תנ"ך - כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא־יעלה על־ראשו כי־נזיר אלהים יהיה הנער מן־הבטן והוא יחל להושיע את־ישראל מיד פלשתים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּי֩ הִנָּ֨ךְ הָרָ֜ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֗ן וּמוֹרָה֙ לֹא־יַעֲלֶ֣ה עַל־רֹאשׁ֔וֹ כִּֽי־נְזִ֧יר אֱלֹהִ֛ים יִֽהְיֶ֥ה הַנַּ֖עַר מִן־הַבָּ֑טֶן וְה֗וּא יָחֵ֛ל לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים: (שופטים פרק יג פסוק ה)

טקסט וניקוד:

כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא־יַעֲלֶה עַל־רֹאשׁוֹ כִּי־נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן־הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים: (שופטים פרק יג פסוק ה)

טקסט בלבד:

כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא־יעלה על־ראשו כי־נזיר אלהים יהיה הנער מן־הבטן והוא יחל להושיע את־ישראל מיד פלשתים: (שופטים פרק יג פסוק ה)

תיקון קוראים:

כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא־יעלה על־ראשו כי־נזיר אלהים יהיה הנער מן־הבטן והוא יחל להושיע את־ישראל מיד פלשתים: (שופטים פרק יג פסוק ה)
אֲרֵי הָא אַתּ מְעַדְּיָא וּתלִידִין בַּר וּמִספַּר לָא יִעבַּר עַל רֵישֵׁיהּ אֲרֵי נְזִירָא דַייָ יְהֵי רָביָא מִן בִּטנָא וְהוּא יְשָׁרֵי לְמִפרַק יָת יִשׂרָאֵל מִיְדָא דִפלִשׁתָּאֵי :

וילדת - ג': בר' טז , יא; שו' יג , ה , ז. יחל - ה': ראה שו' י , יח. יחל - ב' (בקמץ): שו' י , יח; יג , ה.

וילדת ג' ויאמר לה מלאך יי' ועתה השמרי נא ויאמר לי הנך הרה.

וילדת - ג'; יחל - ב'.

ומורה - תער על שם שיורה ומשליך את השער.

כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן - נזירות זה לא כשאר נזירות; שאר נזיר , משגדל לו ועומד על פירקו , יפליא לנדור נדר נזיר; לכך אינו מוזהר להזיר עצמו מן היין ושלא ליטמא , אלא מבשעת נדרו וכל ימי הזירו בלבד. אבל זה נזיר אלהים הוא מן הבטן - ממעי אמו הוא נזיר על פי הדבור; לכך השמרי שלא תשתי יין ואל תאכלי כל טמא - דברים האסורים לנזיר , שהעובר בעוד שהוא במעי אמו אוכל מה שהיא אוכלת ושותה מה שהיא שותה. והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים - אי אפשר לומר ששמשון החל להושיע את ישראל מיד פלשתים , שהרי שמגר היה לפניו שהכה את פלשתים במלמד הבקר שש מאות איש "ויושע גם הוא את ישראל" (ראה שו' ג , לא); וכתיב: "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע... וימכרם ביד פלשתים וביד בני עמון" (שו' י , ו - ז); וכתיב: "וירעצו וירוצצו את בני ישראל" וגו' (שם , ח) , ובא יפתח והושיעם. אלא והוא יחל - פתרונו: דבר זה , שהוא נזיר ממעי אמו , יגרום לו שהוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים. והוא יחל - בלעז 'פרצלא יישא'; שמתוך שהיה נזיר אלהים מן הבטן , היה בו כח , כשם שהוא אומר לדלילה: "מורה לא עלה על ראשי כי נזיר אלהים אני מן הבטן אם גולחתי וסר ממני כחי וחליתי והייתי ככל האדם" (טז , יז). ואף כשחזר כוחו עליו , כשהמית רבים במותו , לא חזר אלא מתוך נזירות השיער , דכתיב: "ויחל שער ראשו לצמוח כאשר גולח" (שם , כב); למדת , שכל כחו היה מחמת הנזירות.

הנך הרה - תהיי הרה. ויולדת בן - מורכב מן 'יולדת' ו'ילדת' , ואמר בו לשון 'פועלת' ואע"פ שאינינה עדיין יולדת , לפי שאמר 'הרה' שהוא תאר כמו פועלת , אמר גם כן לשון 'פועלת' בלידה , ואמר בו לשון 'ופעלת' - לפי שעתידה ללדת; או יהיה ויולדת מן הדומה למרובע. ומורה לא יעלה על ראשו - הוא התער , וכן תרגם יונתן: "ומספר". והוא יחל - כי השופטים אשר היו לפניו לא נלחמו בפלשתים. ורבותינו ז"ל דרשו (סוטה י , ב): הוחלה שבועתו של אבימלך , דכתיב "אם תשקור לי ולניני ולנכדי" (בר' כא , כג) , ואז נלחמו בישראל תחלה. או אמר יחל להושיע , לפי שלא הושיעם תשועה שלימה.

עוד ספר , שכבר הוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני יי' , והיה זה סבה אל שהיו פלשתים מושלים בהם ארבעים שנה. וזה המספר התחיל סביב צמיחת ממשלת שמשון , כמו שזכרנו. אמנם קודם זה מכרם השם יתברך ביד פלשתים; מקודם עת יפתח , ובימי השופטים אשר אחריו שזכרנו , היו פלשתים מצרים לישראל; ולזה בא הייעוד לאשת מנוח שהיא תהר ותלד בן , והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלישתים. או אולי לא היתה כלל יד פלשתים על ישראל בימי השופטים ההם , אבל יעד שני ענינים יחד , והוא , שכבר יהיו ישראל תחת יד פלשתים ושמשון יחל להושיעם מידם. ולפי שהיה גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד שמשון לרדוף אחרי הנשים וללקות בהם , התחכם השם יתברך מלידה ומבטן ומהריון למנעו מזה; ולזה רצה שיהיה נזיר אלהים , כי ההמנע משתיית היין מועיל מאד לזה הענין , כאמרם: "כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" (סוטה ב , א). ולזאת הסבה בעינה מנע אמו , בעת היותה הרה ממנו , משתיית היין והשכר , והזהיר אותה מאכילת כל טומאה , להורות על קדושת הנער הילוד; כי זה ממה שיישירם להנהיגו בקדושה , ויהיה עוד זה סבה לחנכו אל שיהיה פרוש מהבלי העולם ומהתאוות הגופיות. ולזאת הסבה גם כן צוה שלא יעלה מורה על ראשו , להורות על קדושתו; כי זה כלו ממה שירחיק ממנו ההתגאל בענין המשגל לפי מה שאיפשר; עם שבזה הענין מבוא לענין הגבורה , רוצה לומר: גדול השער , אלא שראוי שלא יעלם ממנו שהשם חדש בו גבורה נוספת מפני הנזירות , אשר לא יחייבה גדול השער לפי הטבע; וזה , שכבר מצאנו שתכף שגולח סר כחו ממנו , ולא היה זה כן אם היתה הגבורה מתחייבת מגדול השער; כי הרושם שיש בגדול השער בגבורה הוא מצד עצרו האידים העשניים בגוף , שהיה מדרכם שיתהוה מהם השער; וזה , כי השער כשיגיע אל תכליתו לא יגדל , ואז יעצרו האידים העשניים ההם תוך הגוף ותגבר האדומה בגוף , ויתחדש מזה רוח גבורה; ומה שזה דרכו , לא תסור הגבורה בגלוח השער כי אחר זמן רב ומעט מעט.

ומורה - תרגמו: ו"מספר".
ריכוז קישורים