ויכו
מהם
-
ב':
יהו'
ז
,
ה;
דה"ב
כה
,
יג.
וירדפום
-
ב':
יהו'
ז
,
ה;
יא
,
ח.
ויכום
-
י"א:
*במ'
יד
,
מה;
יהו'
ז
,
ה;
י
,
לט;
יא
,
ח
(פעמיים);
שו'
א
,
ד;
ט
,
מד;
יא
,
כא;
כ
,
מח;
ש"א
ז
,
יא;
מ"ב
י
,
כה.
כשלשים
וששה
איש
-
אמרו
רבותינו
ז"ל
(ראה
ב"ר
לט
,
כד):
זכות
אברהם
אבינו
עמדה
להם
שם;
שהרי
חייבין
היו
על
החרם
,
ולא
הכו
מהם
אנשי
העי
כי
אם
שלשים
וששה!?
אלא
זכר
להם
הקדוש
ברוך
הוא
זכות
אברהם
שבנה
שם
מזבח
,
שנאמר
"בית
אל
מים
והעי
מקדם
ויבן
שם
מזבח
ליי'"
(בר'
יב
,
ח).
וכ"ף
כשלשים
-
כ"ף
השיעור;
ויש
מרבותינו
ז"ל
שאמרו
(ראה
ב"ב
קכא
,
ב)
שהיא
כ"ף
הדמיון
,
כי
לא
היו
שלשים
וששה
,
אלא
יאיר
בן
מנשה
הכו
ששקול
כשלשים
וששה
איש
-
והוא
רובה
שלסנהדרין.
ויש
דרש
(ראה
ספ"ד
כט):
כי
הקדוש
ברוך
הוא
אמר
ליהושע
"כי
אתה
תנחיל"
(יהו'
א
,
ו)
כשתהיה
עמהם
,
אבל
כאן
,
שלא
היה
עמהם
,
נכשלו.
ואחר
שאמר
הכתוב
הטעם
,
כי
בעבור
החרם
נכשלו
-
אין
לנו
לבקש
טעם
אחר.
לפני
השער
עד
השברים
-
חסר
מ"ם
השימוש
,
ומשפטו:
מלפני
השער;
כלומר:
מלפני
השער
שבאו
שם
בני
ישראל
להלחם
,
מאותו
מקום
רדפום
עד
השברים;
ושם
הכו
השלשים
וששה
,
ונקרא
המקום
כן
לפי
שנשברו
שם;
ויונתן
תירגם:
"עד
דתברינון".
ויכום
במורד
-
מקום
היה
לפני
העי
שהיה
משפע
ויורד
,
ובאותו
מקום
הכום
בנוסם.
וספר
שכבר
מעלו
בני
ישראל
מעל
בחרם
,
ובאר
שזה
המעל
היה
שכבר
לקח
עכן
מן
החרם;
מזה
החטא
חרון
אף
על
בני
ישראל
,
עם
שמתו
מהם
שלשים
וששה
איש
לפני
יושבי
העי.
וכבר
יספק
מספק
ויאמר:
איך
יתכן
זה
בחוק
המשפט
האלהי
לענוש
על
חטא
עכן
בני
ישראל
,
וכבר
צותה
התורה
שלא
ימותו
האנשים
כי
אם
איש
על
חטאו
(ראה
דב'
כד
,
טז)?
וזה
הספק
בעינו
יפול
במה
שזכרה
התורה:
"פוקד
עון
אבות
על
בנים"
(שמ'
כ
,
ה);
ועוד
,
שכבר
זכרו
ירמיה
ויחזקאל
,
שכבר
יגיע
עת
שלא
יאמר
עוד
"אבות
יאכלו
בוסר
ושיני
בנים
תקהינה"
(יר'
לא
,
כח;
וראה
יח'
יח
,
ב)
,
וזה
סותר
למה
שזכרה
התורה
מזה
מחוק
השם
יתברך!?
ולא
יתכן
שנאמר
,
שעד
העת
ההוא
יהיה
נוהג
השם
יתברך
לענוש
הבנים
על
חטא
אבותם
,
ואחר
כך
ישנה
מנהגו
,
כי
זה
מבואר
הביטול;
ובהיות
הענין
כן
,
הנה
העיון
בזה
מי
יתן
ואדע.
ונאמר
שכבר
יותר
זה
הספק
בשנאמר
שהשם
יתברך
בלתי
פוקד
עון
אבות
על
בנים
בעצם
,
כי
זה
יהיה
עול
,
אבל
איפשר
מזולת
עול
שימשך
במקרה
עונש
מה
לבנים
בחטא
האבות
בו
,
כמו
זה
לא
יהיה
בו
עול
כלל.
והמשל:
אם
חטא
אדם
למלכות
,
וענשהו
בדין
לאבוד
ממונו
,
הנה
יגיע
מזה
עונש
לבניו
,
שיהיו
עניים
ולא
יירשו
דבר
מנכסי
אביהם
שהיו
עתידים
לירשם.
ובכמו
זה
אמר
הנביא:
"אבותינו
חטאו
ואינם
ואנחנו
עונותיהם
סבלנו"
(איכה
ה
,
ז);
וזה
,
שלולי
חטאם
היינו
שרויים
על
אדמתינו
אחרי
הנקותינו
מחטא
ימשך
ממנו
שנגלה
מעל
אדמתינו
אלו
היינו
שם;
ובזה
האופן
יקרה
,
שיהיה
השם
יתברך
"פוקד
עון
אבות
על
בנים"
(שמ'
כ
,
ה)
לא
בעצמות.
וכבר
יקרה
באופן
אחר
שישיב
עונש
מה
לבנים
על
חטא
אבותם
,
וזה
אמנם
יהיה
כשחטאו
האבות
והיו
הבנים
אוחזין
מעשה
אבותיהם
בידיהם;
וזה
,
שאם
היו
הם
המתחילים
בזאת
התכונה
הפחותה
,
היה
מספיק
במוסרם
עונש
יותר
קטן
ממה
שיצטרך
במוסרם
כשהיו
אבותיהם
בזאת
התכונה
הפחותה
,
כי
אז
שבה
להם
קנין
חזק
,
ולא
יוסרו
אלא
בשישיגם
עונש
גדול
על
זה;
ולזה
יקרה
ענשם
יותר
גדול
מפני
חטא
האבות.
ולזאת
הסבה
תמצא
גם
כן
שיעדה
התורה
,
שכאשר
יעברו
ישראל
על
המצות
ייסרם
השם
יתברך
שבע
על
חטאתיהם
,
וצותה
עם
זה
לשופטים
,
שלא
יכו
הרשע
כי
אם
"כדי
רשעתו
במספר"
(דב'
כה
,
ב)
,
אלא
בענין
בן
סורר
ומורה
,
שישפטו
אותו
למיתה
בעבור
שערם
כי
"באחריתו
יהיה
נבל"
(יר'
יז
,
יא);
ויהיה
סבת
זה
,
כי
השם
יתברך
לא
יביא
כל
אלו
היסורין
על
צד
העונש;
שאם
היה
הענין
כן
,
היה
זה
העונש
עול
בחק
השם
יתברך
-
רוצה
לומר:
שיעניש
החוטא
יותר
מן
הראוי
לפי
מריו
-
אבל
יביא
אותם
על
צד
התוכחת
וההשגחה
,
ואין
זה
עול
,
אבל
הוא
חנינה
והטבה.
המשל:
שאם
רצה
האדם
לפרש
בים
עם
שיירא
מה
,
והיה
סוף
השיירא
ההיא
לטבוע
בים;
הנה
אם
יביא
עליו
השם
יתברך
יסורין
ימנעוהו
מללכת
עם
השיירא
ההיא
,
לא
יהיה
זה
עונש
,
אבל
הטבה
וחנינה.
וכן
אם
נסתבך
אדם
בעבירות
סבוך
מה
,
והיה
מפני
זה
מוכן
להמשך
אחריהן
,
אם
ישלח
לו
השם
יתברך
יסורין
,
יוסר
בהם
מהמשך
אחר
הרע
שנשקע
בו;
הנה
הוא
מבואר
כי
יהיו
לו
הטבה
וחנינה.
ובכאן
הותר
זה
הספק
שיקרה
במה
שאמרה
התורה
"שבע
על
חטאתיכם"
(וי'
כו
,
יח)
,
ובמה
שאמר
יתברך
"פוקד
עון
אבות
על
בנים"
(שמ'
כ
,
ה).
ואמנם
מה
שנשאר
מן
הספק
הוא:
מה
שנזכר
בו
מענין
עכן
,
שחטא
,
ונענשו
על
חטאו
רבים
זולתו
,
והוא
,
שחטא
,
לא
השיגהו
עונש
מהשם
יתברך
באופן
ההוא?
וכבר
באו
בתורה
ספורים
דומים
לזה.
ונאמר
בהיתר
זה
הספק
,
שהחיל
והקבוץ
המתאחד
יתכן
שיקרה
בו
זה
בזולת
עול;
וזה
,
שכאשר
היה
החיל
בכללו
באופן
שיהיה
מושגח
מהשם
יתברך
השגחה
שלימה
,
לא
יתכן
שתאונה
אליו
רעה;
וכאשר
חטא
אחד
מבני
החיל
,
השיב
בחיל
באופן
שתסור
ההשגחה
האלהית
ממנו
מצד
שהוא
כלו
מתאחד
,
ולזה
יהיה
משולח
ונעזב
למקרים;
ולזאת
הסבה
קרה
שמתו
אלו
השלשים
וששה
איש
,
עם
היותם
בלתי
חוטאים
בזה
,
ולא
מת
עכן
,
כי
לא
יקרה
רע
מצד
העדר
ההשגחה
האלהית
תכף
למי
שהוא
ראוי
שיבואהו
רע;
לפי
שעכן
לא
שם
עצמו
במקום
סכנה
,
לא
מת
מפני
העדר
ההשגחה
ממנו
,
ואותם
האנשים
ששמו
עצמם
במקום
סכנה
,
מתו
מהם
הראויים
למות
לפי
מערכתם.
ואולם
שינזק
הקבוץ
המתאחד
בחטא
האיש
האחד
הוא
מבואר
,
וזה
כי
הקבוץ
ההוא
הוא
כמו
איש
אחד
,
והאיש
ממנו
הוא
כמו
אבר
מאברי
האיש
ההוא
,
וכמו
שכשיחלה
אבר
מה
מאיברי
האדם
,
יוזק
בו
האדם
ההוא
בכללו
,
כן
כשיחטא
איש
אחד
מהקבוץ
ההוא
,
ינזק
בו
כלל
הקבוץ.
ובכאן
הותרו
כל
הספקות.
ולזה
תמצא
,
שכאשר
צוה
השם
יתברך
ליהושע
,
שיביא
העונש
הראוי
על
זה
החטא
,
לא
הסכים
שיענש
על
ידי
יהושע
זולת
החוטא;
וכבר
יחזק
מה
שאמרנו
שלא
השיגם
על
זה
מהעונש
,
כי
אם
סור
ההשגחה
האלהית
,
מה
שאמר:
ולא
אוסיף
להיות
עמכם
אם
לא
תשמידו
החרם
מקרבכם;
וייחס
החטא
לכל
ישראל
באומרו
חטא
ישראל
,
מפני
שזה
הקבוץ
היה
מתאחד.
והנה
צוה
השם
יתברך
שיחקרו
מי
היה
החוטא
בגורל
,
ויחס
משפט
הגורל
לשם
יתברך
כאומרו:
"בחיק
יוטל
את
הגורל
ומיי'
כל
משפטו"
(מש'
טז
,
לג);
וידמה
,
שהיתה
הטלת
זה
הגורל
לפני
יי'
כמו
הענין
בהטלת
הגורל
על
חלוקת
הארץ
,
כמו
שנזכר
בזה
הספר
(ראה
פרק
יח).
והנה
הסכמנו
שיהיה
זה
הענין
על
פי
הגורל
,
לפי
שהוא
דעת
רבותינו
ז"ל
(סנה'
מג
,
ב)
,
ויראה
שהוא
האמת
בעצמו
,
שאם
היה
זה
על
פי
נביא
,
או
שיהיו
נשאלין
באורים
ותומים
,
לא
היו
צריכין
לזה
,
אבל
יתבאר
להם
האיש
בעצמו
שעשה
זה.
והנה
יפול
ספק
מה
בענין
הגורל:
איך
יתכן
שנאמר
בו
"כי
מיי'
כל
משפטו"
,
והנה
ענין
משפטו
הוא
בקרי?
אלא
שהתר
זה
הספק
לא
יקשה
,
עם
מה
שהשרשנו
וביארנו
בספר
מלחמות
יי'
(מאמר
ב)
,
כי
מענינים
אשר
בקרי
סדור
והגבלה;
ואולם
בזה
המקום
לא
יהיה
זה
הספק
רושם
,
כי
כבר
הטלתו
על
ידי
נביא
לפני
יי'
,
כמו
שזכרנו;
ועם
כל
זה
הנה
ראוי
שנשתדל
בהיתרו
מצד
שאר
הגורלות.