת לאיש על שכמו , למען יהיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם על דבר זה המופת.

ויהי מקצה שלשת ימים - סוף יום השלישי.
ריכוז קישורים