לתנות
לה
-
כלומר:
לקונן
ולספוד
על
בתוליה
עמה
כתרגומו:
"לאלאה";
ותרגם
יונתן:
"ויקונן
המלך"
(ש"ב
ג
,
לג)
-
"ואלא
מלכא".
או
פירוש
לתנות:
להשיחה
ולנחמה
ארבעת
ימים
בשנה
,
כי
כל
השנה
היתה
מתבודדת
כמו
האנשים
הפרושים
הסגורים
בבתים
,
והחוק
הזה
עשו
עמה
כל
ימי
חייה;
ומה
שאמר
"ותהי
חק"
(לעיל
,
לט)
-
לשון
נקבה
,
רוצה
לומר:
הליכת
בנות
ישראל
היתה
לחוק
בכל
שנה.
ויונתן
תרגם
"והות
לגזירת
בישראל
בדיל
דלא
לאסקא
גבר
ית
בריה
וית
ברתיה
לעלתא
כמא
דעבד
יפתח
גלעדא
ולא
שאיל
לפינחס
כהנא
ואילו
שאיל
לפינחס
כהנא
הוה
פריק
יתה
בדמים".
ומצאנו
בזה
מחלוקת
בדברי
רבותינו
ז"ל
(ב"ר
ס
,
ג)
,
אמרו:
וכי
נדר
היה?
רבי
יוחנן
ור'
שמעון
בן
לקיש;
רבי
יוחנן
אמר:
דמים
היה
חייב;
ריש
לקיש
אמר:
אפילו
דמים
לא
היה
חייב
,
דתנינן
(משנה
תמורה
ה
,
ו):
אמר
על
בהמה
טמאה
ועל
בעלת
מום
'הרי
אלו
עולה'
-
לא
אמר
כלום;
'הרי
אלו
לעולה'
-
ימכרו
ויביא
בדמים
עולה.
ולא
היה
שם
פינחס
שיתיר
לו
את
נדרו
,
כלומר:
שיאמר
לו
כי
בדמים
היה
פטור?
אמר
פינחס:
הוא
צריך
לי
,
יבוא
אצלי.
ויפתח
אמר:
אני
ראש
קציני
ישראל
ואלך
אצלו?
בין
דין
לדין
אבדה
הנערה.
ושניהם
נענשו:
יפתח
בנשילת
איברים
,
שנאמר:
"ויקבר
בערי
גלעד"
(שו'
יב
,
ז);
פינחס
נסתלקה
ממנו
רוח
הקדש
,
שנאמר:
"ופינחס
בן
אלעזר
נגיד
היה
עליהם"
(דה"א
ט
,
כ);
'הוא
עליהם'
אין
כתוב
כאן
,
אלא
"היה
עליהם";
"לפנים
ויי'
עמו"
(שם)
,
עכשו
לא
היה
עמו.
ראינו
מדבריהם
,
כי
מה
שעשה
יפתח
בטעות
עשה
,
והוא
היה
סבור
שנדרו
היה
נדר
,
כמו
שאמר
"ואנכי
פציתי
פי
ליי'
ולא
אוכל
לשוב"
(לעיל
,
לה);
ובתו
גם
כן
רצתה
בדברו
,
כי
חשבה
גם
כן
שנדרו
היה
נדר
,
שאמרה
"פצית
את
פיך
אל
יי'
עשה
לי
כאשר
יצא
מפיך"
(לעיל
,
לו).
והנה
היוצא
מדלתי
ביתו
היה
בהכרח
בעל
חיים;
ואם
היה
ממין
האדם
יהיה
ליי'
בשיהיה
מיוחד
לעבודת
השם
יתברך
לבד;
ואם
היה
זכר
,
לא
יצטרך
שיהיה
פרוש
מן
האשה
,
כי
כבר
יהיה
מיוחד
לעבודת
השם
יתברך
בזולת
זה
האופן
,
כמו
שנמצא
בכהנים
ובלויים;
ומצאנו
גם
כן
זה
הלשון
מבואר
בשמואל
,
עם
לוקחו
אשה
והולידו
בנים.
אמנם
אם
היתה
אשה
,
יחוייב
שתהיה
פרושה
מאיש;
שאם
היה
לה
בעל
,
לא
תהיה
מיוחדת
לעבודת
השם
יתברך
,
אבל
תעבוד
עם
זה
בעלה
כמשפט
הנשים
הנשואות.
ולזה
קרע
יפתח
את
בגדיו
בראותו
בתו
יוצאת
לקראתו
,
כי
זה
הנדר
יחייב
שלא
תהיה
לאיש.
וידמה
שעשה
לה
יפתח
בית
מחוץ
,
לא
ראתה
אדם
בו
ולא
אשה
,
וישבה
שם;
אך
המתין
לה
שנים
חדשים
,
תלך
בהם
עם
רעותיה
לבכות
על
בתוליה
על
ההרים
,
ובזה
הזמן
הסגירה
בבית
ההוא
,
ולא
היתה
רואה
אפילו
אשה
שם
,
זולתי
ארבעת
ימים
בשנה
שהיה
חק
לישראל
שתלכנה
בנות
ישראל
לתנות
לבת
יפתח
על
בתוליה;
והיא
היתה
פרושה
מאיש
כל
ימיה.
וראוי
שנעיין
במה
שאמר
יפתח
,
כי
שלש
מאות
שנה
עברו
מעת
שכבשו
הארץ
ההיא
עד
התחלת
שנות
יפתח
(ראה
לעיל
,
כו);
ונעיין
עם
זה
במה
שנאמר
בבנין
הבית
,
שהיה
בארבע
מאות
ושמונים
שנה
"לצאת
בני
ישראל
מארץ
מצרים"
(מ"א
ו
,
א);
וזה
ממה
שיחייב
שלא
היה
מעת
צמיחת
יפתח
עד
בנין
הבית
כי
אם
מאה
וארבעים
שנה.
ואם
חקרנו
בזה
נמצא
בו
יותר:
וזה
,
כי
כשנקבץ
שנות
יפתח
ואבצן
ואילון
ועבדון
יהיו
אחת
ושלשים
,
ואם
נקבץ
עם
זה
שנות
השעבוד
ביד
פלשתים
,
שהיו
ארבעים
שנה
,
עם
שנות
שמשון
,
שהם
עשרים
שנה
,
ושנות
עלי
ושנות
שמואל
ושאול
,
שהם
שלש
עשרה
שנה
,
ושנות
דוד
ושלמה
עד
בנין
הבית
,
שהם
ארבעים
ושלש
שנה
,
יהיו
מאה
ושמונים
ושבע
שנים.
ואם
אמרנו
ששנות
השעבוד
ביד
פלשתים
נכללו
בשנות
שמשון
ועלי
,
עדיין
יהיו
נוספים
שבע
שנה.
ועוד
,
כי
יתכן
שכבר
התחיל
השעבוד
קודם
הריון
שמשון
,
אחר
שכבר
אמר
המלאך:
"והוא
יחל
להושיע
את
ישראל
מיד
פלשתים"
(שו'
יג
,
ה).
וידמה
שנאמר
בהתר
זה
,
כי
ישראל
היו
ביד
פלשתים
גם
בימי
יפתח
,
ובימי
השופטים
הבאים
אחריו
,
אלא
שלא
היו
פלשתים
מושלים
עדיין
בישראל
,
אך
היו
מתגברים
עליהם
במלחמותיהם;
ולזה
ספר
קודם
צמיחת
יפתח
,
שכבר
מכרם
השם
יתברך
ביד
פלשתים
(ראה
י
,
ז
-
ח);
ובימיהם
היה
הריון
שמשון;
והתחיל
השעבוד
להיות
פלשתים
מושלים
בישראל
סביב
צמיחת
ממשלת
שמשון
,
ולזה
אמרו
ישראל
לשמשון:
"הלא
ידעת
כי
מושלים
בנו
פלשתים"
(טו
,
יא).
ועם
כל
זה
הנה
יהיו
שם
שבע
שנים
נוספים;
ואיפשר
שנאמר
,
כי
אלו
השבע
שנים
היו
חסרים
מהשלש
מאות
שנה
שאמר
יפתח
,
והנה
אמר
על
דרך
הקירוב
שלש
מאות
שנה
,
כי
לא
חשש
לשבע
שנים
החסרים
מזה.
והנה
ימצא
זה
מסכים
על
האופן
שפירשנו
,
בשנניח
שיהושע
והזקנים
פרנסו
ישראל
עשרים
ושבע
שנה
,
ואחר
פרנס
עתניאל
בן
קנז
ישראל
ארבעים
שנה
עד
שנות
השעבוד
,
ופרנס
אהוד
את
ישראל
עד
שמונים
שנה
עם
שנות
השעבוד
,
ופרנסו
דבורה
וברק
את
ישראל
ארבעים
שנה
עם
שנות
השעבוד
,
ופרנס
ירובעל
את
ישראל
עד
ארבעים
שנה
עד
שנות
השעבוד
,
ופרנס
אבימלך
את
ישראל
שלש
שנים
,
ותולע
אחריו
עשרים
ושלש
שנה
,
ויאיר
עשרים
ושתים
שנה
,
ושמנה
עשרה
שנה
שנות
השעבוד
-
הרי
מאתיים
ותשעים
ושלש
שנה;
וכשנחבר
אליהם
ארבעים
שנה
מעת
יציאת
מצרים
עד
כבישת
הארץ
ההיא
,
ומאה
וארבעים
ושבע
שנה
מצמיחת
יפתח
עד
בנין
הבית
,
יהיה
הכל
ארבע
מאות
ושמנים
שנה.
ואם
נפל
ספק
מתי
היה
פסל
מיכה
וענין
פילגש
בגבעה
,
שסופר
שם
שהיה
בעת
שלא
היה
מושל
בישראל
,
"איש
הישר
בעיניו
יעשה"
(שו'
יז
,
ו;
כא
,
כה)
,
ולזה
יחשב
שיהיה
בין
שמשון
ובין
עלי
זמן
בלתי
קצר
עמדו
בו
ישראל
בזולת
שופט
-
הנה
נתיר
זה
הספק
בשנאמר
שזה
היה
בשנות
השעבוד
שזכרנו
שלא
היה
שופט
,
אם
קודם
צמיחת
עתניאל
בן
קנז
,
או
קודם
צמיחת
אהוד
,
או
קודם
צמיחת
זולתם
מן
השופטים
בשנות
השעבוד
שלא
היה
בישראל
מושל;
וכבר
נאמר
בזה
עוד
,
בגזירת
האל
,
בהגיענו
לשם.
ואיפשר
שנאמר
,
שמה
שאמר
יפתח
"שלש
מאות
שנה"
(לעיל
,
כו)
היה
אמת
בלי
שום
קירוב
,
אך
נבלעו
קצת
משנות
שמשון
בשנות
עלי;
שהרי
בסוף
היה
יושב
שמשון
בארץ
פלשתים
,
ויתכן
שאז
היה
שופט
עלי
,
ונחשבו
אותם
השנים
בשנות
שמשון
,
כי
הוא
היה
שופט
אותם
אם
היה
עומד
אצלם.
והנה
נבאר
עוד
זה
בהגיענו
שם
בגזירת
האל.
ונשוב
למה
שהיינו
בו
מביאור
אלו
הדברים: