תנ"ך - ויען עכן את־יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיַּ֧עַן עָכָ֛ן אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ וַיֹּאמַ֑ר אָמְנָ֗ה אָנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ לַֽיהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְכָזֹ֥את וְכָזֹ֖את עָשִֽׂיתִי: (יהושע פרק ז פסוק כ)

טקסט וניקוד:

וַיַּעַן עָכָן אֶת־יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי: (יהושע פרק ז פסוק כ)

טקסט בלבד:

ויען עכן את־יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי: (יהושע פרק ז פסוק כ)

תיקון קוראים:

ויען עכן את־יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי ליהוה אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי: (יהושע פרק ז פסוק כ)
וַאֲתֵיב עָכָן יָת יְהוֹשֻׁעַ וַאֲמַר בְּקֻשׁטָא אֲנָא חַבִית קֳדָם יְיָ אֱלָהָא דְיִשׂרָאֵל וּכדֵין וּכדֵין עֲבַדִית :

ויאמר - צ"א: ראה שו' כ , ד. אמנה - ב': *בר' כ , יב; יהו' ז , כ. וכזאת וכזאת - ב': יהו' ז , כ; ש"ב יז , טו.

אמנה - ב' אחתי; וכזאת וכזאת - ב'.

ויען עכן - ראה בני יהודה נאספים למלחמה , אמר: מוטב שאמות אני לבדי ואל יהרגו כמה אלפים. וכזאת וכזאת עשיתי - גם בחרמים אחרים בימי משה , שנאמר שם "והחרמתי את עריהם" (במ' כא , ב).

וכזאת וכזאת עשיתי - פירושו לפניו: "וארא בשלל" וגו' (להלן , כא); ורבותינו ז"ל דרשו (ראה סנה' מג , ב) כי מעל עכן בשלשה חרמים: שנים בימי משה ואחד בימי יהושע , שנאמר: וכזאת וכזאת עשיתי , והתודה עתה שלשתן. ויש אומרים (ראה ירוש' סנה' ו , ג [כג , א]): בארבעה; שלשה בימי משה: חרמו שלכנעני מלך ערד , וחרמו שלסיחן , וחרמו שלמדין; בכנעני , שכתוב בו "והחרמתי את עריהם" (במ' כא , ב); ובמדין , שנתנו הזהב קדש ליי' (ראה במ' לא , נד); בסיחן ועוג , אע"פ שכתוב "בזונו לנו" (דב' ג , ז) , אי אפשר שלא הקדישו מהשלל ליי'. ואמרו (ראה סנה' מג , ב - מד , א): מפני מה לא נענש בימי משה על שעבר בימי משה? מהם אמרו שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל בירדן , ופירוש 'לא ענש': לא ענש בגלוי , שנאמר "הנסתרות ליי' אלהינו" וגו' (דב' כט , כח); ומהם אמרו כי לא ענש על הנסתרות לעולם , שנאמר "עד עולם" (שם) , ועכשיו שענש על הנסתרות בגלוי - לפי שלא היו נסתרות , שהרי הם יודעים בו בניו ובנתיו.

והנה היתה מצות השם יתברך שהנלכד בחרם ישרף באש , כי הוא ברור אצל השם יתברך שלא יפול הגורל כי אם על החוטא; ועם כל זה מצאנו , שהתחכם יהושע אל שיודה עכן זה קודם שפטו אותו בזה המשפט , ואי אפשר שנאמר שכבר עשה זה יהושע כדי שיוכל לשפטו בדין , ומפני שלא היו שם עדים רצה שתהיה שם הודאת פיו , וזה לשתי סבות: האחת - שמה שהגיע ידיעתו בזה האופן מהשם יתברך , הוא ממה שלא איפשר שיפול בענינו ספק ולא מחלוקת; והשנית - כי אין להודאת פיו מבוא בזה המשפט כלל , כמו שהושרש בפרשת משפטים; ולזה ידמה , שכבר היה זה הענין באופן שזכרוהו רבותינו ז"ל (סנה' מג , ב) , רוצה לומר: שכבר היה עכן או משפחתו מוציאין לעז על הגורל , כשהיו אומרים שאם יפילו הגורל על שני אנשים צדיקים , הנה יפול בלי ספק על אחד מהם , עם היותו בלתי חוטא בזה; ולסלק זה התרעומת והמחלוקת שהיה איפשר שיתחדש מזה , התחכם יהושע להשתדל שיספר עכן זה. וכאשר הודה זה הענין , ספר שכבר שלח יהושע מלאכים , וירוצו האהלה , ויורה מה שזכר , שכבר שלחם שם במרוצה , כי יהושע היה ירא שימהרו אנשי משפחתו להוציא משם זה לכסות קלון עכן.

אמנה - כטעם 'אמן'. והכונה על היות הענין אמת וודאי , וכן "וגם אמנה אחותי בת אבי היא" (בר' כ , יב).
ריכוז קישורים