תנ"ך - והיה הנלכד בחרם ישרף באש אתו ואת־כל־אשר־לו כי עבר את־ברית ה' וכי־עשה נבלה בישראל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְהָיָה֙ הַנִּלְכָּ֣ד בַּחֵ֔רֶם יִשָּׂרֵ֣ף בָּאֵ֔שׁ אֹת֖וֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ כִּ֤י עָבַר֙ אֶת־בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה וְכִֽי־עָשָׂ֥ה נְבָלָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל: (יהושע פרק ז פסוק טו)

טקסט וניקוד:

וְהָיָה הַנִּלְכָּד בַּחֵרֶם יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ אֹתוֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ כִּי עָבַר אֶת־בְּרִית יְהוָה וְכִי־עָשָׂה נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל: (יהושע פרק ז פסוק טו)

טקסט בלבד:

והיה הנלכד בחרם ישרף באש אתו ואת־כל־אשר־לו כי עבר את־ברית ה' וכי־עשה נבלה בישראל: (יהושע פרק ז פסוק טו)

תיקון קוראים:

והיה הנלכד בחרם ישרף באש אתו ואת־כל־אשר־לו כי עבר את־ברית יהוה וכי־עשה נבלה בישראל: (יהושע פרק ז פסוק טו)
וִיהֵי דְּיִתאֲחַד בְּחֶרמָא יִתּוֹקַד בְּנוּרָא הוּא וְכָל דְּלֵיהּ אֲרֵי עֲבַר עַל קְיָמָא דַיְיָ וַאֲרֵי עֲבַד דְּלָא כָשַׁר בְּיִשׂרָאֵל :

וכי - עשה - ל'.

[ ישרף באש - האהל והמטלטלין. אותו ואת כל אשר לו - כדין המפורש למטה (פס' כה): אותו והבהמה בסקילה. והזקף שהוא על 'באש' מוכיח , שהוא נפרד מ'אותו' , שכן מצינו מקראות שהטעם מחלקן , כמו: "אחרי דרך מבוא השמש" (דב' יא , ל) , ש'אחרי' מופלג מ'דרך' על ידי הטעם. וכן פתרונו: הנלכד בחרם ישרף באש - הראוי לישרף (ראה סנה' מד , א) , כמו שמפורש למטה; אותו ואת כל אשר לו - כדין האמור למטה. וזה מקרא קצר , ודומה לו "כל מכה יבוסי ויגע בצנור" (ש"ב ה , ח) , לא פירש מה יהיה לו , ובדברי הימים פירש: "והיה לראש" (דה"א יא , ו); אף כאן לא פירש מה יהיה ב"אותו וכל אשר לו" , ולמטה פירש.]

ישרף באש אותו ואת כל אשר לו - לפי שעבר בחרם , יחרם כל רכושו; ובניו ובנותיו קטנים - בכלל ממונו אצל העונש; ואם היו בהם גדולים בני עונש - לפי שראו ושתקו ועברו בחרם. ואשה לא היתה לו , ואם היתה , לא ידעה דבר כי העלים ממנה , שהרי טמן אותם תחת הקרקע. והטעם שאמר ישרף - כמו שנשרפה העיר שהיתה חרם , כן ישרף העובר בחרם וכל אשר לו שהוא חרם.

והנה היתה מצות השם יתברך שהנלכד בחרם ישרף באש , כי הוא ברור אצל השם יתברך שלא יפול הגורל כי אם על החוטא; ועם כל זה מצאנו , שהתחכם יהושע אל שיודה עכן זה קודם שפטו אותו בזה המשפט , ואי אפשר שנאמר שכבר עשה זה יהושע כדי שיוכל לשפטו בדין , ומפני שלא היו שם עדים רצה שתהיה שם הודאת פיו , וזה לשתי סבות: האחת - שמה שהגיע ידיעתו בזה האופן מהשם יתברך , הוא ממה שלא איפשר שיפול בענינו ספק ולא מחלוקת; והשנית - כי אין להודאת פיו מבוא בזה המשפט כלל , כמו שהושרש בפרשת משפטים; ולזה ידמה , שכבר היה זה הענין באופן שזכרוהו רבותינו ז"ל (סנה' מג , ב) , רוצה לומר: שכבר היה עכן או משפחתו מוציאין לעז על הגורל , כשהיו אומרים שאם יפילו הגורל על שני אנשים צדיקים , הנה יפול בלי ספק על אחד מהם , עם היותו בלתי חוטא בזה; ולסלק זה התרעומת והמחלוקת שהיה איפשר שיתחדש מזה , התחכם יהושע להשתדל שיספר עכן זה. וכאשר הודה זה הענין , ספר שכבר שלח יהושע מלאכים , וירוצו האהלה , ויורה מה שזכר , שכבר שלחם שם במרוצה , כי יהושע היה ירא שימהרו אנשי משפחתו להוציא משם זה לכסות קלון עכן.

ישרף באש אותו ואת כל אשר לו - יש בכאן שאלה ותשובה , ואין כאן מקום באור זה.
ריכוז קישורים