תנ"ך - ויאמר
יהושע
אל־עכן
בני
שים־נא
כבוד
לה'
אלהי
ישראל
ותן־לו
תודה
והגד־נא
לי
מה
עשית
אל־תכחד
ממני:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֹּ֨אמֶר
יְהוֹשֻׁ֜עַ
אֶל־עָכָ֗ן
בְּנִי֙
שִֽׂים־נָ֣א
כָב֗וֹד
לַיהוָ֛ה
אֱלֹהֵ֥י
יִשְׂרָאֵ֖ל
וְתֶן־ל֣וֹ
תוֹדָ֑ה
וְהַגֶּד־נָ֥א
לִי֙
מֶ֣ה
עָשִׂ֔יתָ
אַל־תְּכַחֵ֖ד
מִמֶּֽנִּי:
(יהושע פרק ז פסוק יט)
וַיֹּאמֶר
יְהוֹשֻׁעַ
אֶל־עָכָן
בְּנִי
שִׂים־נָא
כָבוֹד
לַיהוָה
אֱלֹהֵי
יִשְׂרָאֵל
וְתֶן־לוֹ
תוֹדָה
וְהַגֶּד־נָא
לִי
מֶה
עָשִׂיתָ
אַל־תְּכַחֵד
מִמֶּנִּי:
(יהושע פרק ז פסוק יט)
ויאמר
יהושע
אל־עכן
בני
שים־נא
כבוד
לה'
אלהי
ישראל
ותן־לו
תודה
והגד־נא
לי
מה
עשית
אל־תכחד
ממני:
(יהושע פרק ז פסוק יט)
ויאמר
יהושע
אל־עכן
בני
שים־נא
כבוד
ליהוה
אלהי
ישראל
ותן־לו
תודה
והגד־נא
לי
מה
עשית
אל־תכחד
ממני:
(יהושע פרק ז פסוק יט)
וַאֲמַר
יְהוֹשֻׁעַ
לְעָכָן
בְּרִי
שַׁוִי
כְעַן
יְקָרָא
קֳדָם
יְיָ
אֱלָהָא
דְיִשׂרָאֵל
וְהַב
קֳדָמוֹהִי
אוֹדָאָה
וְחַוִי
כְעַן
לִי
מָא
עֲבַדתָּא
לָא
תְכַסֵי
מִנִי
:
שים
נא
כבוד
-
התחיל
להוציא
לעז
על
הגורל
,
אמר
לו:
בגורל
אתה
בא
עלי?
אתה
ואלעזר
הכהן
גדולי
הדור
אתם
,
הטל
גורל
על
שניכם
ויפול
על
האחד.
אמר
לו:
שים
נא
כבוד
-
בבקשה
ממך
,
אל
תוציא
לעז
על
הגורל
שבו
עתידה
הארץ
ליחלק
(ראה
סנה'
מג
,
ב).
בני
שים
נא
כבוד
-
בקש
ממנו
שיתודה
על
עוונו
,
לשני
דברים:
האחד
-
לכפרת
עונו
,
שתהיה
מיתתו
כפרתו
בהודאת
עוונו;
ומכאן
למדו
(ראה
משנה
סנה'
ו
,
ג)
שכל
המומתין
מתוודין
,
ולמדו
כי
כופַּר
עוונו
מדכתיב
"יעכרך...
ביום
הזה"
(להלן
,
כה)
-
ביום
הזה
הוא
נעכר
ולא
לעולם
הבא;
והשיני
-
כדי
שיודו
בני
ישראל
בגורל
או
בקליטת
הארון
ויאמרו
כי
אמת
הוא;
וכן
אמרו
רבותינו
ז"ל
(ראה
סנה'
מג
,
ב)
,
שאמר
עכן
ליהושע:
יהושע
,
בגורל
אתה
בא
עלי?
אתה
ואלעזר
שני
גדולי
הדור
,
אם
אני
מפיל
עליכם
גורל
,
על
אחד
מכם
הוא
נופל.
אמר
לו
יהושע
לעכן:
בבקשה
ממך
,
אל
תוציא
לעז
על
הגורל
,
כי
עתידה
ארץ
ישראל
לֵחלק
בגורל.
והנה
היתה
מצות
השם
יתברך
שהנלכד
בחרם
ישרף
באש
,
כי
הוא
ברור
אצל
השם
יתברך
שלא
יפול
הגורל
כי
אם
על
החוטא;
ועם
כל
זה
מצאנו
,
שהתחכם
יהושע
אל
שיודה
עכן
זה
קודם
שפטו
אותו
בזה
המשפט
,
ואי
אפשר
שנאמר
שכבר
עשה
זה
יהושע
כדי
שיוכל
לשפטו
בדין
,
ומפני
שלא
היו
שם
עדים
רצה
שתהיה
שם
הודאת
פיו
,
וזה
לשתי
סבות:
האחת
-
שמה
שהגיע
ידיעתו
בזה
האופן
מהשם
יתברך
,
הוא
ממה
שלא
איפשר
שיפול
בענינו
ספק
ולא
מחלוקת;
והשנית
-
כי
אין
להודאת
פיו
מבוא
בזה
המשפט
כלל
,
כמו
שהושרש
בפרשת
משפטים;
ולזה
ידמה
,
שכבר
היה
זה
הענין
באופן
שזכרוהו
רבותינו
ז"ל
(סנה'
מג
,
ב)
,
רוצה
לומר:
שכבר
היה
עכן
או
משפחתו
מוציאין
לעז
על
הגורל
,
כשהיו
אומרים
שאם
יפילו
הגורל
על
שני
אנשים
צדיקים
,
הנה
יפול
בלי
ספק
על
אחד
מהם
,
עם
היותו
בלתי
חוטא
בזה;
ולסלק
זה
התרעומת
והמחלוקת
שהיה
איפשר
שיתחדש
מזה
,
התחכם
יהושע
להשתדל
שיספר
עכן
זה.
וכאשר
הודה
זה
הענין
,
ספר
שכבר
שלח
יהושע
מלאכים
,
וירוצו
האהלה
,
ויורה
מה
שזכר
,
שכבר
שלחם
שם
במרוצה
,
כי
יהושע
היה
ירא
שימהרו
אנשי
משפחתו
להוציא
משם
זה
לכסות
קלון
עכן.
שים
נא
כבוד
-
שאם
תודה
יאמרו
כל
ישראל
שכל
מעשה
השם
אמת.