תנ"ך - ויאמר אליו עברים אנחנו מבית־לחם יהודה עד־ירכתי הר־אפרים משם אנכי ואלך עד־בית לחם יהודה ואת־בית ה' אני הלך ואין איש מאסף אותי הביתה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו עֹבְרִ֨ים אֲנַ֜חְנוּ מִבֵּֽית־לֶ֣חֶם יְהוּדָה֘ עַד־יַרְכְּתֵ֣י הַר־אֶפְרַיִם֒ מִשָּׁ֣ם אָנֹ֔כִי וָאֵלֵ֕ךְ עַד־בֵּ֥ית לֶ֖חֶם יְהוּדָ֑ה וְאֶת־בֵּ֤ית יְהוָה֙ אֲנִ֣י הֹלֵ֔ךְ וְאֵ֣ין אִ֔ישׁ מְאַסֵּ֥ף אוֹתִ֖י הַבָּֽיְתָה: (שופטים פרק יט פסוק יח)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֹבְרִים אֲנַחְנוּ מִבֵּית־לֶחֶם יְהוּדָה עַד־יַרְכְּתֵי הַר־אֶפְרַיִם מִשָּׁם אָנֹכִי וָאֵלֵךְ עַד־בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וְאֶת־בֵּית יְהוָה אֲנִי הֹלֵךְ וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתִי הַבָּיְתָה: (שופטים פרק יט פסוק יח)

טקסט בלבד:

ויאמר אליו עברים אנחנו מבית־לחם יהודה עד־ירכתי הר־אפרים משם אנכי ואלך עד־בית לחם יהודה ואת־בית ה' אני הלך ואין איש מאסף אותי הביתה: (שופטים פרק יט פסוק יח)

תיקון קוראים:

ויאמר אליו עברים אנחנו מבית־לחם יהודה עד־ירכתי הר־אפרים משם אנכי ואלך עד־בית לחם יהודה ואת־בית יהוה אני הלך ואין איש מאסף אותי הביתה: (שופטים פרק יט פסוק יח)
וַאֲמַר לֵיהּ עָבְרִין אֲנַחנָא מִבֵּית לֶחֶם דְּבֵית יְהוּדָה עַד סְיָפֵי טוּרָא דְבֵית אֶפרַיִם מִתַּמָן אֲנָא וַאֲזַלִית עַד בֵּית לֶחֶם דְּבֵית יְהוּדָה וּלבֵית מַקדְּשָׁא דַייָ אֲנָא אָזֵיל וְלֵית אֱנָשׁ דְּכָנֵישׁ יָתִי לְבֵיתָא :

אני הלך - ד' (בלישנא): שו' יט , יח; ש"ב יב , כג; טו , כ (פעמיים). ואין איש - ז': ראה לעיל , טו. הביתה - י"ט: ראה יהו' ב , יח.

אני הלך - ד'; ואין איש - ז'; הביתה - י"ט.

ואת בית יי' - לשילה אני הולך.

ואת בית יי' אני הולך - לשילה.

ואת בית יי' אני הולך - הוא שילה , ושילה היתה עירו , כי מהר אפרים היה , כמו שאמר "בירכתי הר אפרים" (לעיל , א) , ושילה היה לאפרים. או פירוש ואת בית יי' אני הולך - אע"פ שלא היה עירו שילה , אמר כי היה הולך שם להתפלל או לזבח; וכן ידמה דעת המתרגם , שתירגם "ולבית מקדשא דיי' אנא אזיל". ואמר זה כדי שיאספהו אל ביתו בלב טוב.

והנה זכר שלנו בגבעת בנימן , והגיע מרוע תכונתם שלא היה שם איש מבני העיר מאסף אותם הביתה ללון , עד שבא איש אחד מהר אפרים - היה גר שם - והוא הביאו אל ביתו. והנה הגיע מרוע תכונת בני העיר שהיו רוצים לקחת האיש הלוי למשכב זכור , והחזיק האיש בפלגשו והוציאה להם החוץ. וידמה שכבר היתה יפה מאד , ולזה נתפייסו בזה בראותם אותה , כי כבר התיר להם האיש הזקן להוציא להם בתו הבתולה ופלגש האיש הלוי , ולא נתפייסו בזה. והאנשים החוטאים האלה התעללו בה כל הלילה עד הבקר , ומרוב המשגל השיגה אותה החולשה הנפלאה , עד שמתה פתח בית האיש אשר אדניה שם בשובה אליו.
ריכוז קישורים