תנ"ך - ועתה השמרי נא ואל־תשתי יין ושכר ואל־תאכלי כל־טמא:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְעַתָּה֙ הִשָּׁ֣מְרִי נָ֔א וְאַל־תִּשְׁתִּ֖י יַ֣יִן וְשֵׁכָ֑ר וְאַל־תֹּאכְלִ֖י כָּל־טָמֵֽא: (שופטים פרק יג פסוק ד)

טקסט וניקוד:

וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל־תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל־תֹּאכְלִי כָּל־טָמֵא: (שופטים פרק יג פסוק ד)

טקסט בלבד:

ועתה השמרי נא ואל־תשתי יין ושכר ואל־תאכלי כל־טמא: (שופטים פרק יג פסוק ד)

תיקון קוראים:

ועתה השמרי נא ואל־תשתי יין ושכר ואל־תאכלי כל־טמא: (שופטים פרק יג פסוק ד)
וּכעַן אִסתְּמַרִי כְעַן וְלָא תִשׁתַּן חֲמַר חֲדַת וְעַתִּיק וְלָא תֵיכְלִין כָּל מְסָאַב :

ואל - תאכלי - ב': שו' יג , ד , ז.

ואל - תאכלי - ב'; כל - טמא - ל'.

יין ושכר - "חמר חדת ועתיק" (ת"י). ואל תאכלי כל טמא - דברים האסורים לנזיר.

כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן - נזירות זה לא כשאר נזירות; שאר נזיר , משגדל לו ועומד על פירקו , יפליא לנדור נדר נזיר; לכך אינו מוזהר להזיר עצמו מן היין ושלא ליטמא , אלא מבשעת נדרו וכל ימי הזירו בלבד. אבל זה נזיר אלהים הוא מן הבטן - ממעי אמו הוא נזיר על פי הדבור; לכך השמרי שלא תשתי יין ואל תאכלי כל טמא - דברים האסורים לנזיר , שהעובר בעוד שהוא במעי אמו אוכל מה שהיא אוכלת ושותה מה שהיא שותה. והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים - אי אפשר לומר ששמשון החל להושיע את ישראל מיד פלשתים , שהרי שמגר היה לפניו שהכה את פלשתים במלמד הבקר שש מאות איש "ויושע גם הוא את ישראל" (ראה שו' ג , לא); וכתיב: "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע... וימכרם ביד פלשתים וביד בני עמון" (שו' י , ו - ז); וכתיב: "וירעצו וירוצצו את בני ישראל" וגו' (שם , ח) , ובא יפתח והושיעם. אלא והוא יחל - פתרונו: דבר זה , שהוא נזיר ממעי אמו , יגרום לו שהוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים. והוא יחל - בלעז 'פרצלא יישא'; שמתוך שהיה נזיר אלהים מן הבטן , היה בו כח , כשם שהוא אומר לדלילה: "מורה לא עלה על ראשי כי נזיר אלהים אני מן הבטן אם גולחתי וסר ממני כחי וחליתי והייתי ככל האדם" (טז , יז). ואף כשחזר כוחו עליו , כשהמית רבים במותו , לא חזר אלא מתוך נזירות השיער , דכתיב: "ויחל שער ראשו לצמוח כאשר גולח" (שם , כב); למדת , שכל כחו היה מחמת הנזירות.

ואל תשתי - הו"ו מורה כי השמרי נא רוצה לומר: מטומאה; כמו שהנזיר היה נשמר מטומאה ומיין ושכר , כן צוה אותה להיותה נשמרת מכל הדברים האסורים לנזיר , להיות קדושתו מן הבטן. ומה שאמר ואל תאכלי כל טמא אחר שאמר השמרי נא , פירושו: השמרי נא מטומאת מגע ואהל. ופירוש כל טמא - שלא תאכל דברים טמאים; או פירוש ואל תאכלי כל טמא - דברים האסורים לנזיר , כמו כל אשר יצא "מגפן היין מחרצנים ועד זג" (במ' ו , ד) , "וכל משרת ענבים" (שם , ג) , כמו שפירשו רבותינו ז"ל (סוטה ט , ב): מאי 'ואל תאכלי כל טומאה'? דברים האסורים לנזיר. אבל יונתן תרגם: "כל מסאב" , ולדעתו ולפירושינו ב"השמרי נא" , שמשון לא נטמא למתים; אבל מצאנו בדברי רבותינו ז"ל (נזיר ד , ב) , כי קבלה היא בידם כי שמשון נטמא למתים , ולדבריהם: ואל תשתי יין ושכר - פירוש השמרי נא , ומפני זה פירשו כל טומאה - דברים האסורים לנזיר. ויש לתמוה: היאך מי שצוה עליו הבורא יתעלה להיות קדושתו מן הבטן , איך נטמא בבנות הערלים? והנראה בזה , כי הנשים אשר לקח בתמנה ובעזה ובנחל שורק , גייר אותן והשיבן לדת ישראל , כי חלילה משופט ישראל ומושיעם להתחתן בפלשתים , ועובר על לאו ד"לא תתחתן בם" (דב' ז , ג) אשר חמור מאד , ומביא את האדם לידי כפירה בבורא יתעלה , כמו שאמר "כי יסיר את בנך מאחרי" (שם , ד) , ולא נמצא בכתוב שנענש על זה , ולא נאמר עליו שעשה רע בעיני יי' , והיה הבורא יתעלה מצליחו בכל אשר יפנה , וכן אמר הכתוב "כי מיי' היא" (שו' יד , ד) , כלומר: לקחתו אשה מבנות פלשתים מיי' היתה ורצון האל יתעלה היה בזה; אבל בודאי היה מגייר אותן ומשיבן לדת ישראל. ואע"פ כן סיבה היתה מאת השם לקחת אשה מפלשתים להנקם בהם , כי נראה כי ישראל שבאותו הדור לא היו יריאי השם כל כך , שיושיעם תשועה שלימה מיד פלשתים , כי כל ימי שמשון היו מושלים פלשתים בישראל , כמו שאמר הכתוב "ויתנם יי' ביד פלשתים ארבעים שנה" (לעיל , א) , עשרים של שמשון בכללם על כרחך לפי חשבון השנים; ולא היו ישראל נלחמים בהם כי אם שמשון לבדו , ולפיכך לא היתה לפלשתים טענה להלחם בישראל מפני שמשון , כי לא היה ברשותם , והוא לבדו היה עושה הרעות בפלשתים , ועם פלשתים היה שוכן בעוד שהיה מריע להם , ומיראתם אותו גם כן היו נמנעים מלהלחם בישראל; לפיכך כשבקשוהו פלשתים מבני יהודה , כשהלך לסלע עיטם , מסרוהו להם , וכן עדת דבורים בגוית האריה ודבש , וכן היות אשת שמשון למרעהו , הכל סבה להנקם בפלשתים; יתברך האל אשר לו נתכנו עלילות וסבות ומאתו הכל. אבל עונש נקירת עיניו - לפי שאמר "ותישר בעיני שמשון" (שו' יד , ז) , ואמר "אותה קח לי כי היא ישרה בעיני" (שם , ג) , ידמה כי חשק בה ליופיה , וכן באחרות אשר לקח לתאותו אליהן; והנה הפסיד כוונתו הראשונה הטובה שהיתה רצון השם , כמו שכתוב "כי מיי' היא כי תואנה הוא מבקש מפלשתים" (שו' יד , ד); נראה כי בתחלה היתה כונתו לטובה לבקש תואנה מפלשתים , ואחר כן גברה עליו התאוה בראותו אותה , וישרה בעיניו , והפסיד כוונתו האלהית בכוונתו הגופנית הבהמית אשר התערבה בה; ולפיכך נענש , ונקרו פלשתים את עיניו מדה כנגד מדה; וכן אמרו רבותינו ז"ל (סוטה ט , ב): אף על גב דכתיב "כי מיי' היא" (שם) , כי אזל מיהא בתר ישרותיה אזל , אע"פ כן עזרוהו מן השמים ונקם נקמת עיניו מפלשתים. יין ושכר - כתרגומו "חמר חדת ועתיק"; ובדברי רבותינו ז"ל (ספרי במ' כג): "מיין ושכר יזיר" (במ' ו , ג) , רבי אלעזר הקפר ברבי אומר: 'יין': זה מזוג , 'שכר' זה חי; או אינו אלא 'יין' זה חי? וכו'.

עוד ספר , שכבר הוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני יי' , והיה זה סבה אל שהיו פלשתים מושלים בהם ארבעים שנה. וזה המספר התחיל סביב צמיחת ממשלת שמשון , כמו שזכרנו. אמנם קודם זה מכרם השם יתברך ביד פלשתים; מקודם עת יפתח , ובימי השופטים אשר אחריו שזכרנו , היו פלשתים מצרים לישראל; ולזה בא הייעוד לאשת מנוח שהיא תהר ותלד בן , והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלישתים. או אולי לא היתה כלל יד פלשתים על ישראל בימי השופטים ההם , אבל יעד שני ענינים יחד , והוא , שכבר יהיו ישראל תחת יד פלשתים ושמשון יחל להושיעם מידם. ולפי שהיה גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד שמשון לרדוף אחרי הנשים וללקות בהם , התחכם השם יתברך מלידה ומבטן ומהריון למנעו מזה; ולזה רצה שיהיה נזיר אלהים , כי ההמנע משתיית היין מועיל מאד לזה הענין , כאמרם: "כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" (סוטה ב , א). ולזאת הסבה בעינה מנע אמו , בעת היותה הרה ממנו , משתיית היין והשכר , והזהיר אותה מאכילת כל טומאה , להורות על קדושת הנער הילוד; כי זה ממה שיישירם להנהיגו בקדושה , ויהיה עוד זה סבה לחנכו אל שיהיה פרוש מהבלי העולם ומהתאוות הגופיות. ולזאת הסבה גם כן צוה שלא יעלה מורה על ראשו , להורות על קדושתו; כי זה כלו ממה שירחיק ממנו ההתגאל בענין המשגל לפי מה שאיפשר; עם שבזה הענין מבוא לענין הגבורה , רוצה לומר: גדול השער , אלא שראוי שלא יעלם ממנו שהשם חדש בו גבורה נוספת מפני הנזירות , אשר לא יחייבה גדול השער לפי הטבע; וזה , שכבר מצאנו שתכף שגולח סר כחו ממנו , ולא היה זה כן אם היתה הגבורה מתחייבת מגדול השער; כי הרושם שיש בגדול השער בגבורה הוא מצד עצרו האידים העשניים בגוף , שהיה מדרכם שיתהוה מהם השער; וזה , כי השער כשיגיע אל תכליתו לא יגדל , ואז יעצרו האידים העשניים ההם תוך הגוף ותגבר האדומה בגוף , ויתחדש מזה רוח גבורה; ומה שזה דרכו , לא תסור הגבורה בגלוח השער כי אחר זמן רב ומעט מעט.

כל טמא - פירוש: כל האסור לנזיר.
ריכוז קישורים