תנ"ך - ויהי
איש
אחד
מצרעה
ממשפחת
הדני
ושמו
מנוח
ואשתו
עקרה
ולא
ילדה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיְהִי֩
אִ֨ישׁ
אֶחָ֧ד
מִצָּרְעָ֛ה
מִמִּשְׁפַּ֥חַת
הַדָּנִ֖י
וּשְׁמ֣וֹ
מָנ֑וֹחַ
וְאִשְׁתּ֥וֹ
עֲקָרָ֖ה
וְלֹ֥א
יָלָֽדָה:
(שופטים פרק יג פסוק ב)
וַיְהִי
אִישׁ
אֶחָד
מִצָּרְעָה
מִמִּשְׁפַּחַת
הַדָּנִי
וּשְׁמוֹ
מָנוֹחַ
וְאִשְׁתּוֹ
עֲקָרָה
וְלֹא
יָלָדָה:
(שופטים פרק יג פסוק ב)
ויהי
איש
אחד
מצרעה
ממשפחת
הדני
ושמו
מנוח
ואשתו
עקרה
ולא
ילדה:
(שופטים פרק יג פסוק ב)
ויהי
איש
אחד
מצרעה
ממשפחת
הדני
ושמו
מנוח
ואשתו
עקרה
ולא
ילדה:
(שופטים פרק יג פסוק ב)
וַהֲוָה
גֻברָא
חַד
מִצָרעָה
מִזַרעִית
דָּן
וּשׁמֵיהּ
מָנוֹחַ
וְאִתְּתֵיהּ
עַקרָא
וְלֵית
לַהּ
וְלַד
:
ויהי
איש
אחד
-
ב':
שו'
יג
,
ב;
ש"א
א
,
א.
ויהי
איש
אחד
ב'
מצרעה
ויהי
איש
אחד
מן
הרמתים.
ויהי
איש
אחד
-
ב';
ולא
ילדה
-
ל'.
ממשפחת
הדני
-
ביו"ד
היחש
,
כמו
"שבט
המנשי"
(דב'
כט
,
ז);
וממשפחת
כמו
'שבט'
,
וכן
"ויקרב
את
משפחת
יהודה"
(יהו'
ז
,
יז).
עקרה
ולא
ילדה
-
תוספת
ביאור
,
וכן
"ותהי
שרי
עקרה
אין
לה
ולד"
(בר'
יא
,
ל).
עוד
ספר
,
שכבר
הוסיפו
בני
ישראל
לעשות
הרע
בעיני
יי'
,
והיה
זה
סבה
אל
שהיו
פלשתים
מושלים
בהם
ארבעים
שנה.
וזה
המספר
התחיל
סביב
צמיחת
ממשלת
שמשון
,
כמו
שזכרנו.
אמנם
קודם
זה
מכרם
השם
יתברך
ביד
פלשתים;
מקודם
עת
יפתח
,
ובימי
השופטים
אשר
אחריו
שזכרנו
,
היו
פלשתים
מצרים
לישראל;
ולזה
בא
הייעוד
לאשת
מנוח
שהיא
תהר
ותלד
בן
,
והוא
יחל
להושיע
את
ישראל
מיד
פלישתים.
או
אולי
לא
היתה
כלל
יד
פלשתים
על
ישראל
בימי
השופטים
ההם
,
אבל
יעד
שני
ענינים
יחד
,
והוא
,
שכבר
יהיו
ישראל
תחת
יד
פלשתים
ושמשון
יחל
להושיעם
מידם.
ולפי
שהיה
גלוי
וידוע
לפני
מי
שאמר
והיה
העולם
שעתיד
שמשון
לרדוף
אחרי
הנשים
וללקות
בהם
,
התחכם
השם
יתברך
מלידה
ומבטן
ומהריון
למנעו
מזה;
ולזה
רצה
שיהיה
נזיר
אלהים
,
כי
ההמנע
משתיית
היין
מועיל
מאד
לזה
הענין
,
כאמרם:
"כל
הרואה
סוטה
בקלקולה
יזיר
עצמו
מן
היין"
(סוטה
ב
,
א).
ולזאת
הסבה
בעינה
מנע
אמו
,
בעת
היותה
הרה
ממנו
,
משתיית
היין
והשכר
,
והזהיר
אותה
מאכילת
כל
טומאה
,
להורות
על
קדושת
הנער
הילוד;
כי
זה
ממה
שיישירם
להנהיגו
בקדושה
,
ויהיה
עוד
זה
סבה
לחנכו
אל
שיהיה
פרוש
מהבלי
העולם
ומהתאוות
הגופיות.
ולזאת
הסבה
גם
כן
צוה
שלא
יעלה
מורה
על
ראשו
,
להורות
על
קדושתו;
כי
זה
כלו
ממה
שירחיק
ממנו
ההתגאל
בענין
המשגל
לפי
מה
שאיפשר;
עם
שבזה
הענין
מבוא
לענין
הגבורה
,
רוצה
לומר:
גדול
השער
,
אלא
שראוי
שלא
יעלם
ממנו
שהשם
חדש
בו
גבורה
נוספת
מפני
הנזירות
,
אשר
לא
יחייבה
גדול
השער
לפי
הטבע;
וזה
,
שכבר
מצאנו
שתכף
שגולח
סר
כחו
ממנו
,
ולא
היה
זה
כן
אם
היתה
הגבורה
מתחייבת
מגדול
השער;
כי
הרושם
שיש
בגדול
השער
בגבורה
הוא
מצד
עצרו
האידים
העשניים
בגוף
,
שהיה
מדרכם
שיתהוה
מהם
השער;
וזה
,
כי
השער
כשיגיע
אל
תכליתו
לא
יגדל
,
ואז
יעצרו
האידים
העשניים
ההם
תוך
הגוף
ותגבר
האדומה
בגוף
,
ויתחדש
מזה
רוח
גבורה;
ומה
שזה
דרכו
,
לא
תסור
הגבורה
בגלוח
השער
כי
אחר
זמן
רב
ומעט
מעט.